אוצר, מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר (צר) מלמעלה כדי לקבל את הפירות בלי להתמוטט — אף האשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הולד. וכיון שהוזכר כתוב זה מביאים דרשה נוספת עליו.

"ויביאה אל האדם" — מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא שושבינות לאדם הראשון שטיפל ודאג לצורך נישואיו, והביא אליו את אשתו, מכאן לאדם גדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו, אל יראה בכך פגיעה בכבודו.

ושואלים: למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהיתה פרצוף, הי מינייהו סגי ברישא [איזה מהם הלך בראש]? אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דזכר סגי ברישא [מסתבר שהזכר הלך בראש], שכך היא דרך ארץ. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו היא אשתו. נזדמנה על הגשר — יסלקנה לצדדין שימהר בהליכתו עד שיהא מצידה ולא אחריה. וכל העובר אחורי אשה בנהר שצריכה להרים בגדיה כדי לעבור — אין לו חלק לעולם הבא.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: המרצה (סופר) מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה בשאר דברים למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני — לא ינקה מדינה של גיהנם. ועליו הכתוב אומר "יד ליד לא ינקה רע" (משלי יא, כא) — לא ינקה מדינה של גיהנם.

אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, שנאמר: "ויקם וילך מנוח אחרי אשתו" (שופטים יג, יא), שלא ידע דברי חכמים שאין ללכת אחרי אשה.

מתקיף לה [הקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, גבי אלקנה דכתיב [שנאמר] בו: "וילך אלקנה אחרי אשתו" הכי נמי [כך גם כן] נאמר שאלקנה עם הארץ היה? וגבי אלישע דכתיב [שנאמר] בו: "ותאמר אם הנער חי ה' וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה" (מלכים ב' ד, ל) הכי נמי [כך גם כן] תאמר שאלישע עם הארץ היה?

אלא: ודאי תפרש במקרים אלה שאין כוונת הפסוק שהלך אחריה ממש, אלא הלך אחרי דבריה ועצתה, אם כן הכא נמי [כאן במנוח גם כן] הלך אחרי דבריה ועצתה.

אמר רב אשי: ולמאי דאמר [ולפי מה שאמר] רב נחמן שמנוח עם הארץ היה, אפילו בי [בבית] רב נמי [גם כן] לא קרא אף מקרא, ולא רק דברי חכמים. דכתיב [שנאמר] במקרא "ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש" (בראשית כד, סא) ונדייק מלשון הכתוב: אחרי האיש ולא לפני האיש.

אמר ר' יוחנן: מוטב לו לאדם שיהלך אחרי ארי ולא אחרי אשה. אחרי אשה ולא אחרי עבודה זרה כשתהלוכה שלה עוברת ברחוב, ונראה כמצטרף אליה. אחורי עבודה זרה ולא לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין, שנראה ככופר במי שהציבור מתפללים לו.

ב כיון שהובאו דברי אגדה של ר' ירמיה בן אלעזר מביאים עוד מדבריו. שאמר ר' ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי על חטא עץ הדעת הוליד רוחין ושידין ולילין שנאמר "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת" (בראשית ה, ג) מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד [מכאן שעד עכשיו לא בצלמו הוליד] אלא ברואים אחרים.

מיתיבי [מקשים], היה ר' מאיר אומר: אדם הראשון חסיד גדול היה, כיון שראה שנקנסה מיתה לעולם על ידו, ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה, והעלה זרזי (חגורות) תאנים על בשרו כלבוש יחידי מאה ושלשים שנה. ואם כן כיצד הוליד את השדים לעולם?

ומשיבים: כי קאמרינן כאשר אומרים] את הדבר ההוא, הרי זה שנוצרו המזיקים בשכבת זרע דחזא לאונסיה [שראה לאונסו], וממנה עצמה נוצרו המזיקים.

ועוד אמר ר' ירמיה בן אלעזר: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו. מקצת שבחו בפניו דכתיב [שנאמר]: "ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בראשית ז, א)

וכולו שלא בפניו — דכתיב [שנאמר]: "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" (בראשית ו, ט) שלא בפניו קראו ה' — צדיק תמים.

ועוד אמר ר' ירמיה בן אלעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ" (בראשית ח, יא) — אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם. וכדי להסביר משמעות הדבר: כתיב הכא [נאמר כאן] "טרף" וכתיב התם [ונאמר שם] "הטריפני לחם חקי" (משלי ל, ח).

ועוד אמר ר' ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה, שוב אינו נחרב, שנאמר "ולא אמר איה אלוה עשי נתן זמירות בלילה" (איוב לה, י) שהנותן בביתו זימרה של תורה לא יצטרך לקונן על חורבן ביתו.

ועוד אמר ר' ירמיה בן אלעזר: מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש לשבח את השם, או לברך איש את רעהו בשם, בשתי אותיות בלבד מן השם המפורש, שנאמר "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהילים קנ, ו), ואין כל השם כולו (בארבע אותיות) נזכר.

ועוד אמר ר' ירמיה בן אלעזר: כשנתקללה בבל — נתקללו שכיניה עמה. כשנתקללה שומרון — נתברכו שכיניה. ומפרש: נתקללה בבל נתקללו שכיניה — דכתיב [שנאמר]: "ושמתיה למורש קפד ואגמי מים" (ישעיה יד, כג), שהחיות הרעות באות ומזיקות גם לשוכנים מסביב. נתקללה שומרון נתברכו שכיניה — דכתיב [שנאמר]: "ושמתי שמרון לעי השדה