סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְכֵן בַּגַּת
גַּבֵּי אָדָם הָא אָמַר דְּבָעֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ גַּבֵּי פָּרָה מִי בָּעִינַן לַהּ רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ אוֹ לָא
כֹּל הֵיכָא דְּקָא נָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּבָעֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ מִלְּגָיו כִּי תִּבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ מַאי
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הַפָּרָה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ מִבִּפְנִים וְשׁוֹתָה מַאי לָאו דְּנָקֵיט לַהּ וְנָקֵיט מָנָא לָא דְּנָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ
וְכִי נָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ מִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא לֹא יְמַלֵּא אָדָם מַיִם וְיִתֵּן בְּשַׁבָּת לִפְנֵי בְהֶמְתּוֹ אֲבָל מְמַלֵּא הוּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵילֶיהָ
הָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר אַבָּיֵי הָכָא בְּאֵבוּס הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב אַרְבָּעָה וְרֹאשׁוֹ אֶחָד נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין
גְּזֵרָה דִּילְמָא חָזֵי לֵיהּ לְאֵבוּס דִּמְקַלְקַל וְאָתֵי לְתַקּוֹנֵיהּ וְדָרֵא לֵיהּ לְדַוְולָא בַּהֲדֵיהּ וְקָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים
וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי מִיחַיַּיב וְהָאָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמְפַנֶּה חֲפָצָיו מִזָּוִית לְזָוִית וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן וְהוֹצִיאָן פָּטוּר שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ
אֶלָּא זִמְנִין דִּמְתַקֵּן לֵיהּ וַהֲדַר מְעַיֵּיל לֵיהּ וְקָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד
אִיכָּא דְּאָמְרִי גַּבֵּי אָדָם הָא קָאָמְרִינַן דְּסַגִּי לֵיהּ בְּרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ גַּבֵּי פָרָה מִי סַגִּי לַהּ בְּרֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ אוֹ לָא
הֵיכָא דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּסַגִּי לַהּ בְּרֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ אֶלָּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דְּנָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ מַאי
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ מִבִּפְנִים וְשׁוֹתָה מַאי לָאו דְּנָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ לָא דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ
וְהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי נָקֵיט מָנָא וְלָא נָקֵיט לַהּ מִי שְׁרֵי וְהָתַנְיָא לֹא יְמַלֵּא אָדָם מַיִם וְיִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ אֲבָל מְמַלֵּא וְשׁוֹפֵךְ וְהִיא שׁוֹתָה מֵאֵילֶיהָ
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר אַבָּיֵי הָכָא בְּאֵבוּס הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב אַרְבָּעָה וְרֹאשׁוֹ נִכְנָס לְבֵין הַפַּסִּין דְּזִמְנִין דְּחָזֵי לֵיהּ לְאֵבוּס דִּמְקַלְקַל וְאָתֵי לְתַקּוֹנֵיהּ וְדָרֵי לֵיהּ לְדַוְולָא בַּהֲדֵיהּ וְקָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים
וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי מִיחַיַּיב וְהָאָמַר רַב סָפְרָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמְפַנֶּה חֲפָצָיו מִזָּוִית לְזָוִית וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶן וְהוֹצִיאָן פָּטוּר שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲקִירָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ
אֶלָּא זִמְנִין דִּמְתַקֵּן לֵיהּ וַהֲדַר מְעַיֵּיל לֵיהּ וְקָא מְעַיֵּיל לֵיהּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד
תָּא שְׁמַע גָּמָל שֶׁרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מִבִּפְנִים אוֹבְסִין אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְהָא אִיבּוּס כְּמַאן דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ דָּמְיָא וְקָא בָּעִינַן רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ
אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת שָׁאנֵי גָּמָל הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרוֹךְ
תָּא שְׁמַע בְּהֵמָה שֶׁרֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ בִּפְנִים אוֹבְסִין אוֹתָהּ מִבִּפְנִים וְהָא אֵבוּס כְּמַאן דְּנָקֵיט מָנָא וְנָקֵיט לַהּ וְקָא בָּעִינַן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ מַאי בְּהֵמָה נָמֵי דְּקָתָנֵי גָּמָל
וְהָתַנְיָא בְּהֵמָה וְהָתַנְיָא גָּמָל
מִידֵּי גַּבֵּי הֲדָדֵי תַּנְיָא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר בְּגָמָל הוֹאִיל וְצַוָּארוֹ אָרוֹךְ
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַדָּא לֹא הוּתְּרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לְעוֹלֵי רְגָלִים בִּלְבַד וְהָתַנְיָא לֹא הִוָּתְרוּ פַּסֵּי בֵירָאוֹת אֶלָּא לְגַבֵּי בְהֵמָה בִּלְבַד מַאי בְּהֵמָה בֶּהֱמַת עוֹלֵי רְגָלִים אֲבָל אָדָם

רש"י

וכן בגת. מפרש בפ' בתרא (דף צט:) לענין מעשר דכל כמה שהוא בגת שותין בלא מעשר על הגת אבל להוציא מן הגת שתיית קבע הוא ועל הגת אפי' מוזגו בחמין דהויא לה קבע לא חשיב ליה קבע התם: גבי בהמה. המשקה בהמתו ברה''י והיא עומדת ברה''ר מהו: היכא דנקיט מנא. שהיא שותה בו: אלא נקיט. לצוארה באפסר שלא תוכל לעקם ראשה בחוץ: לא תיבעי לך. דודאי חיישינן שמא תעקם את ראשה ותוליך את הכלי אחריה: וכי לא נקיט לה מי שרי. לאחוז הכלי בפסי ביראות ואע''ג דעשויין כתיקנן שהפרה ראשה ורובה בפנים: לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו. ויאחוז הכלי בידו בעוד שהיא שותה ולקמן בברייתא בשמעתין היא גבי פסי ביראות ועל כרחך בדלא נקיט לה הוא דאי נקיט לה הוא ואפ''ה אסור למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים אלא פשיטא בדלא נקיט לה ומתני' דשרי בדנקיט לה וקתני ראשה ורובה מבפנים: הא איתמר עלה כו'. כלומר כי בעינן ראשה ורובה בדלא נקיט לה וכי הוי ראשה ורובה שרי וברייתא דקתני לא ימלא ויתן הוא עצמו לבהמתו הא תרצה אביי לקמן דלאו בבהמה העומדת ברה''ר וראשה ורובה בין הפסין עסקינן אלא בבהמה העומדת בבית וחלונות פתוחות לה לרה''ר ואיבוס מתוקן לה לפניה ברה''ר גבוה י' ורחב ד' דהוי רה''י ונותן לה שם תבן ומספוא מרה''י וראש האיבוס נכנס לבין הפסין ואשמעינן דלא ימלא מן הבור ויגביה הדלי על ראש האיבוס וילך דרך רה''ר ויטלטל הדלי על האיבוס לפני בהמה ואע''ג דקיי''ל עומד אדם ברה''ר ומטלטל ברה''י בהמוצא תפילין (לקמן ד' צח:). הכא אסור: דילמא. כי בעי לאנוחי דלי על ראש האיבוס חזי ליה לאיבוס דמקלקל בראשו שברה''ר ומינשי ודרי ליה לדווליה בהדיה ואזיל לתקוניה וקא מפיק מבין הפסין לר''ה הלכך לא יניחנו ויטלטלנו אלא שופך על האיבוס והמים הולכין עד הבהמה מאליהן: וכי האי גוונא מי מיחייב. כי עקר מרה''י אדעתא לאנוחיה ברה''י ואינשי ואפקיה לרה''ר מי מיחייב מדאורייתא דליגזור רבנן בדלא אפקיה משום דלא ליתי להכי: שלא היתה עקירה כו'. ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שנתכוין לכך אלא ששגג בשבת כסבור שהיום חול או מלאכה זו מותרת אבל כי לא נתכוין פטור מחטאת וכיון דאי נמי אתי לידי כך ליכא חיובא דאורייתא לא איבעי לן למיגזר היתירא משום הא: והדר מעייל ליה. לדוולא לאיבוס לבתר דתקניה וקא עקר ליה מר''ה אדעתא לאנוחי ברה''י: לא תיבעי לך דסגי בראשה ורובה. דהא מתני' היא בדנקיט מנא דאי לאו דנקיט מנא קמיה למה הצריכו ראשה ורובה בפנים אבל הא מספקא לן דדילמא מתני' בדנקיט לה הוא: אובסין אותה מבפנים. מפרש בפ' מי שהחשיך (שבת ד' קנה:) שתוחב לה מספוא הרבה על כרחה בבית הבליעה יותר מכדי אכילתה עד שנעשה כאיבוס במעיה כשיוציא למדבר ומתיירא שלא תמצא מאכל: והא איבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה הוא. שאם אינו אוחז בצוארו אינו יכול לתחוב וקא בעי ראשו ורובו ותיפשוט בעיא קמייתא דלישנא קמא: מידי גבי הדדי תני להו. דתנא בהמה לא תנא גמל ומאי בהמה גמל: איתמר נמי לא גרסי': צוארו ארוך. ואע''ג דרוב גופו מבפנים אם יתקפנו ויעקר צוארו יגיע עד רשות הרבים: בהמת עולי רגלים. אבל אדם אפי' עולי רגלים לא הותר לדלות ולשתות שיכול ליכנס לפנים ולשתות:

תוספות

וכי לא נקיט לה מי שרי. קשה דאין זה סוגיית הש''ס דלעיל קאמר היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה לא תבעי לך דבעינן ראשה ורובה והשתא פריך מי שרי וי''ל לא משום דפשיטא ליה קאמר הכי אלא אפי' אם תימצי לומר דשרי לא שרי אלא בראשה ורובה: והתניא לא ימלא. גבי פסי ביראות מיתניא ומשמע דקאי אמתני' ואע''ג דאיכא ראשה ורובה ועל כרחך בדלא נקיט לה איירי דאי בדנקיט לה איירי אם כן מה הועילו ראשה ורובה של פרה: אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה''ר. פירוש שהבהמה אוכלת מן האיבוס ברה''ר אצל הפסין וקא משמע לן דלא ימלא דלי ויתננו על ראש האיבוס ויאחזנו בידו דילמא חזי לראש האיבוס שברה''ר נתקלקל וילך שם עם הדלי ומפיק מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שופך לפניה דכי נמי חזי לראש האיבוס שנתקלקל ואזיל להתם הא לית ליה מידי בידיה דהא כששפך הניח הדלי בין הפסין ובחנם דחק רש''י לפרש שהבהמה עומדת בבית ויש ספרים שכתוב בהן וכן גירסת רבינו חננאל דלמא חזי לאיבוס דמקלקל ומפיק ליה לדווליה בהדיה פירוש שלא יכול להניח הדלי בראש האיבוס שבין הפסין ומפיק לה לדווליה דרך האיבוס דעומד אדם ברה''ר ומטלטל ברה''י וחזי ליה לאידך גיסא דמקלקל ומנח ליה וקא מפיק ליה מרה''י לרה''ר ומנח ליה פי' על ארעא ברה''ר עד דמתקן ליה לאיבוס: אובסין. האי אובסין לאו דוקא אלא כלומר מלעיטין דתנן בפ' בתרא דשבת (ד' קנה:) אין אובסין את הגמל אלא מלעיטין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר