עירובין כג ע"ב

דף כג - ב

ומקשינן: רבי עקיבא - היינו תנא קמא!

כלומר: חכמים דריש פירקין, שאמרו לרבי יהודה: "לא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף", וזו היא שיטת רבי עקיבא, שאף שאינו מוקף לדירה - כגינה וכקרפף - מותר להקיף עד בית סאתים?!

ומשנינן: איכא בינייהו: "דבר מועט", שהוא יותר משבעים אמה ושיריים, וכדמפרשינן בסמוך.

שלדעת רבי עקיבא לא הותר אלא שבעים אמה ושיריים בלא "דבר מועט", ולרבנן בית סאתים שלמות שהן עם תוספת "דבר מועט", וכמו שיתבאר. ^[64]

דתניא: רבי יהודה אומר: דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים ולא נתנו חכמים בו שיעור [לא חשו חכמים לצמצם, אבל השיעור הוא עם אותו דבר מועט - שיטת תוספות].

וכמה שיעור סאתיים - כחצר המשכן!

כלומר: חצר המשכן היה שטחה מאה אמה על חמשים אמה, שהם: חמשת אלפים אמה רבועים.

ואם באת לרבע שטח זה, תמצא בכל צלע של הריבוע שבעים אמה, ועוד "שיריים" שהם שני שלישי אמה [0.666 אמה], ועוד "דבר מועט" שהוא כחמש מאיות האמה [כ 5000=710678. 70*710678. 70]

ובאותו "דבר מועט", נחלקו רבי עקיבא ורבנן אם להביאו בחשבון או לא, [נתבאר על פי שיטת החישוב המקובלת, וראה רש"י].

ומפרשינן: מנא הני מילי הא דאמר רבי עקיבא שיהא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, דהיינו דוקא מרובע ולא ארוך וצר, ומהיכן ילפינן שמרבעים את חצר המשכן כדי לשער בו איסור שבת?

אמר רב יהודה: דאמר קרא: ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים "בחמשים".

מאי "בחמישים" הנוספים על "חמישים"?

אמרה תורה: טול חמשים אמה על חמשים אמה השניות, היתרות על ריבוע של חמשים על חמשים הראשונות, וסבב בהם [בריבוע] את הריבוע הראשון של חמשים על חמשים שהיה לך, ותמצא ריבוע גדול של שבעים אמה ושיריים ודבר מועט על שבעים אמה ושיריים ודבר מועט.

וזהו שאמרה תורה: "ורחב חמשים [יהיה מסובב] בחמשים [אמות אחרות] ".

ופשטיה דקרא דקאי על המשכן עצמו, וכתב "בחמשים" - במאי כתיב?

ומפרשינן: אמר אביי: העמד משכן - שהיה אורך חללו הפנימי, [לא כולל עובי הקרשים] שלשים אמה, ורוחב חללו הפנימי עשר אמות - בתוך חצר המשכן שהיה שטחו פעמיים חמשים על חמשים [חמשים אמה מרובעות במזרח, וחמשים במערב], באופן שיעמוד המשכן:

א. על שפת [בסוף] הריבוע של חמשים על חמשים אמה המערביות, בצידו המזרחי של הריבוע המערבי.

ב. שיעמוד המשכן באמצע רחבו של הריבוע.

זאת, כדי שיהא:

חמשים אמה לפניו של משכן. שהרי העמדנוהו בסוף חמשים אמה המערביות ונותר הריבוע של חמישים אמה המזרחיות כשהוא ריק.

ועשרים אמה יהא עודף החצר על המשכן לכל רוח ורוח, שהרי רחבו עשר אמות ונשאר עודף עד קצה החצר עשרים מדרום ומצפון, וכיון שאין ארכו אלא שלשים, נותר עודף לאחורי המשכן עד קצה החצר ממערבו עשרים אמה.

[ומיהו לא היה העודף עשרים אמה אלא על "חלל" המשכן, ומשטח החצר עצמה, יש להפחית את עובי הקרשים].

שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בה:

ופרכינן: והתניא: רבי אליעזר אומר: אם היתה ארכה "יתר על פי שנים ברחבה" אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה, הא אם היתה ארכה פי שנים ברחבה, או פחות מיכן שפיר דמי, ודלא כמפורש במתניתין?!

ומשנינן: אמר רב ביבי בר אביי: כי תנן נמי מתניתין: אם היתה ארכה יתר על רחבה אין מטלטלין בה, היינו "אם היתה ארכה [יתר על] פי שנים ברחבה - תנן! ומשום דחצר המשכן היתה ארכה פי שנים ברחבה ולא יותר. ^[65]

ותמהינן: אי הכי, היינו רבי יוסי דקאמר במתניתין: אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה, ובמאי פליגי?!

ומשנינן איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן.

כלומר: הריבוע שלמדו חכמים מאסמכתא דלעיל "טול חמשים וסבב חמשים" [ריטב"א]. והיינו: רבי אליעזר סבירא ליה דלכתחלה בעינן ארכה פי שנים ברחבה, ובדיעבד אף אם עשאה מרובעת שפיר דמי, [על פי תוספות בשיטת רש"י, וריטב"א לא כתב כן]. ורבי יוסי סבר: לכתחלה מרובעת בעינן, ובדיעבד אף אם עשאה ארכה פי שנים ברחבה שפיר דמי! [נתבאר על פי רש"י]. ^[66]

שנינו במשנה: רבי יוסי אומר: אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה:

איתמ ר: אמר רב יוסף, אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי, הסובר שאין צריך מרובעת, ואפילו ארכה פי שנים ברחבה שפיר דמי.

ורב ביבי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי עקיבא הסובר דעד בית סאתים אין צריך שתהא מוקפת לדירה ! ותרווייהו לקולא - וכדפירשנו.

וצריכא שמואל להשמיענו שתי הלכות אלו:

דאי אשמעינן רק הלכה כרבי יוסי, הוה אמינא דמכל מקום מוקפת לדירה בעינן ועד דאיכא שומירה או בית דירה לא משתרי [וכדסבירא ליה לרבי יהודה בן בבא במתניתין], ולפיכך קא משמע לן דהלכה כרבי עקיבא, שאמר במשנה שאין צריך אחת מכל אלו.

ואי אשמעינן רק דהלכה כרבי עקיבא, הוה אמינא דהלכה כרבי עקיבא בכל דבריו ואף במה דסובר דבעינן מרובעת [וכדקאמר: ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושירים, דמשמע מרובעת].

אבל אריך וקטין [ארכו יתר על רחבו] לא.

לפיכך קא משמע לן הלכה כרבי יוסי, דאף אם אינה מרובעת, בדיעבד שפיר דמי אפילו אריך וקטין, אם אך אין ארכה יותר מפי שנים ברחבה.

סיכום השיטות וההלכה, לדעת רש"י.

בהיקף שלא הוקף לדירה - שלש שיטות:

א. לרבי יהודה בן בבא:

היקף יותר מבית סאתים אפילו הוקף לדירה לא מהני.

עד בית סאתים, אם לא הוקף לדירה לא מהני.

ואם הוקף לדירה, מהני.

וכן היא גם דעת רבי יהודה ברבי אלעאי, אלא שמוסיף:

היקף לדירה מיקרי אפילו בור שיח ומערה, וכשר עד בית סאתים. וביותר מבית סאתים, אפילו הוקף לדירה ממש לא מהני.

ב. לחכמים דריש פירקין ולרבי עקיבא:

עד בית סאתים אין צריך היקף לדירה, ויותר מבית סאתים צריך היקף לדירה.

וכן הלכה!

ג. לרבי אלעאי בשם רבי אליעזר ולחנניה [לקמן כו א]:

אפילו כשלא הוקף לדירה, שרי אפילו יותר מבית סאתים.

ומיהו פליגי, אם שרי עד ארבעים בית סאה, או עד בית כור [כדלקמן כו א].

בהיקף מרובע או ארוך וצר, שלש שיטות:

א. לדעת רבי יהודה בן בבא, ולרבי עקיבא, בעינן מרובע.

[ובדעת רבי יהודה ברבי אלעאי, נחלקו הראשונים:

דעת תוספות כג ב ד"ה רבי עקיבא, דכשם דלענין פסי ביראות התיר רבי יהודה אפילו ארוך וצר - כדאיתא לעיל כב א - הוא הדין לענין היקף שלא הוקף לדירה.

ודעת הריטב"א לעיל כב א, שרבי יהודה בר אלעאי מודה לענין היקף לדירה, לרבי יהודה בן בבא, דבעי "מרובע"].

ב. לדעת רבי אליעזר ולרבי יוסי, כשר ההיקף אפילו ארוך וצר, וכן הלכה!

ג. נחלקו רבי אליעזר ורבי יוסי - לדעת רש"י - אם לכתחלה בעינן מרובע, או ארכה פי שנים ברחבה.

ארכה יותר מפי שנים ברחבה:

כולהו תנאי דלעיל סבירא להו דלא מהני. אבל רבי אילעאי בשם רבי אליעזר, וחנניה [לקמן דף כו א] מתירין אף בזו, ריטב"א לקמן דף כו א. ^[67]

קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, ואחר כך נזרע רובו של קרפף, בטלה צורתו כדירה, שהרי במקום זרע אין דרים אנשים, והרי הוא [כל הקרפף, ואפילו המקום שאינו זרוע] כגינה, ואסור לטלטל בכולו, שהמיעוט בטל לגבי רובו והוי כאילו נזרע כולו. ^[68] אבל אם היה מתחילה מוקף לדירה ונטע בו אילנות ברובו, לא בטלה דירתו, שהדרך הוא להסתופף בצל האילנות, והרי הוא כחצר סתם שהיא מוקפת לדירה, ומותר לטלטל בו.

ומפרשינן הא דאמרינן: נזרע רובו אסור:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא שאותו מקום שנזרע בפני עצמו, הרי הוא יותר מבית סאתים, שנמצא שמקום הזריעה הוי כרמלית, כדין היקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ונמצא, ששאר הקרפף - אף שהוקף לדירה - הרי הוא פרוץ לכרמלית, ולפיכך אסור לטלטל בו.

אבל אם מקום הזריעה בפני עצמו, שטחו בית סאתים או פחות, מותר לטלטל בכולו, כיון שאינו אלא היקף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, שאינו כרמלית [ולקמן דחי לה, שהרי מיעוטו בטל לגבי רובו - וכדאמרן].

קיימא לן, שאסור לטלטל בשני "מיני" רשויות [כפי שיתבאר לקמן] מאחת לחברתה, ואפילו שתיהן רשות היחיד גמורות. ואם נפרצה המחיצה שבין שתי הרשויות אסור לטלטל בהן כלל, כיון דנפרצה כל אחת לרשות האסור לה.

ולכן, הכא, שחלק מן הקרפף הרי הוא מוקף לדירה והוי ליה "חצר", וחלקו שאינו מוקף לדירה הוי ליה "קרפף" - שהן שני "מיני" רשויות ש"נפרצו" זו לזו - היה לנו לאסור לטלטל בהן.

ומדקאמר רב הונא בריה דרב יהושע אם החלק שאינו מוקף לדירה אינו גדול מבית סאתים מותר לטלטל בכל הקרפף, על כרחך:

כמאן אמרה רב הונא בריה דרב יהושע?

כרבי שמעון, דסבירא ליה דחצר [שהיא כמו קרפף המוקף לדירה] וקרפף [שאינו מוקף לדירה, ואינו יותר מבית סאתים] כרשות אחת הן.

דתנן: רבי שמעון אומר: אחד גגות הבתים, ואחד חצרות, ואחד קרפיפות שלא הוקפו לדירה, רשות אחת הן לכלים ששבתו [שהיו בכניסת שבת] בתוכן של הגגות או החצרות והקרפיפות, ומותר לטלטלן מזו לזו.

ולא לכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן אחר כך לחצר, שאת אלו אסור להוציא מחצר לקרפף.

דאי כרבנן, הא סברי [לקמן דף פט א] שחצר וקרפף שני "מיני" רשויות הן ואסור לטלטל מזו לזו אפילו כלים ששבתו בחצר ולא בבית.

ולדעת רבנן, היה לו לרב הונא בריה דרב יהושע לאסור לטלטל בכל הקרפף [נתבאר על פי רש"י]. ^[69]

ותמהינן: לרבי שמעון נמי יהא אסור לטלטל בכל הקרפף - ואף שאותו חלק שנזרע ואינו מוקף לדירה אינו גדול מבית סאתים - דכיון דמיירי הכא דנזרע רובו,

איכא בינייהו ריבועא דרבנן עיקר דיליה בפר' מי שהוציאוהו גוים אם אינו מכיר או אינו בקי בהלכה ואמ' שביתתי במקומי זכה לו מקומו אלפי' אמה לכל רוח עגולות דברי ר' חנניה בן אנטיגנס וחכמי' אומ' מרובעות כטבלה מרובעת:

ור"ע קתני ע' אמה ושיריים מאי בינייהו ופרקינן דבר מועט איכא בינייהו דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש מן חוץ לע' אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור:
כמה הוא בית סאתים. ק' אמה ברוחב נ' בחצר המשכן מנ"ל דאמר רב יהודה אמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים מן המאה וסבב אותן על חמשים הנשארות מן המאה ולכשתסבבם נמצאות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים:
ירושלמי ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן.

מחצר המשכן למדו דהויא לה ארך ק' אמה ורחב ג' אמה ג' זמנין מאה אמין הוויין בתרייתא ה' אלפין אמין. ע' אמין על ע' אמין בתרייתא חמשה אלפין (פרוו) [פרא] מאה. ותנינן ע' אמה ושיריים ותני שמואל שיריים הללו הן שני שלישי אמה וכך הצעה של משנה ע' אמה וב' שלישי אמה על ע' אמה וב' שלישי אמה דאינון ע' (תלתולין) [תלתותין] באורכה וע' (תלתולין) [תלתותין] בפותיא הא מאה וארבעין (תלתולין) [תלתותין] דאינון צ' אמתא ותלת אמין ותילתא דאמתא אפיק מינייהו ארבעה תשיעין לארבע רוחתא אישתיירו תשסרי [תלתותין] חסיר תשעה הדא הוא דתני יש בו דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו והוא חלק מי"ב חלקים לאמה. וחצי אצבע מחמש אצבעות לטפח. נמצא ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה וחצי אצבע מה' אצבעות לטפח על ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה. [וחצי אצבע מ"ה אצבעות לטפח] כיון דאמרינן שיטול ג' וסבב ג' אמרי' פשטיה דקרא היכי הוא ופשיט אביי אמרה תורה העמד משכן על שפת נ' נמצא אורך המשכן ל' אמות שהן כ' קרשים כל קרש אמה וחצי הרי ל' אמה ואחורי המשכן במערב כ' אמה ריוח הרי נ' אמה ורוחב המשכן י' אמות וריוח כ' אמות בצפון וכ' אמה בדרום הרי נ' אמה נמצא המשכן עם הריוח שלו נ' אמה לכל רוח בג' רוחותיו צפון ומערב ודרום חמשים בחמשים וחמשים בחמשים לפני המשכן חצר הרי מאה אורך בחמשים:
מתני' ר' אליעזר אומר אם אורכה יתירה על רוחבה אפי' אמה אחת.

אוקימנא אם היה אמה יתירה על פי שנים כרחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.

ר' יוסי אומר אם היה אורכה אפילו כשנים כרוחבה מטלטלין בתוכה.

גמרא: ר' עקיבא היינו ת"ק. פירש רש"י ז"ל: תנא דאמרו לו לר' יהודה דלא אמרו בית סאתים אלא לגינה ולקרפף, דאלמא לדידהו קרפף וגינה בית סאתים אין צריך כלום, ואם הוא מוקף לדירה כדיר וסהר אפילו בית חמשת כורין ואפילו בית עשרת כורין. ואינו מחוור. והגאונים ז"ל פירשו דת"ק היינו ר' יהודה בן בבא, ומה שאמר ר' עקיבא ובלבד שתהא שבעים אמה ושירים קא קשיא ליה, כלומר: למה חזר ואמר ר' עקיבא ובלבד דהא היינו ת"ק. ופריק דבר מועט איכא בינייהו, דת"ק סבר אפילו בית סאתים שלמים כחצר המשכן, אלא שלא חשו חכמים להזכירו לאותו דבר מועט שיש בין שיעור בית סאתים לשבעים אמה ושירים. ור' עקיבא דאמר ובלבד משמע שהוא בא למעט יותר מר' יהודה בן בבא.

איכא בינייהו ריבועא דריבעוה רבנן. פירש רש"י: ר' אליעזר סבר עיקרו ארכו פי שנים ברחבו כחצר המשכן ולית ליה ריבוע, ומיהו אם מרבעא לא מיתסרא כדקתני אם היה ארכה יתר משנים ברחבה אין מטלטלין, הא בציר מפי שנים ברחבה מטלטלין. ור' יוסי סבר מרובעת עיקר ולכתחילה מורינן מורה הכי ומיהו אפילו ארכה פי שנים ברחבה שרי, ומדקאמר אפילו מכלל דעיקרא לאו הכי היא. ובתוספות (ד"ה איכא) הקשו לפי פירושו דמאי לכתחילה ודיעבד שייך בהא, וכי יש לו לכתחילה לעשות קרפיפו מרובע או אריך וקטין, וכשהוא עשוי בין כך ובין כך מותר לטלטלו ואפילו לכתחילה. ור"ח והרב אלפאסי ז"ל פירשו: ריבוע דרבנן דפליגי עליה דר' חנינא בן אנטיגנוס דאמר בסוף פרק מי שהוציאוה (מט, ב) אלפים אמה שאמרו עגולות ולא מרובעות וחכמים אומרים מרובעות כטבלא כדי שיהא נשכר את הזויות, ר' אליעזר דאמר אם יהיה ארכה יותר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה למה לי מרובעת דאם כן הרי אלכסונו יתר כמה מפי שנים ברחבה, ולר' יוסי אפילו מרובעת כרבנן.

גמרא ר׳ עקיבא היינו ת״ק. פרש״י ז״ל דריש׳ דמתני׳ שאמר לר׳ יהודה לא אמר בית סאתים אלא בקרפף אבל אם הי׳ דיר או סהר דאלמא בקרפף בית סאתים מטלטלין בלא שום תשמיש אחר שיהא שם ופרקי׳ דאיכא בינייהו דבר מועט. והקשו בתוספות דמנא לי׳ דר׳ עקיבא היינו אמרו ליה. ולפי פשוטו של לשונ׳ לא בעי רבוע כלל ויכול היה להבין מאי דתריצנא דריבוע איכא בינייהו. ועוד כי אולי רבנן דאמרו לו בעי שומרה או בית דירה דלעיל כיון דלאותובי בעלמא אתי לא הרויח הדבר לברר אותו. לפי׳ פי׳ הם ז״ל דה״ק דהיינו ר׳ יהודא בן בבא ואע״פ שלגרסת הספרים שלנו ר׳ יהודה בן בבא בעי שומרה ור׳ עקיבא קתני אע״פ שאין בה א׳ מכל אלו אנן מסיפא דר״ע פרכי׳ למה הוצרך לומר ובלבד שתהא שבעים ושיריים דהא ר׳ יהודה בן בבא אמר לה בהדיא. ופרקי׳ דאיכא בינייהו דבר מועט שיש כבית סאתים של חצר המשכן יותר מע׳ אמה ושיריים כי חצר המשכן שהוא ק׳ על נ׳ יש בו י״ט אמות פחות שליש אמה יותר על ע׳ ושיריים כמו שכתב רש״י ז״ל דר׳ יהודה בן בבא שרי אפי׳ רבוע גמור שלא יחסר ממנו כלום ומפני שהוא דבר מועט לא חשב עליו להזכירו וכדתני ר׳ יהודה אומר דבר מועט יש על שבעים אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור כלום שלא הכניסוהו במנין מפני שלא חששו להזכירו שלא לבלבל דברי שיעורם אבל מ״מ מתירין אותו אבל ר׳ עקיבא דקתני ובלבד משמע לעכובא שלא התירו לטלטל אלא בשבעים אתה ושיריים בלבד ונפסיד אותו דבר מועט:

אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים מפורש יפה בפירוש רש״י ז״ל שנשארי׳ בידינו מחצ׳ המשכן שא״א להוסיף על הרבוע י״ט אמה פחות שליש ברחב שני טפחים וכשנקצר אותו לעשותו ממנו רביעית להוסיף על הרבוע של שבעים על שבעים לא יבא לדברי שלם כי הוא פחות משני שלישים אצבע ברוח׳ ולפי׳ לא חשו להזכירו דוק ותשכח. פשטיה במאי כתי׳ פי׳ דהא ודאי אסמכת׳ בעלמא הוא והיינו דלא שיילי׳ לרבנן האי חמשים בחמשים מאי עבדי ליה מתוך דברינו נלמוד מאי עבדי דהא דאמרן אינו אלא סמכתא. ועשרים אמה לכל רוח פי׳ לכל רוח׳ הקרשים שעביין אמה:

איכא בינייהו רבוע דרבנן. פרש״י ז״ל דכיון דנקט ר׳ יוסי אפי׳ ארכה כשני׳ כרחבה דהיינו כחצר המשכן נראה מלשונו דרביע עדיף ליה לכתחילה ומיהו שרי׳ בדיעבד לטלטל אפילו כשהוא ארכו כשנים ברחבו כחצר המשכן אבל ר׳ אליעזר אינו מקפיד בדבר ושרי לכתחלה בין רביע בין בחצר המשכן ממש ולפי פי׳ זה קרי ליה רבוע דרבנן מפני שחדשוהו סופרים מאסמכתא דרחב חמשים בחמשי׳ ולא עבדי׳ קרפף כחצר המשכן שהיה ג״כ תשמישן לאויר. והקשו בתוספ׳ שזה אינו דבר מצוה כסוכה או לולב דשייך ביה לכתחילה או דיעבד כי מי מיחה על ידו שלא יעשה קרפף שלו כמו שירצה וכשהוא עשוי לכ״ע שרי לטלטל בו לכתחילה לפי׳ פי׳ ז״ל כמו שפר״ח והרי״ף ז״ל דה״ק איכא בינייהו ריבעא דרבנן דאיפליגי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס ורבנן גבי אלפים אמה של תחום שבת דר׳ חנינא סבר שלא נתנו אלפים אמה עגולות לכל צד ויפסיד את הזויו׳ דדריש התם זה יהי׳ לכם גבול לזה אתה נותן פאות וזויו׳ ואין אתה נותן פאות וזויו׳ לשובתי שבת. ולדידיה ה״ה הכא דלא משתכח זויות ולא התירו לו קרפף כחצר המשכן שהיו לו זויות דא״כ היכי מסתבר באלכסון של האורך שלא יסירו ממנו את הזויות עד שלא יהא בו באלכסון אלא כארכו אלא שיהא כגון זה: וכן צייר אותו הראב״ד ז״ל והיינו דקאמר ר׳ אליעזר ובלבד שיהא נמצא בארכו ואפי׳ באלכסונו יותר מפי שנים ברחבו ורבנן אמרי התם כזה יהיו כל שובתי שבת שנותנין לו אמותיו מרובעו׳ ויש לו אלפי׳ אמה מרובעו׳ לפום שבת אשתכר הזויות והאלכסון והכא נמי שרי׳ ליה לטלטל בקרפף שיהא כחצר המשכן ממש בלא סילוק זויות וישתכר הזויות הלכך ר״א כר׳ חנינא בן אנטיגנוס ור׳ יוסי כרבנן וקי״ל כרבי יוסי וזהו הנכון. ותרוייהו לקולא פי׳ רב יוסף קאמר ליה: קרפף שהיא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי היא כגנה ואסור פי׳ דאתו זרעים ומבטל׳ מפקי לה מתורת חצר ועבדו לי׳ כגנה ולהכי נקטו גנה ולא נקטו שדה לאשמועי׳ דגנה לא הויא לדירה ואפי׳ היא יכולת אילנות אכולה קרפף אתסר ואפי׳ מה שלא נזרע וכדמפ׳ ואזיל. נוטע רובו. הרי הוא כחצר ומותר דנטעים לא מפקי ליה מתורת דירה שדרך חצרות הוא לפעמים ליטע בהם אילנות לצל ולטיול:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרן דנזרע רובו אסור אלא כשיש ברובו יותר מבית סאתים. פי׳ דכיון שכן הנזרע אסור מפני שהוא קרפף יותר מבית סאתים שהוקף שלא לדירה דהא ביטלת תורת דירה מן המחיצות ומה שאינו נזרע ג״כ אסור ואע״פ שעדיין הוא חצר מפני שנפרץ במלואו למקום האסור אבל אם אין בנזרע אלא בית סאתים מותר פי׳ מותר כל הקרפף דאע״ג במקם זריע׳ קרוי קרפף שלא הוקף לדירה כיון שאין בו אלא בית סאתים הרי הוא בעצמו מותר. ושאינו זרוע שהוא חצר הוא פרוץ במלואו המותר לו וא״ת והא אין לקרפף הזרוע מחיצות כלל ובמה לישתרי כי החצר מקיפו לכל צד וי״ל דכיון שהמחיצות בתחל׳ נעשו לצורך כל החצר אע״פ שבטל׳ תורת דירה מהם לגבי הזרוע לא בטלה תורת מחיצה מהם אף ממנו ועדיין עולות לכאן ולכאן. אי נמי והוא הנכון יותר דהכא מיירי שהזרוע הוא בצד א׳ מן החצר ושאינו זרוע לצד אחר שכל א׳ וא׳ יש לו ג׳ מחיצות לכל הפחות:

כמאן כר״ש. פרש״י דלר׳ שמעון אע״ג שהחצר נפרץ במילואו לקרפף הזרוע הרי הוא מותר דלמקום המותר לו נפרץ דכיון דתרוייהו דחד גבהא הוא לא אסרי אהדדי פי׳ לפירושו לא שיהא צריך לר״ש שיהא החצר והקרפף לאד׳ שהרי כת׳ רבי׳ ז״ל בסמוך דנר״ש א׳ גגות וא׳ חצרו׳ וא׳ קרפפו׳ רשות א׳ הם אפי׳ הם של בעלי׳ הרבה. אלא ה״ק דבעי׳ שיהא החצר של אדם א׳ וכן הקרפף שאם הוא של שני בני אדם ויש בו דיורין שאוסרין זה על זה כ״ש שהוא אסור להוציא ממנו לגג או לקרפף:

ולא לכלים ששברו בתוך הבית. פי׳ שאותן כלי׳ אם הוציאן לחצר בין בהיתר בין באיסור אסור להוציאן אחרי כן מן החצר לגג או לקרפף דבית וחצר שתי רשויות נינהו ובשע׳ שביתה נאסרו מזה לזה. וי״א דווקא שהבית והקרפף הם של שני בני אדם אבל אם הם של אדם א׳ מותר מידי דהוה אבית וחצר דחד גבר׳ שהוא מותר לדברי הכל. ואע״ג דלרבנן אסרי׳ מחצר לקרפף ואפי׳ מחד גברא וכדמוכחא שמעתי להדיא דאמרי׳ בסמוך אבל בי׳ סאתי׳ אסור כמאן כרבנן והכא ודאי הזרוע ושאינו זרוע דחד גברא הוא מן הסתם שהרי כלו מקרפף אחד וסתמ׳ דחד גברא אפ״ה עדיף אפי׳ לר״ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוו דחד גברא וטעמא דמסתבר הוא וכן דנים מורי הר״ח ז״ל אבל י״א דבת וקרפף לר״ש כחצר וקרפף לרבנן דאסרי אפי׳ בחד גברא. הילכך רחבה שיש לחצרות אחורי הבתי׳ אפי׳ לר״ש אסור להוציא שם בשבת ששבתו בתוך הבית ואע״פ שהם כולם דחד גברא אלא א״כ נעשית הרחבה באחרונה דהויא ליה פתח ולבסוף הוקף ויש נותנין טעם להתיר ואינם מן הבית לרחבות מפני דלא חשיבא רחבה שלא לשם דירה אלא רחבה שאחורי הבתי׳ שעשה כל אחד ביתו סביב ונשארה רחבה בנתים דהוה לי לגואי עבידן לבנאי לא עבידן: אבל רחבה שנעשו כתליה לצרכיה מקפת לדיר׳ חשיבא וכן פי׳ הראב״ד ז״ל. גבי רחבה דאמרי׳ לקמן בשמעתין ואין זה מחוור. אבל יש למצוא לרחבות שלנו לפי שטה זו שלא אמרו דרחבה חשיבא כקרפף לגבי בית אלא כשהיא יותר מבית סאתים אבל בית סאתים לא הוי כקרפף וכדאמר רב בפ׳ כל גגות דלא חשיב גג כקרפף אלא כשיש בו יותר מבית סאתים והלכתא כוותיה וה״ה לרחבה דבין גג בין רחבה תרוייהו תשמישי בית נינהו. הא׳ רחבה יותר מבית סאתים או קרפף גמור אפי׳ של בית סאתים אסורה לגבי הבית ואפי׳ לר״ש ואע״ג דהוי דחד גברא וכן נראה דעת התוס׳. והלשון הנראה נראה יותר נכון והוי יודע דהא דא״ר שמעון דחצר וקרפף רשו׳ אחת דוקא כשהוא בית סאתים או אפי׳ שהוקף לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הרי הוא אסור לעצמו ואין צ״ל שהוא אסור עם החצר: והיינו דאמרי׳ הכא שאם יש בו יותר מבית סאתים שאסור הכל ואפי׳ לר״ש ולר׳ שמעון כיון דנזרע רובו רובו ככולו וכאן ה״ל גינה יותר מבית סאתים ולתסר דכיון שנזרע רובו רובו ככולו וכיון שנזרע כולו ה״ל גנה יותר מבית סאתים ולתסר. והא דנקט ה״ל כגנה ולא נקט ה״ל גנה יותר מבית סאתים משום דעל דרך האמת אין בו אלא גנה בית סאתים ומשום דמיעוט חצר שבו מיבטיל לגבי הרוב חשוב כלו כגנה:

קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה מטלטלין בכולו הואיל ולשם דירה הוקף מכל מקום פעמים שחוזר ונאסר והוא אם נזרע רובו שהזרעים מבטלים המחיצות ונעשה כגנה ואסור שאין שום דירה בין הזרעים ואם כן כשנזרע יצא מתורת דירה ומתורת חצר אבל אם נטע רובו עדיין תורת חצר עליו שכך הוא דרכן של בני אדם ליטע אילנות לישב תחתיהן בצל ולא סוף דבר בשעשאן אצטבלאות ר״ל שנטען בסדור ערוגות ערוגות אלא אפי׳ נטעו בערבוב ונזרע רובו שאסרנו ביתר מבית סאתים אפי׳ אין בזרוע יתר מבית סאתים או אפי׳ פחות מבית סאתים הואיל ומכל מקום רובו נזרע שהלך מיעוטו אחר רובו והרי הוא כאלו כלו נזרע. ואף לדעת ר׳ שמעון שאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן ר״ל שאם שבת כלי בחצר בין עירבו אנשי חצר בין לא עירבו מותר להעלות מן החצר לגג ומגג לגג ומגג לחצר ומחצר לקרפף אחר שלא נכנס לבית ושהכלי לא שבת בבית והיה לנו לומר שהזרוע יהא כקרפף בית סאתים והשני יהא כחצר פתוח לקרפף שהכל רשות אחת מכל מקום בטל מיעוטו אצל רובו כמו שכתבנו. הא נזרע מיעוטו מותר אלא אם כן יש בזרוע יתר מבית סאתים ואפי׳ מקום הזרוע מותר שהרי אין בו יתר מסאתים וכל שכן החצר שהרי למותר לה (הפרצה) [נפרצה] אחר שפסקנו כר׳ שמעון שגגות וחצרות וקרפפות רשות אחת הן לטלטל מזו לזו. הא יתר מבית סאתים אף במיעוטו אסור מקום זרע מפני שיש בו יתר מסאתים וחצר מפני שלאסור לה נפרצה:

פיסקא ר' יוסי אומר אפילו מרבה כו' כמאן כר"ש דתנן כו' ננ"ל דכיון דכתיב האי גירסא בכל הספרים לפרושי הכי האי דאמרת שאם הי' בית סאתים מותר וקא שרית חצר הפרוץ לקרפף ואין פרצתן אוסרתן לומר שיתערב זה האויר עם זה והו"ל יותר מבית סאתים אלא אמרינן הזרוע שהוא בית סאתים חשבי' ליה קרפף ואותו שאניו זרוע הוי חצר וכמו שאלו היו זה בעצמו וזה בעצמו היו מותרין כמו כן נמי אם נפרצי זה לזה הן מותרין כמאן קא שרית כולו האי כר"ש דר"ש אשכחן דמיקל בחצר וקרפף שאע"פ שהן של שני ב"א הי' מתיר לטלטל מזה לזה ויש לומר כמו שהי' מתיר ר"ש כשהן של שני ב"א בלא עירוב הה"נ הי' מתיר כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה ורבנן כמו שהי' אוסרין בדיורין חלוקין הה"נ היר אוסרין כשהן של אדם אחד ונפרצו זה לזה הילכך כל היכא דשרינן קרפף וחצר הפרוצין זה לזה אמרינן כר"ש וכל היכא דאסרינן להו אמרינן כרבנן:

בד"ה ר"ע היינו כו' ועוד דלמא בעי בור ושיח כו' עכ"ל ר"ל דבהא נמי מסתמא לא פליגי אר' יהודה ולא תקשי להו דלמא בעי שומירה דא"כ היינו דר"י ב"ב וק"ל:

בא"ד מה הוצרך ר"ע תו לשנות ובלבד שיהא בה כו' עכ"ל דאיכא בינייהו לענין דינא ודאי דלא קמבעיא דהא לר"י ב"ב בפחות מע' בעי שומירה ולר"ע לא בעי כמ"ש התוספות לעיל אלא דקמבעיא ליה היינו ת"ק אלישנא דובלבד שיהא בה כו' דקאמר ר"ע דאמאי הוצרך לשנות דהיינו לישנא דת"ק דהיינו ר' יהודה ב"ב וק"ל:

בד"ה לר"ש כיון כו' נראה דמכ"ש פריך לגבי רוב כו' עכ"ל ר"ל דע"כ לאו מסברא פריך דמיעוט בטל לגבי רוב דהולכין אחר הרוב בכ"מ דהא לפי האמת הכי אתמר הא מיעוטא שרי כו' אבל הוי בית סאתים אסור לרבנן וכן לר"ש ביותר מסאתים ואמאי לא אמרינן דמיעוט הנזרע בטל לגבי רובא ושרי בכל גוונא אלא ע"כ דהכא מכ"ש פריך כיון דקאמרת נזרע רוב ביתר מסאתים משמע הא מיעוטא שרי אפילו ביתר מבית סאתים משום דבטל לגבי רובא אפילו לקולא א"כ כ"ש כו' אבל לפי האמת הוא בהיפך דלא אמרינן דבטל לגבי רובא להקל אלא להחמיר וק"ל:

בפרש"י בד"ה אלא אמרה תורה כו' דהא בעית למיעבד מיניה רצועה של רפ"ב אמות וד' טפחים אורך כו' עכ"ל כ"ה הגהת ספרים החדשים וזה החשבון הוא לחוט המקיף ע' אמות וד' טפחים על ע' אמות וד' טפחים בזולת התוספת המגיע מאותן י"ח אמות וד"ט שנשארו וברוב ספרים מצאתי מוגה וכ"ה הגהת מהרש"ל רצועה של רפ"ג אמות אורך כו' וזה החשבון מכוון קרוב לחוט המקיפו עם התוספת ודו"ק:

בד"ה אבל בית סאתים כו' הואיל ודחד גברא הוא עכ"ל ר"ל דהכא כיון דפרוץ זה לזה אע"ג דרשויות אחת הן לר"ש מ"מ הוו אסרי אהדדי הבעלים אי לאו דאיירי הכא בחד גברא ור"ש נמי דמתיר אפילו בשני בעלים היינו באינם פרוצים זה לזה ולא אסרי הבעלים אהדדי ואפ"ה לרבנן אסור משום דהרשויות אסרי אהדדי אבל בפרוץ זה לזה אף בשני חצרות אי הוו של ב' בעלים אסור אף לר"ש דהבעלים אסרי אהדדי ודו"ק:

בגמ' ולא נתנו חכמים בו שיעור וכמה הם סאתיים וכו' כצ"ל:

שם דתנן רבי שמעון אומר כו' ואחד קרפיפות רשות אחת לכלים וכו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמרה תורה טול חמשים וכו' מפני התוספת שהוספת טול מן החמשים ד' חתיכות וכו' עד ועשה אותן ל' רצועות של ב' טפחים שכולן הם ג' מאות אמות תן ע' לכל רוח הרי ע' וד' טפחים על ע' וד' טפחים וכו' כצ"ל וכל מה שנכתב ביני ביני הכל ט"ס הוא:

בא"ד למעבד מיניה רצועה של רפ"ב אמות וכו' כצ"ל:

תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' ואם בא להקיף כו' וכי מצות הן שיצטרך לכתחילה לעשות כך והא לא איירי אלא בהכשר קרפף שהוא בנוי כבר כן הוא בתוס' שנ"ז:

בא"ד ונראה כפירוש ר"ת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא אמרה תורה. הרי רחבה ע' וארכה נ'. לכאורה צ"ל בהיפך דלעולם האורך נקרא ממזרח למערב. ובפרט כשהוא יותר:

בסה"ד דהא בעית כו' רפ"ב אמות וד"ט כו'. כצ"ל. ועתוי"ט שכתב שהוא פחות (ר"ל מרפ"ג אמה) ב' אצבעות וב' שלישי אצבע כו' עד סוף חשבונו הכניס הרוחב ממלוי הקרנות בחשבון אורך הרצועה. ול"ד. כי אין אנו עסוקין רק בכמות אורך הרצועה הנצרכת להקפת המרובע מע' אמה וד"ט ודו"ק. ועי' מהרש"א ודברי הגרי"פ ברל"צ שלא כענין במחכ"ת ע"ש: ובבאורו לפי' הרמב"ם בתחלתו על מש"כ אבל שטח מרובע כו' לא יוודע צלע כו'. כ' ר"ל כו' או שאין ארכו כפליים ברחבו. ל"ד כלל. דמדוע לא יוודע תפוס איזה מספר שתרצה ס' או פ' ותחלוק בו את החמשת אלפים. מה שיעלה בידך הוא האורך במכוון. ואם יהיה בתשבורת. מ"מ ידוע הוא: ומש"כ בסופו בד"ה ונשוב. כי לא ישאר רק נ"ו ורביע. ל"ד ג"כ כי לא ישאר רק נ"ו פחות חלק י"ב בקרוב כי מספר ב' הרבועים עולה י"א אלף ות"ק ושליש בקרוב כמ"ש לעיל: ומש"כ בד"ה אני שלא יעדיף ק"ז ורביע כי אם פחות מב' אמות. ושנהו עוד בד"ה העולה. ג"כ ל"ד שיעדוף עוד על ב' אמות ששית אמה וחלק ט"ז בקרוב כפי מש"כ בעצמו. והנה אף לפי הגהתו ק"ל. א. שהרי לפי ציורו יהיה האלכסון יותר על כפל הרוחב בכדי חצי אמה וחלק י"ב מאמה בקרוב. ולר"א ודאי אע"פ שאמר אם כו' יתר אפי' אמה כו'. ל"ד אמה אלא ה"ה בפחות. וכמ"ש הרמב"ם בעצמו. ור"א סובר כי לא יוסיף כו' אלא כשיעור שהיה אלכסון כפל הרוחב כו'. ועי' ביו"ד סי' ל"ו בט"ז סקי"ד. ב. הרי לציורו חסר מב"ס יותר מל"ח אמה. אשר ע"כ נ"ל ברור דצ"ל והרחב נ"ג ושלש רביעי אמה 3/453. ועתה צא וחשוב ויתיישב לך:

רש"י ד"ה אבל ב"ס. הואיל ודחד גברא הוא. ועי' מהרש"א ותמוה א. דמנ"ל לרש"ל הא. ב. קשה כעין קושיית רב יוסף לקמן (כה ב) וכי אויר המותר לו אוסרו:

תוס' ד"ה לר"ש נמי כיון דנזרע רובו ה"ל מיעוטו בטל לגבי רוב. נראה דמכ"ש פריך מדקאמר כו'. כ"נ דצ"ל:

תוס' ד"ה ר"ע. והא דקתני בסמוך כו'. נ״ב זהו ענין בפ"ע דנ״מ לפסק הלכה דגם ריב"א אית ליה דבר מועט וכן כולהו תנאי לבר מר״ע א"כ לית הלכתא כוותיה:

גמ' יתר ע"פ שנים ברחבה תנן. עיין לקמן דף כה ע"ב תוס' ד"ה קרפף:

גמ' איכא בינייהו וכו' ע' מהרש"א ד"ה ובלבד וכו' ומצינן למימר דפליגי בדבר מועט כו' ולר"ע דלא איירי פי' לדבריו דודאי אם אומר דלא פליג ר"ע בדבר מועט צ"ל דיותר מבית סאתים נמי סגי בשומירה דאל"כ הוה לר"ע שלשה דינים בשלשה משהוין. שם במהרש"א דמ"ה איצטרך וכו' וליפרוך ר"ע היינו ר"י ב"ב ור"י ב"ב היינו ת"ק דאמרו לו עכ"ל. וקשה דהא איכא חילוק בלא דבר מועט צריך לר"י ב"ב מוקף לדירה ולר"ע ולת"ק לא צריך מוקף וצ"ע: