עירובין לד ע"א

דף לד - א

ותיקשי: לרבי ירמיה הסובר שאומרים "הואיל" - אמאי צריך כלל הולכת עירוב למקום השביתה?

נימא: כיון דאי בעי המערב לאמטויי, להביא את העירוב למקום שרוצה לקנות בו שביתה, מצי יכול הוא ממטי ליה להביאו, אם כן, מדין "הואיל" נאמר: אף על גב דלא אמטייה לעירובו למקום שביתתו - כמאן דאמטייה דמי, נחשב כאילו הביאו לשם, ושפיר הוי הוא ועירובו במקום אחד.

וכמו שאמר רבי ירמיה בענין הכלכלה, שהואיל ויכול לנטותה, הרי אפילו אם לא נטה אותה, חשיב כאילו נטה אותה, ומדין "הואיל" נחשב שהוא ועירובו במקום אחד. הוא הדין במי שיכול להביא את עירובו למקום שביתתו דיו שיכול לעשות זאת, כדי שיחשב שהוא ועירובו במקום אחד, ואינו צריך להוליך בפועל את העירוב למקום השביתה ^[72].

אמר משני רבי זירא: הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירוב למקום שביתתן, הוא גזירה, משום יום טוב שחל להיות לאחר השבת.

שאם לא יהיה עירובו בערב יום טוב במקום שביתתו, אי אפשר לומר "הואיל", דכיון דשבת היא, לא מצי לאמטויי, וליכא "הואיל".

[השמועה הבאה מתבארת על פי פירושו השני של רש"י].

איתיביה לרבי ירמיה דאמר "הואיל":

מי שנתכוון לשבות ברשות הרבים, והניח עירובו חוץ לארבע אמותיו [שיש לכל נותן עירוב, כדרבא לעיל דף לב ב] בכותל.

אם הניחו למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב. דהא מצי להביאו למקום שביתתו על ידי הולכת פחות פחות מארבע אמות. שאף שאסור מדרבנן, כיון דשבות היא לא גזרו עליו בין השמשות, וכדעת רבי.

אבל אם הניחו בכותל למעלה מעשרה טפחים דהוי רשות היחיד, אין עירובו עירוב, דהא לא מצי ליטלו מרשות היחיד, ולהביאו לרשות הרבים ^[73].

אבל אם נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל [ארון גדול], והניח עירובו בכותל הסמוך למגדל או לשובך, הוי דינא איפכא:

אם הניחו למעלה מעשרה טפחים - עירובו עירוב. לפי שגם המגדל והשובך הם רשות היחיד ^[74].

ואם הניחו בכותל למטה מעשרה טפחים, כלומר: שהניחו מעל הטפח התשיעי, שהרבים מכתפין עליו, דהוי רשות הרבים [וכדאמרן לעיל דף לג א] - אין עירובו עירוב, משום דלא מצי להביאו את העירוב מרשות הרבים לרשות היחיד.

וקא סלקא דעתין דמיירי במגדל שיכול לנטותו, ולפיכך תמהינן על רבי ירמיה:

ואמאי אין עירובו עירוב, כשהניחו לעירוב מעל הטפח התשיעי?

והרי (הכי) [הכא] נמי, נימא: הואיל ויכול לנטותו למגדל ולהביאו לתוך עשרה טפחים, ואז יהיה למגדל דין כרמלית, כיון שהוא בתוך עשרה טפחים ורוחבו ארבעה.

והרי אם יטה את המגדל אל תוך הגובה שלמטה מעשרה טפחים ויביא אליו את עירובו, הוי ליה מביא מרשות הרבים [בטפח התשיעי] אל המגדל שהוא עתה כרמלית, וליכא אלא משום שבות [שאינו אסור בין השמשות, וכרבי], ומצי אכיל ליה לעירוב במקום שביתתו, במגדל.

ואם כן תיקשי: לרבי ירמיה ליהוי עירובו עירוב מדין "הואיל ובידו לנטותו"?!

אמר משני רבי ירמיה: הכא במגדל מסומר [הקבוע במסמרות בכותל] עסקינן, שאין יכול לנטותו.

רבא משני ואמר: אפילו תימא במגדל שאינו מסומר.

והכא, במגדל ארוך הרבה יותר מארבע אמות [רש"י] עסקינן.

דאי ממטי ליה פורתא, שאם יטה אותו הצידה, ויקריבנו אפילו מעט אל מתחת לעשרה טפחים, הרי מחמת אורכו של המגדל - נפיק ליה [ב"ח] יצא ראשו של המגדל חוץ לארבע אמות ממקום עירובו.

דהיינו, שיהיה המרחק ממקום העירוב שבכותל עד ראש המגדל, שהוא מקום שביתתו, יותר מארבע אמות. ואם ירצה להביא את עירוב ממקומו בכותל אל ראש המגדל, הוה ליה מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, ואינו רשאי להביאו אליו.

ולפיכך אינו עירוב ^[75].

ואכתי מקשינן לרבי ירמיה דסבירא ליה "הואיל" [על פי משמעות תוספות בד"ה אי]:

היכי דמי הא דאמרינן שבנתכוון לשבות במגדל ונתנו בכותל בטפח התשיעי אינו עירוב, הואיל ואין יכול להביאו מן הכותל - שהוא רשות הרבים - לראש המגדל?

אי דאיכא במגדל כוותא [חלון], ומתנא [חבל] יוצא מן חלון המגדל, והעירוב קשור בחבל, והחבל נתון בידי האדם המערב, הנמצא במגדל בבין השמשות, וקונה בו שביתה.

אם כן, אף שהעירוב ברשות הרבים ליהוי עירובו עירוב. משום דלייתיה שביכולתו של המערב להביא את העירוב אל מקום שביתתו שבראש המגדל בכוותא ומתנא.

כלומר: במתנא, בחבל - דרך הכוותא, החלון.

שהיות והעירוב אגוד הוא בידו, יכול הוא להביאו אליו למרות שהוא נמצא ברשות היחיד והעירוב ברשות הרבים. ואין כאן איסור הוצאה מדאורייתא אלא שבות בעלמא [כדתנן לקמן דף צו ב], ולא גזרו עליו בין השמשות, וליהוי עירובו עירוב?! ^[76]

ומפרשינן: הכא מיירי דלית ליה כוותא ומתנא ^[77].

שנינו במשנה: נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה, עירובו עירוב:

ומפרשינן: האי בור - דקאי היכא [היכן הוא עומד]?

אילימא דקאי ברשות היחיד ונתכוין לקנות בו שביתתו, אם כן הוא [שביתתו] ברשות היחיד, ועירובו - שהוא בבור שיש בעומקו עשרה וברוחבו ארבעה - נמי ברשות היחיד הוא, ומאי קא משמע לן דמהני?!

אי הכי הא דתנן כיצד היה עושה מוליכו בראשון מחשיך עליו נוטלו ובא לו אמאי נימא כיון דיכול למיזל ולאמטויי לעירובו אע"ג דלא אזל ואמטייה כמאן דאזיל ואמטייה דמי. ופריק ר' זירא גזירה משום יו"ט אחר השבת שאינו יכול לילך בעירובו בשבת לפיכך הצריכוהו דלא תהוי עירוב עד דממטייה ליה.

איתיביה נתכוון לשבות ברה"ר ונתן עירובו בכותל למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב שהוא ברה"ר ועירובו ברה"י נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל אם עירובו בכותל למעלה מעשרה הוא עירובו עירוב למטה מי' אין עירובו עירוב שהרי הוא ברה"י ועירובו ברה"ר ואמאי נימא כיון דיכול לנטות את המגדל ולהביאו בתוך עשרה כמאן דאמטיי חזי והרי הוא נמי ברה"ר הוא שובת ואמאי קתני אין עירובו עירוב ופריק ר' ירמיה הכא במגדל מסומר עסקינן דלא יכול למינטיה.

רב פפא אמר אפילו תימא במגדל [שאינו] מסומר והכא במגדל ארוך עסקינן דאי מנטליה נפיק חוץ לד' אמות והרי אמרו המניח עירובו יש לו ד' אמות וכו' ואסיקנא דלית ליה כוותא ומתנא לאיתויי עירוב גביה:

נתנו בבור אפילו עמוק ק' אמה הרי זה עירוב כו'.

נתכוין לשבות בראש השובך או בראש המגדל. פירש רש"י ז"ל: בו שני פנים ושניהם מגומגמים בעיני. אבל מה שפירש בפנים השני שהעירוב מונח בכותל, הוא נאות יותר ללשון הברייתא, לפי שלא חזר בהאי סיפא ואמר ונתן עירובו למעלה מעשרה טפחים אלא נתכוין לשבות בראש המגדל למעלה מעשרה קאמר, דאלמא משמע דלא נשתנה כאן אלא מקום שביתתו ואנותנו בכותל דאיירי ביה קאי. ומיהו מה שפירש דהמגדל סמוך לכותל לומר שלא יהא בין המגדל והכותל רחב רשות הרבים, שאילו היה ביניהם אויר רה"ר אפילו היה עירובו למעלה מי' טפחים אין עירובו עירוב, שאי אפשר למשכו ולהביאו אצלו משום דהוי ליה כמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים דקיימא לן דאפילו למעלה מעשרה טפחים חייב, ואי אפשר לעבור למקום עירובו דרשות היחיד אחר הוא ואינו רשות היחיד שנתכוין הוא לשבות בו כיון דמפסיק רשות הרבים ביניהם, זה אינו מחוור בעיני, דאין זה מושיט וכמו שכתבתי למעלה (לג, א ד"ה כשרבים) וגם מה שפירש דלמטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב דקתני הוא בטפח תשיעי ורבים מכתפים עליו דהוי רשות הרבים ולפיכך אפילו לרבי אינו עירוב. הא נמי קשה קצת, לפי שהיה לו לפרש, דאע"ג דמתני' דנתנו למעלה מעשרה טפחים סתמא היא שנויה ואוקימנא בנוטה חוץ לארבע אמות וכשרבים מכתפים על מקום נטייתו, הא נמי אע"ג דלא פריש במתני' הא פרישו בגמ'. ומה שהזקיקו לרבנן ז"ל לפרש כן, כי היכי דלא תקשי לן למטה מעשרה אמאי לא, דהא ברייתא רבי היא, דמדקתני רישא דנתכוין לשבות ברשות הרבים למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב בשנתכוין לשבות רחוק ממקום עירובו ארבע אמות, דאי לא אפילו למעלה עירובו עירוב וכדרבא, אלא ודאי כדאמרן ואפילו הכי קתני למטה מעשרה עירובו עירוב, ואמאי והא איכא משום שבות דהוא ברה"ר ועירובו בכרמלית אלא כרבי. וכיון שכן אפילו נתכוין לשבות בראש המגדל ונתן עירובו למטה מעשרה טפחים אמאי אין עירובו עירוב והא מכרמלית לרשות היחיד הוא וליכא אלא שבות ולא גזרו.
אבל הראב"ד ז"ל פירש: דקסבר חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמי כאביי דאמר הכין בריש פרק קמא דשבת (ז, ב). ולא קיימא לן כוותיה אלא כרבא דאמר לאו כרשות הרבים דמי. והלכך נתכוין לשבות בראש המגדל ונתן עירובו בין בכותל בין בדף היוצא מן המגדל בין למעלה מעשרה בין למטה עירובו עירוב. ואיכא למידק, לאביי נמי בשנתן עירובו בדף היוצא מן המגדל ולמטה מעשרה טפחים ואי נמי בכותל אם אין המגדל רחוק מן הכותל שהעירוב מונח בו ארבע אמות, אמאי אין עירובו עירוב והאמר רבא הנותן עירובו יש לו ארבע אמות והוה ליה רשות היחיד, ורה"י כי היכא דסלקא לעיל הכי נמי נחתא לתחת והוה ליה הוא ועירובו במקום אחד. ונראה לי דלא אמר רבא הנותן עירובו יש לו ארבע אמות, אלא בששבת ברשות הרבים אי נמי בכרמלית שאין כל הרשות שלו, ולפיכך נותנין לו ארבע אמות, אבל נתכוין לשבות ברשות היחיד שהוא מקום מסויים וכל הרשות כארבע אמות, אין נותנין לו חוץ מאותו רשות עוד ארבע אמות, ואע"פ שנתכוין לשבות בטפח הסמוך לרשות הרבים, לפי שאין ממש מקום שביתתו שם, אלא כל הבית כארבע אמות שלו ושביתתו בכולו.

הכא במגדל ארוך עסקינן דאי ממטי ליה נפיק ליה חוץ לארבע אמות. פירש רש"י ז"ל: בפנים ראשונים נפק ליה ראשו חוץ לד' אמות ממקום שהיה המגדל יושב בתחילה וכי שקיל ליה וממטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה אשתכח דלא קאי בד' אמות שנתכוין לשבות בהן. ואינו מחוור בעיני, דאכתי אי משום הא ליתיה לראש המגדל ובתר כן ליזקפיה למגדל, דהשתא נמי לאו מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד הוא כיון דאגד המגדל היה במקומו, ועוד שלא טלטל את כל המגדל והוה ליה כזירזא דקני דאפילו זקף ורמא זקף ורמא פטור כדאיתא בריש פרק קמא דשבת (ח, ב).
אלא הפירוש הנכון כמו שפירש בפנים השניים, דמרחיק ראש המגדל מן העירוב ד' אמות ולא מצי למישקלה ולאותויי לראש המגדל דנמצא מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים. פירוש לפירושו: ואפילו להביאו פחות פחות מארבע אמות אי אפשר, דבשבות כי האי דאפשר דאתי ביה לידי חיוב חטאת לא שרי רבי וכדאמרינן לעיל (עירובין לג, א בד"ה אלא). אע"פ שהוא ז"ל פירש למעלה (לב, ב) גבי אילן נוטה חוץ לארבע אמות והניח עירובו בנופו חוץ לארבע אמות ונתכוין לשבות בעיקרו הלכך למטה מעשרה הוי עירובו עירוב ומצי נפק חוץ לד' אמות כמה דבעי למשקליה ולאתויי פחות פחות מד' אמות לתוך ד' אמות עכ"ל ז"ל.

אי דאיכא כוותא ומיתנא ליתיה בכוותא ומיתנא. הכי גריס רש"י ז"ל: ולפירוש הראשון אתי שפיר, אבל לפירוש השני כדי נקט כוותא. והראב"ד ז"ל גריס לכתא ומותנא, ולכתא הוא הגלגל ההולך ומתגלגל מעצמו, וע"כ נקרא לכתא מלשון הליכה. ומפני שהעמידה במגדל ארוך קא מקשה הכי, דכיון שהוא ארוך כל כך היאך הניחו שם, אלא שקשרו בחבל ושלשלו למטה, וכיון שכן אפילו למטה מעשרה טפחים הוי עירוב שהרי יכול להביאו אצלו כיון דאגדו בידו. ומשום כן הקשה קושיא זו כאן, מה שלא הקשה כן גבי נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים. ופריק דליכא לכתא, כלומר: דקודם שעלה בראש המגדל נתנו בידו למטה מעשרה טפחים.

ואמאי לימא כיון דאי בעי לאמטויי ממטי ליה אע״ג דלא אמטי לי׳ כמאן דאמטייה דמי. פי׳ ולא צריך להוליכו מכיון שעשאה לשם עירוב ואמר בזה תהא שביתתי במקום פלו׳ נימא דהוי כמי שהוליכו דמה לי הואיל זה ומה לי הואיל דר׳ ירמיה וכתב רש״י ז״ל דבדין הוא דמצי׳ למפרך מכל עושי עירובי תחומין דעלמא והא דמותבי׳ מיהא די״ט הסמוך לשבת משום דלא אשכחן מתני׳ דתני בה בהדיא דבעי׳ הולכת עירוב. אבל בתוס׳ פירשו דליכא לאקשויי מעירוב דעלמא שמניחו בע״ש דהתם ליכא הואיל דאנן בעי׳ שיהא יכול להוליכו בבין השמשות שקונה עירוב ובשבת לא מצי ממטי ליה ולא מבעיא כשהעירוב בביתו אלא אפי׳ הוציאו מבעוד יום לרשות הרבים אי אפשר להוליכו בבין השמשו׳ עד מקום העירוב בפחות פחו׳ מד׳ אמות. ואפי׳. אליבא דר׳ שלא התיר ר׳ בבין השמשות שבות כזה וקושיין הכא היינו ממה שמוליכו בראשון שהוא ערב י״ט להחשיך עליו ואלו בי״ט יכול הוא להוליכו להם אפי׳ בי״ט עצמו. אבל ממוליכו בשני לא ק״ל דשבת הוא ואינו יכול להוליכו בראשון בבין השמשות. והא דפרקי׳ גזירה משום י״ט שחל להיות אחר שבת שאינו יכונ להוליכו בראשון שהוא שבת: בדין הוא דיכלי למימר גזירה אטו עירובי שבת דעלמא אלא דניחא לן למימר הא דדמיא למשנתינו שהיא י״ט סמוך לשבת. אי נמי דהא איכא מילי טובא דלא גזרי י״ט אטו שבת ושפיר איכא למגזר י״ט הסמוך לשבת מלפניה אטו י״ט הסמוך לשבת שאחריה ע״כ תורף שטת התוס׳ והוא הנבון יותר ומיהו עדיין הדבר קשה מה ענין לדמות הולכת עירוב לאידך דר׳ ירמיה דאלו בדר׳ ירמי׳ העירוב מונח קרוב במקום השביתה ואי משום דאיכא חלוק רשויות שהוא ברשות הרבים דעירוב ברשות היחיד כדאי יש בהואיל דר׳ ירמי׳ לעשות הכל במקום אחד אבל בזה שהככר בכאן והעירוב קונה בסוף אלפים אמה היאך יהא כח בהואיל לעשות כאלו הככר במקו׳ השביתה לקנות לו שם שביתה: ונראין דברי הראב״ד ז״ל שפי׳ דקושיין הכא מדקתני שצריך להוליכו בשני ואע״פ שכבר הוליכו שם בראשון והוקבע מקומו שם על דעת לקנות שם למחר שלא יהא צריך להוליכו בשני ונימא דכיון דמצי ממטי ליה למחר מבעוד יום דכמאן דאמטייה דמי: והשתא אצטרכי׳ לאותובי מיהא מתני׳ אלא מעירובי תחומין דעלמא ודמיא הואיל להואיל דר׳ ירמיה: פרקינן דאין הכי נמי וגזרת שבת של אחר י״ט אטו י״ט של אחר שבת דלא מצי לאמטוייה שם בשני להחשיך עליו וזה הפי׳ הוא הכון בעיני וגם בעיני הרב מורי ז״ל:

איתיביה נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בכותל. פי׳ בכותל הסמוכה לרשות הרבים למטה מי׳ טפחים עירובו עירוב ויש שפירשו דאתיא אליבא דר׳ אפי׳ בחור שיש בו ד׳ דהוי כרמלית דבכרמלית לא גזרו בבין השמשות ואליבא דרבנן נמי אתיא כשהניחו בפני הכותל או בחור שאין בו ד׳ ולמ״ד חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמו אתיא אפי׳ בתר שיש בו ד׳: אבל רש״י ז״ל פיר׳ דעל כרחין אתיא כר׳ דמשמע ליה דסתמא קתני למטה מעשרה עירובו עירוב אפי׳ בהניחו בחור שיש בו ד׳ טפחים ותדע דאי בפני הכותל או בחור שאין בו ד׳ טפחים למעלה אמאי אין עירובו עירוב הא מקום פטור הוא ובעי לאוקמא אליבא דהלכתא כסברא דרבא דאמר דחורי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו.

למעל׳ מעשר׳ טפחים אין עירובו עירוב. פי׳ ואתיא אליבא דרבא כשהניחו חוץ לד׳ אמות ממקו׳ שביתתו דאי לא כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות הוי ליה כאלו הוא ועירובו במקום אחד ברשות היחיד וכן פרש״י ז״ל ואע״פ שהעירוב רחוק ממקום שביתתו ד׳ אמות קונה לו שביתה במקומו משום דאמרי׳ הואיל ואי נמי מייתי ליה בפחות מד׳ אמות או שיש מקום שביתתו עד הכותל שום דף וכיוצא בו שמצרף הכל ועושה אותו כמקום אחד וכפי מה שכתבנו לעיל במימרא דרבה:

נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך למעלה מעשר עירובו עירוב למטה מעשרה אין עירובו עירוב: רש״י ז״ל פירשה בשני פנים בפי׳ הראשון כתב דמיירי כשהניחו בבתים שיש במגדל או בשובך עצמו וקתני שאם הניחו בבית העליון שהיא למעלה מעשרה עירובו עירוב שאע״פ שאינו יכול לשוח מראש המגדל וליטול העירוב ולהגביהו למקום שביתתו דקא ממטי ליה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים וקי״ל דכה״ג מושיט הוא ואפי׳ למעל׳ מעשרה חייב מ״מ הרי יכול לירד מראש המגדל ולאוכלו במקום שהוא מונח שם וה״ל כאלו אכלו במקום שביתתי ממש דכל למעלה מעשרה עד לרקיע כוליה חשוב. אבל אם הניחו בבית שהוא למטה מעשרה דהויא כרמלית אין עירובו עירוב דהא ה״ל הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר דהא לא מצי למשקליה מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם דא״כ הוה ממטי ליה דרך אויר רשות הרבים לרשו׳ היחיד פי׳ וכה״ג אע״ג דליכא אלא משום שבות כל היכא דלא נח ברשות הרבים מ״מ בשבות כזה שדומה וקרוב למלאכה של תורה לא התירו בבין השמשות אפי׳ אליבא דר׳ ואי נחית ואכיל ליה במקום העירוב למטה: קא נפק ליה ממקום שביתתו שהוא למעלה מעשרה ואנן בעי׳ סעודה הראויה לאכול במקום שביתתו ואמאי הכא נמי נימא דאפי׳ למטה מי׳ עירובו עירוב הואיל ויכול לנטות המגדל עד שיהא ראשו למטה מעשרה ושקיל ליה לעירוב ממקום שהוא מונח למטה מעשרה ומייתי ליה דרך אויר כרמלית ואכיל ליה במקום שביתתו דהא ליכא בנטילה זו אלא משום שבות ולא גזרו על השבות דהא מתנייתא על כרחין ר׳ היא מדקתני ריש׳ למטה מעשרה עירובו עירוב אלא ודאי ש״מ דלא אמרי׳ הואיל כזה וקשיא לר׳ ירמיה ופרקי׳ בהב״ע במגדל: מסומר שא״א לנטותו רבה אמר אפי׳ תימא במגדל שאינו מסומ׳ ובמגדל ארוך יותר מד׳ אמות עסקי׳ דאי מנטיליה עד דהוי ראשו למטה מי׳ טפחים נפקא ליה ראשו ממקום השביתה שהיה עומד בו ד׳ אמות וכי שקיל ליה לעירוב ואכיל ליה בראש המגדל כשהוא למטה מעשרה אשתכח דלא אכיל ליה במקום שקונה שביתה ע״כ תרף הפי׳ הראשון: ובודאי דהא דקאמ׳ מרן ז״ל דבשהניחו למעלה מעשרה לא מצי שקיל ליה מהתם ולהביאו לראש המגדל דה״ל מושיט זה אינו נכון דכה״ג לאו מושיט הוא כדכתיב לעיל ויכול ליה לפרש כל שהניחו למעלה מעשרה לפי׳ עירובו עירוב. מפני שכשם שיכול לירד למט׳ ולאכלו שם כדפרש״י ז״ל ה״ה שיכול ליטלו ולהעלותו למקום שביתתו דליכא בהא אלא משום שבות וכיון שהוא למעלה מעשר׳ שהוא מקום פטור יתיר ר׳ בשבות כזה:

ומיהו עדיין לפי׳ זה הא דפרקי׳ במגדל ארוך עסקי׳ דכי ממטי ליה למטה מעשרה מפיק ליה חוץ לד׳ אמו׳ מה בכך דהא בתר דממטי ליה לראש המגדל למטה מעשר׳ ושקיל ליה לעירוב ומנח לי׳ התם הככר ומגב׳ למגדל ומהדר ליה לדוכתי׳ ואכיל ליה לעירוב בראש המגדל במקום שקנה שביתה דכיון דלא נעקר המגדל ממקומו אגוד כלי שמיה אגוד ואין בהגבהה זו משום מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד. ועוד קשה על פי׳ זה דכיון דבסיפא דמתנייתא לא קתני אלא שנתכוון לשבות בראש המגדל שהניח את עירובו במגדל מכלל שלא נשתנה בסיפא אלא מקום השבית׳ אבל מקום הנחת העירוב בכותל הוא עומד דומי׳ דרישא: ולפיכך הנכון יותר כפי׳ השני בפרש״י ז״ל דסיפא ה״ק שנתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך והניחו עירובו. בכותל שהוא כנגד המגדל או השובך ואם הניחו בכותל למעלה מעשרה ואפילו בטפח עשירי שאינו מקום פטור עירובו עירוב דהא מצי שקיל ליה מן הכותל ולהביאו אצלו ואע״ג דה״ל מכניס מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבי׳ אין זה מושיט חדא שהוא מביא מרשות אחרת לרשותו עד דה״ל דרך רחב רשות הרבים והוה לו כעין שתי גזוזטראות שתי דיוטות ברשות הרבים שהמוציאו מזו לזו פטור כדאי׳ בפ׳ הזורק וכשהוא למטה מעשרה טפחי׳ אין עירובו עירוב ואפי׳ לר׳ דמיירי כשהניחו בטפח תשיעי בבית אחד מן המגדל שמשתמשי׳ בו רבים דה״ל רשות הרבי׳ וכי ממטי ליה לראש השובך ה״ל מרשו׳ הרבי׳ לרשות היחיד: ופרכי׳ דאסור דאם איתא דלר׳ ירמיה הכי נמי נימא דאי בעי ממטי לי׳ לראש השובך עד למטה מעשר׳ כנגד מקו׳ העירוב וה״ל ראש המגדל כרמלית וה״ל מביא מרשוי הרבים לכרמלית דליכא אלא משום שבות ואכיל ליה במקום שביתת דבמגדל ארוך יותר מד׳ אמות עסקי׳ דכי ממטי ליה למטה מעשרה לא מצי ממטי ליה בסמוך לכותל כי אין בין הכותל והמגדל ריוח ד׳ אמו׳ ויש לו להטותו אל הצד האחד ויהיה ממקום העירוב שבכותל עד ראש השובך יות׳ מד׳ אמות דאי מייתי ליה להתם ה״ל מעביר ד׳ אמות ברשות הרבים וא״ת יביאנו פחות מד׳ אמות דליכא אלא משום שבות י״ל דבשבות כזה לא התיר ר׳: ובכאן יצטרך רש״י ז״ל לחזור בו ממה שפי׳ למעלה דשרי לר׳ להביא בין השמשות פחות פחות מד׳ אמות ברשות הרבי׳: ועדיין קשה לפי׳ זה דכיון דקתני התם למטה מעשרה טפחים לא משמע דמיירי בטפח תשיעי דווקא מדלא פריש לה תלמודא כדפי׳ לעיל גבי מתני׳ אבל י״ל דמיירי שהוא דף שהוא רחב ד׳ טפחים ואין בו אורך ג׳ טפחים יוצא מן הכותל דה״ל כאלו מונח בפני הכותל דהוה ליה רשות הרבים אי נמי שהניחו בחור שבכותל וכמ״ד דחורי רשות הרבים כרשו׳ הרבים דמו וכן פרשה הראב״ד ז״ל גרסת הספרים ואי דאיכא כותא ומותנא לתייה במותנא ופרקי׳ דליכא מותנא וכותא ופירשה רש״י ז״ל בפי׳ הראשון דה״ק למטה מעבר׳ למה אין עירובו עירוב שאם יש ארובה במגדל בפנים שעוברת ממקום ועד ראש השובך ויש חבל בידו יקשור החבל בעירוב ויביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל דהא מכרמלית לרשו׳ היחיד הוא. ובפי׳ השני פי׳ שאם יש חלון במגדל כנגד מקו׳ שהעירוב שם ויש חבל בידו יקשור החבל בעירוב מבעוד יום ויכול להביאו אצלו דאע״ג דקא מייתי מרשות הרבים שהעירוב שם בטפח התשיעי לראש המגדל שהוא רשות היחיד אין זו מלאכה של תורה כיון שאגדו של חבל תמיד הוא בידו וכדתנן לקמן במכלתין גבי היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפי׳ בארץ עצמו גוללו אצלו דכיון דליכא אלא משום שבות שרי׳ לזה מפני בזיון כתבי הקדש דעלמא כל שאגודו בידו אינו אלא משום שבות: ולפי׳ הזה האחרון בכדי נקט כותא שהרי אין צריך שיהא חלון במגדל כנגד מקום העירוב דוק ותשכח: ויש גורסין ואי דאיכא לוכתא ומותנא: ויש שפירשו כי הלכתא היא מזלג קטן נתון בראש החבל כדי לאחוז בו. ואחרים פירשו שהוא הגלגל ההולך ומתגלגל מעצמו ונקר׳ לוכתא מלשון הליכה: ומפני שהעמיד במגדל ארוך קא מקש׳ הכי דכיון שהוא ארוך כ״כ היאך הניחו שם אלא שקשרו בחבל ההו׳ ושלשלו למט׳ וכיון שכן הרי הוא יכול להביאו אצלו ע״י החבל ההו׳ ושלשל כיון שאגדו בידו ומפני כן לא הקשינן כן למעל׳ גבי כתבו באילן למעלה מעשרה טפחים: ופרקי׳ דליכא מותנ׳ כלומ׳ וקודם שעלה לראש השובך נתנו לעירוב בידו למט׳ מעשר׳ הכין פי׳ הראב״ד ז״ל וק״ל אליבא דרבא כיון שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות למה אין עירובו עירוב שהרי יש לו חוץ לראש המגדל ד׳ אמות ורשות היחיד כשם שעולה עד לרקיע הכי נמי נחית לתתא וה״ל היא ועירובו ברשות היחיד שהרי לפי הפי׳ השני שפרש״י ז״ל אין בין המגדל והכותל ד׳ אמות אבל לפי׳ רש״י ז״ל הראשון שפי׳ שם קשיא: וי״ל שלא אמר רבא שהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות אלא בששבת ברשות הרבים או בכרמלית שאין כל הרשות שלו אבל בששבת ברשות היחיד גמור׳ שהו׳ מקום מסויים שוב אין נותנין רשו׳ היחיד אחר של ד׳ אמות ואפי׳ נתכוון לשבות בטפח הסמוך לרשות הרבים. ואלא דנתכוון לשבות למעלה ברכות הרבים הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא פי׳ ולמה יהא עירובו עירוב. וא״ת ולישני ליה כגון ששבת תוך ד׳ אמות סמוך לשפת הבור והנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות כדרבא. וי״ל דכיון דאוקמנא דיש דמהני׳ בנותן את עירובו חוץ לד׳ אמות ממקום שביתתו משמע לן דסיפא בהכי מיירי נמי דניחא לן טפי לפרושי מתני׳ ואפילו בלאו מימרא דרבא ומיהו ההיא דרבא הלכה היא דליכא אמורא דפליג עליה וכלה שמעתין רהטא כוותיה:

נתכון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בכותל רחב ארבעה טפחים למעלה מעשרה אינו עירוב (אלא אם כן) [ואפי׳ אם] היה תוך ארבע אמותיו ואין אומרין הואיל וארבע אמותיו עולות עד לרקיע הוה ליה מרשות היחיד לרשות היחיד למעלה מעשרה שאין אומרין כן אלא באילן שהוא מתעקם ומחזיק כל האמצע שבין מקום שביתה למקום עירוב ואין כאן רשות הרבים מסויימת אבל כאן (אין) רשות הרבים בנתים ויש כאן אויר רשות הרבים ואעפ״י שאינו אלא שבות הרי הוא שבות הקרוב להביא לידי הוצאה:

נתכון לשבות הוא בראש השובך או בראש המגדל סמוך לכותל זה אם עירובו בכותל למעלה מעשרה הרי אף מקום שביתתו במגדל למעלה מעשרה ועירובו עירוב שהרי שניהם ברשות היחיד. ואעפ״י שאינו יכול לשוח וליטלו להביאו במגדל שהרי אויר רשות הרבים בנתים מכל מקום יכול הוא לירד ולאכלו במקום שהוא שם והכל כמקום שביתתו שכל למעלה מעשרה עד לרקיע רשות אחד הוא ואם הניחו בכותל למטה מעשרה אינו עירוב ואעפ״י שהוא כרמלית שהרי למקום שביתתו אינו יכול להביאו שהרי רשו׳ הרבי׳ בנתים ולירד הוא לאכלו במקומו אינו יכול שהרי יוצא ממקום שביתתו ולסעודה הראויה למקום שביתתו אנו צריכין ולא סוף דבר במגדל המסומר עם הכותל שאינו יכול לנטותו אלא אף בשאינו מסומר ואין אומרין הואיל ויכול לעשות מגדלו בתוך עשרה הרי הוא כאילו נעשה. ומכל מקום אם היתה [ארובה] במגדל וחבל קשור ממנה לפת העירוב מבעוד יום ואגדו בידו בשעת קניית העירוב קנה לו שמאחר שאגדו בידו אינו אלא שבות שאין כאן (הנחה) [הוצאה] גמורה כמו שאמרו היה קורא ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו. ויש מפרשי׳ בארובה וחבל שהם במקום מן המגדל למטה מעשרה לנגד העירוב ועל כרחך הואיל וכן אף לשם כיון שביתה. וכן יש מפרשי׳ ארובה וחבל בראש המגדל אלא שהוא יכול באריכות החבל להעתיק העירוב מן הכותל ובא לו מאליו עם ראש החבל ואחר כך הוא מושכו אליו בראש החבל השני וגדולי המפרשי׳ פרשי בסוגיא זו דרך אחרת ולדבריהם לענין פסק נתכון לשבות בראש המגדל או בראש השובך והניח עירובו בדף היוצא מן המגדל רחב ארבעה טפחי׳ ולמעלה מעשרה עירובו עירוב ואם הדף למטה מעשרה אין עירובו עירוב ואעפ״י שהדף קרוב לראש המגדל כגון שהמגדל נמוך ובמעט נטייה יהא אף ראשו בתוך עשרה אין דנין כן ואין צריך להעמידה במגדל קבוע בקרקע במסמרים ויתדות וכן אין צריך להעמידה במגדל ארוך שאם יכוף ראשו להביאו למטה מעשרה יהא ראשו יוצא חוץ לארבע אמות. ומה שהקשו בה אחר כן. הם גורסי׳ אי דאיכא לכתא ומתנא ופי׳ לכתא גלגל קטן שעל ידו ממשיכין החבל כלומר אחר שהמגדל ארוך כל כך. ודאי יש שם גלגל וחבל יכול להגיעו (עדיו) [בידיו] באמצעות החבל והרי זה כאגדו בידו. ותירצה שאין שם אלא שכשעלה הניחו על הדף. וכן יש מפרשים אותה בדרך אחרת ולענין פסק אין לנו:

תוס' בהג"ה אבל כששביתתו כו' וע"כ צ"ל אמת לפרש"י דאי כו' עכ"ל כוונת בעל הגה"ה דאין להבין מפרש"י דמשאר שבתות יוכל להקשות אלא דאין מפורש בו הולכה וניחא ליה להקשות ממפורש בו הולכה אבל קושטא הוא דבעי הולכה גם בשאר שבתות דא"כ לפי דברי המתרץ גזירה כו' לא יתורצו שאר שבתות אלא כן צ"ל האמת לפרש"י דבשאר שבתות כששביתתו בר"ה לא יצטרך להוליכו עד מקום שביתה משום הואיל ודו"ק:

בד"ה או בראש המגדל כו' ואע"ג דאוגדו בידו איכא נמי איסורא דרבנן כו' עכ"ל מגומגם [א] דהא לפי לשון הראשון דקיימינן הכא בבאין אוגדו בידו נמי אי שקיל ליה ממקומו להדיא מכרמלית לא הוי רק איסורא דרבנן וק"ל:

בא"ד כגון שהוא בטפח ט' כו' עכ"ל כתב מהרש"ל זהו דיבור בפ"ע וקאי על לשון ב' של רש"י עכ"ל והוא דחוק שיתחילו בדיבור בל' שאינו בגמ' אלא בלשון רש"י לפי לשון ב' ועוד ללשון א' של רש"י ודאי השתא דהוי המגדל רה"ר דצריך פי' טפי היאך הוה המגדל למטה ר"ה כמו ללשון ב' למטה בכותל ואפשר שהכריחו לזה ממ"ש בסוף דבריהם אלא דרך כוותא שכנגד העירוב צריך להביאו לתוך המגדל ומשם כו' עכ"ל וללשון ב' ניחא שהוא מונח למטה בכותל אבל ללשון ראשון א"צ להביאו לתוך המגדל שכבר הוא מונח למטה במגדל גופיה אבל איך שיהיה קשה לי דבין ללשון ראשון שהסכימו התוס' דמונח למטה במגדל דהוי בטפח ט' שהוא ר"ה וכן ללשון ב' בכותל למטה בטפח ט' דהוי ר"ה מאי קאמרי בתר הכי וצ"ע דכי נמי הוי רה"ר אם בכה"ג הוי מושיט כו' עכ"ל מאי מושיט שייך הכא דהא להדיא מוציא מלמטה במגדל ללשון א' ומלמטה בכותל ללשון שני דהוי רה"ר למקום שביתתו דהיינו רה"י ויש ליישב דבריהם לכל הפירושים [ב] דר"ל דלא מקרי מוציא אלא כשהמוציא עוקר ממקומו אבל זה שעומד במקום שביתתו ומוציא מושיט מקרי ולהכי צ"ע להו דאין זה מקרי מושיט כיון דדרך אויר מעלה מושיטו ברה"ר ולא דרך אויר קרקע של רה"ר כעין עבודת הלוים וע"ז קאמרי דאי לא מקרי מושיט בכה"ג דרך מעלה צ"ל דלאו דרך מעלה מושיטו אלא דרך כוותא שכנגד העירוב כו' דהיינו מחוץ למגדל מצדו יש כוותא דהשתא כשמביאו למגדל מביאו דרך אויר קרקע רה"ר והיינו ללשון ב' וללשון ראשון נמי כשמוציאו מתוך המגדל מצידו דרך כוותא הוי דרך אויר קרקע רה"ר ודו"ק:

בד"ה ה"נ נימא כו' א"נ אינו עירוב כדפ"ה משום שנמצאת כו' עכ"ל נראה מדבריו שפי' הראשון אינו מפרש"י כמו שהוא בפרש"י שלפנינו וכ"נ שאין זה מפרש"י דהא רש"י פי' לעיל דבהאי שבות דפחות מד"א נמי לא גזרו בה"ש וק"ל:

בא"ד והואיל ושקיל ליה כולי האי ודאי לא אמרו עכ"ל דאי הוה אמר הואיל ושקיל כוליה ה"ל מקום שביתתו שפיר בקרקעית המגדל ברה"ר אבל הואיל ויכול לנטותו אמרינן שפיר אי לא הוה המגדל ארוך דאזיל חוץ לד"א אבל במגדל ארוך דשביתתו מתרחקת מד"א הראשונות ואין זה מקומו וע"כ אית לן למימר כאלו הסיר כל המגדל כו' ובהא דהואיל ושקיל ליה כוליה לא אמרינן ודו"ק:

ברש"י בל"א שמעתי וכו' נפק ליה חוץ לד' אמות כו' עד ונמצא מעבירו ד' אמות ברה"ר יש להקשות והא רש"י ס"ל דלרבי יכול להוליכו פחות פחות מד' אמות כמו שפירש לעיל גבי אילן הנוטה דלמטה מי' הוי עירוב דיכול להוליכו פחות פחות וכו' וי"ל דהכא שאני דצ"ל הואיל ויכול לנטותו והואיל ויכול להוליכו פחות פחות מד' אמות וכולי האי לא אמרינן הואיל:

בתוס' ד"ה או בראש המגדל וכו' פי' וכרבי אתיא מדפריך וכו'. והא דלא הביאו התוס' ראיה מגופא דברייתא דקתני ברישא הניח בכותל למטה מי' עירובו עירוב והא נקיט ליה מכרמלית כשרוצה להביאו אליו לרה"ר אלא כרבי אתי דלא גזרו על השבות וי"ל דהמ"ל דרישא איירי כשרבים מכתפין עליו והוי מרה"ר לרה"ר וק"ל:

ד"ה ה"נ נימא יכו' אלא ודאי שביתתו לעולם בראש המגדל ארוך ולהכי בראש המגדל א"א לנטותו וכו' ונמצא מרוחק מעירובו ד' אמות וכו' כצ"ל:

בא"ד ואין זה מקומו והוי כאילו מסיר כל המגדל ממקומו וכו'. פי' ואין זה מקומו אא"כ נאמר שרואין כאלו מסיר כל המגדל ממקום הראשון כו' דאז הוי נמי השתא שביתתו בקרקעית המגדל שהיה מתחלה וכולי האי לא אמרינן הואיל:

גמ' דאי ממטי ליה פורתא נפיק ליה חוץ לד' אמות כצ"ל. ונ"ב פורתא בס"א קלי והוא לשון פורתא בסוף פרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נ"א:)

רש"י בד"ה דכי ממטי כו' מעשרה נפיק כו' הד"א:

תוס' בד"ה ואמאי כו' בהג"ה צ"ל אמת כו'. נ"ב פירוש שאף רש"י ג"כ מוכרח לומר דאיירי ששביתתו במקום רה"י כו' ודו"ק:

בד"ה או בראש כו' כגון שהוא בטפח ט' כו'. נ"ב זהו דבור בפני עצמו וקאי על לשון שני של רש"י (עיין במהרש"א):

בד"ה ה"נ כו' והוי כאלו מסיר כו'. נ"ב פי' שאם אתה ר"ל שלא תתרחק שביתתו ממקומו הראשון בע"כ צ"ל דחשבינן כאלו הסיר כל המגדל כו' ודו"ק:

בא"ד שהיה מונח שם בתחילה והואיל ואי שקיל ליה כולי' ודאי לא אמרו כצ"ל. ונ"ב וז"ל תוס' ארוכים הואיל דנטילת מגדל כולו לא אמרי' הואיל דנטייה אמרי' ע"כ:

גמרא נימא כיון דאי בעי אמטויי כו' אע"ג דלא אמטייה כו'. כה"ג לקמן (מט ב) במשנה מי שבא בדרך כו' שביתתי בעיקרו מהלך כו' וא"ר שם והוא דכי רהיט לעיקרו מטי ע"ש (נ"א):

רש"י ד"ה אר"ז. ה"נ כו' ונפיק על עירובו שבביתו בי"ט כו'. כצ"ל:

ע"ב תוס' ד"ה למעלה כו' דומיא דרישא.
קשה לי הא עדיין לפי מה דמוקי דקאי בכרמלית לא הוי דומיא דרישא דבקאי בכרמלית גם למעלה מעשרה עירובו עירוב ואף בשני שבותים שימוש באילן והוצאה מרה"י לכרמלית, הא התוס' לקמן (דף לה ע"א ד"ה בעי סכינא) ס"ל דגם בב' שבותין טלטול סכין וסתירת כלים לא גזרינן ביה"ש, וגם מדפרכינן (לעיל דף לג ע"א) והא אי בעי מייתי דרך עליו, מוכח דאפילו בב' שבותין הוי עירוב, וא"כ ע"כ דאילן מיירי בקאי ברה"ר, ועדיין ליכא רומיא: