דאי [שאם] תאמר שאמר זאת משם רב — קשיא [קשה] מדברי רב אדרב בתרתי [על דברי רב עצמו בשתיים] אם משום שיש כאן מבוי המפולש לרשות הרבים משני צדיו, וכן ממה שאמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מבוי שנפרץ במלואו כלומר, בכל ארכו של הכותל האמצעי לחצר, וכן נפרצה חצר כנגדו בצידה האחר אל רשות הרבים — חצר מותרת בטלטול ומבוי אסור, שהרי מבוי זה מפולש עתה משני צדדיו לרשות הרבים. ואמאי [ומדוע] נאמר כך? שאם כפי שאמרנו, ליהוי [שיהיה] כמבוי שכלה לרחבה! והרי אמרנו מדברי רב יהודה שמבוי כזה אינו צריך תיקון?!

אמר ליה: אנא לא ידענא [אמר לו: אני איני יודע], עובדא הוה בדורא דרעותא [מעשה היה בכפר של רועים] מבוי שכלה לרחבה הוה, ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה ולא מידי [ובא הדבר לפני רב יהודה ולא הצריכו דבר]. ואי קשיא [ואם קשה] לומר שאמר משמיה [משמו] של רב — תיהוי משמיה [שיהיה שאמר משמו] של שמואל, ולא קשיא מידי [ולא קשה דבר], שהרי רב יוסף לא שמע מפי רב יהודה מקור לדבריו בדברי רבותיו שלו, אלא פסק הלכה סתם, ויתכן מאד שפסק כדעת שמואל.

ומעירים כי השתא [עכשיו] שאמר ליה [לו] רב ששת לרב שמואל בר אבא, ואמרי ליה [ויש אומרים] שאמר לרב יוסף בר אבא: אסברא [אסביר] לך את דברי רב בענין מבוי שנפרץ לחצר, שיש בכך חילוקי דינים שונים; כאן, שמתיר רב לטלטל במבוי ואינו חושש לפריצתו אל החצר — שעירבו בני החצר עם בני המבוי והריהם כרשות אחת. כאן — שלא עירבו בני החצר עם בני המבוי, ומעתה מתברר שיש במבוי דיירים חדשים (בני החצר) שלא עירבו והרי הם אוסרים על המבוי כולו. ואם כן הרי אפשר לומר שדברי רב יהודה בענין מבוי הכלה לרחבה היו על פי שיטת רב.

דרב אדרב נמי לא קשיא [דברי רב על דברי רב גם כן אינם קשים] כי כאן כשהתיר רב יהודה במבוי הכלה לרחבה — שעירבו בני חצר עם בני מבוי, כאן — שלא עירבו.