עירובין ו ע"א

דף ו - א

אמר רב חנין בר רבא אמר רב: מבוי שתיקנו בלחי או קורה ונפרץ הכותל  מצידו של המבוי [ונשתייר באותו כותל לצד רשות הרבים ארבעה טפחים - וכדלעיל דף ה א] - מותר לטלטל בו, אם היתה הפירצה עד עשר אמות.

אבל אם היתה הפירצה יותר מעשר אמות צריך לסותמה, או לתקן את מקום הפירצה באמצעות "צורת הפתח". [משנה ברורה]

אבל, מבוי שהיה פתחו בצדו הפתוח לרשות הרבים רחב יותר מעשר אמות [שאז אי אפשר להכשירו בלחי או בקורה, כדתנן במתניתין, ב א], וסתם את מקצת הפתח עד שמיעטו לעשר אמות, ונפרצה פירצה באותה הסתימה, ונמצא שהפירצה היא "מראשו של מבוי" - דיה פירצה שכזאת בארבעה טפחים, כדי לאסור את הטלטול במבוי עד שיסתמנה. ^[21] [ראה ציור 1].

ותמהינן עלה: מאי שנא פירצה בכותל מצידו של מבוי, ששיעורה הוא בעשר אמות ולא בארבעה טפחים?

על כרחך, משום דאמר, והיינו, דקיימא לן [במשנה לקמן בדף טו ב] כי פירצה עד עשר פתחא הוא.

ואם כן, כשנפרץ המבוי מראשו - נמי נימא פתחא הוא, ונכשיר אף בראשו בפירצה עד עשר אמות?!

ומשנינן: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הא דאמר רב "נפרץ מראשו בארבעה" מיירי בכגון שנפרץ מראשו בקרן זוית, במקום שבו מתחברת הסתימה שסתם בראש המבוי עם הכותל מהצד, לאורך המבוי. [ראה ציור 2]

והיתה הפירצה בזוית, מקצתה בסתימה שבראש הכותל ומקצתה בכותל שמהצד.

ומשום הכי לא מכשיר שם רב פירצה עד עשר אמות בתורת "פתח", היות דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי!

וכיון שאין דנין פירצה זו כשיעור פתח דעלמא, דנין הפירצה - כדי שתפסול את הכשר המבוי בלחי או בקורה - בארבעה טפחים, שהוא שיעור מקום חשוב. [ריטב"א]

ורב הונא פליג על רב חנין בר רבא דאמר משמיה דרב דפירצה מצידו של מבוי היא בעשר, ואמר:

אחד זה, מבוי שנפרץ מראשו ואחד זה, מבוי שנפרץ מצידו, שיעור פרצתו האוסרת אותו בטלטול - בארבעה טפחים. ^[22] וכן אמר ליה רב הונא לרב חנן בר רבא - דאמר משמיה דרב דמצידו "פרצתו בעשר"

- לא תפלוג עלאי [אל תחלוק עלי] שאל תאמר בשם רב, שפירצת מבוי בצדו היא בעשר אמות אלא היא בארבעה טפחים.

דהא רב איקלע הגיע לדמחריא [שם מקום], ועבד עובדא כוותי [ועשה מעשה כמוני], ואסר מבוי שנפרץ מצידו בארבעה טפחים!

אמר ליה רב חנן בר רבא לרב הונא: מהמעשה ההוא שהחמיר רב לאסור פירצה בארבעה טפחים אין להוכיח. כי התם לאו מדינא הוא.

אלא רב, בקעה מצא וגדר בה גדר!

לפי שהיו שם עמי הארצות, וזלזלו במצוות, החמיר עליהן רב לעשות סייג להרחיקן מן העבירה, כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה. [רש"י]

אמר רב נחמן בר יצחק: כוותיה [כמו] דרב הונא, דאמר, אף מצידו פרצתו בארבעה - מסתברא!

דאיתמר:

א. מבוי המוקף משלושת רוחותיו, ופתוח בצדו האחד לרשות הרבים, נקרא "מבוי סתום", וזה הוא "מבוי סתם" שלמדנו שהוא ניתר בלחי וקורה. [ראה ציור 1] ב. מבוי הפתוח משני צדיו [זה כנגד זה] לרשות הרבים נקרא "מבוי מפולש", ואינו ניתר אלא בצורת פתח בצידו האחד הפתוח לרשות הרבים ובכך נעשה המבוי כמבוי סתום. ואז עושה לחי או קורה בצדו השני הפתוח לרשות הרבים, ומותר לטלטל בו. [ראה ציור 2]

[נתבאר על פי פירוש רש"י כאן. ומיהו לקמן בעמוד ב פליגי אמוראי בהיתר מבוי מפולש, אם ניתר בצורת הפתח, או בעינן דלת].

מבוי עקום שהוא מבוי המתעקם באמצעיתו, כגון שהולך מדרום לצפון, ומתעקם ופונה לצד מערב כצורת ד', ושני ראשיו - בצד דרום ובצד מערב - פתוחים לרשות הרבים, נחלקו בו אמוראים כיצד מתירו:

רב אמר: תורתו של המבוי העקום, הוא כמבוי מפולש!

שרואים אנו את שני חלקי המבוי כמבואות ישרים הנפגשים בראשם במקום העקמימות.

והפתח שבעקמימות, נחשב כפתח המשמש את שני המבואות, כיציאה למבוי השני, ומשם אל רשות הרבים. והרי הוא כאילו פתוח שם לרשות הרבים.

ונמצא שיש כאן שני מבואות ישרים מפולשים.

ולכן ניתן להתיר את שני המבואות על ידי עשיית צורת הפתח בעקמימות המשמשת פתח לשניהם, ובכך לסתום את שני המבואות, ועושה לכל אחד מהם לחי או קורה בפתחו הפתוח לרשות הרבים. ^[23] [ראה ציור 1]

ושמואל אמר: תורתו של מבוי עקום - כמבוי סתום! שאין צריך בעקמומיתו כלום.

דלא מצרכינן צורת הפתח, אלא למבואות המפולשים זה כנגד זה לרשות הרבים.

ולפיכך: בני המבוי הפונה לדרום עושין לחי לפתחן, ובני המבוי הפונה למערב עושין לחי לפתחן. ^[24] [ראה ציור 2]

ומוכיח מכאן רב נחמן כרב הונא שפירצת מבוי אף מצידו היא בארבעה טפחים:

שהרי הכא, במבוי עקום - במאי עסקינן?

אילימא דמיירי שהמקום שבו נתעקם המבוי הוא ברוחב יותר מעשר אמות.

לא יתכן לומר כן. היות:

וכי בהא לימא שמואל תורתו כסתום ולא כמפולש?!

והרי כיון שכל אחד משני המבואות הישרים פרוץ לחבירו במקום העקמומית ביותר מעשר אמות, אין אלו שני מבואות סתומים, אלא מבוי אחד ארוך הוא, שפתוח בשני צידיו לרשות הרבים, דהיינו מבוי מפולש! ^[25]

אלא, לאו, המדובר הוא שהיה המבוי, במקום שנתעקם, ברוחב עשר אמות ולא יותר.

ומכל מקום, למרות שאין רוחב הפירצה בעקמומית יותר מעשר אמות, קאמר רב שתורתו של המבוי הזה הוא כדין מבוי מפולש.

אלמא, פירצת מבוי מצידו לרב - אוסרת אפילו בארבעה טפחים.

שהרי אין הבדל בין פירצת עשר אמות לבין פירצת ארבעה טפחים, לפי שכל פירצה שאינה יותר מעשר אמות נחשבת פתח ולא פירצה. ורק ביחס להיתר מבוי בלחי או בקורה היא נחשבת כפירצה, כדי לפסול את הכשר המבוי בלחי או בקורה.

והוכחת הגמרא היא מכך שאם פירצה של ארבעה טפחים בצידו אינה אוסרת, הרי במבוי עקום נמי, לא תהא עקמומיתו אלא כפירצה בצידו, דאינה אוסרת.

ורב חנן בר רבא דאמר בשם רב שפירצת מבוי בצידו היא רק ביותר מעשר, אמר לך: ליכא לאוכוחי מהא.

כי שאני התם, במבוי עקום, דקא בקעי בה בעקמומית רבים [עוברים שם אנשים רבים] באותה הפירצה, בשעה שעוברים מרשות הרבים שבצדו האחד של המבוי לרשות הרבים שבצדו השני של מבוי. ועל כן שיעור הפירצה הוא בפחות מעשר!

ותמהינן: מכלל, מה דאמרת: דרב חנן בר רבא מודה דהיכא דבקעי בה רבים אין שיעור פרצתו בעשר, איכא למשמע מינה דרב הונא, דפליג על רב חנן, סבר דאף על גב דלא בקעי בה רבים [ומשכחת לה בפרוצה למקום מטונף או מקולקל] שיעור פרצתו בארבעה.

והשתא תיקשי: מאי שנא מהא דאמרי רבי אמי ורבי אסי [לעיל דף ה א]: מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו - מתיר בפירצה עד עשר.

והניחא אי הוה אמינא דרב חנן ורב הונא מיירי בפירצה דבקעי בה רבים, לא הוי קשיא לן, משום דיש לומר, שרבי אמי ורבי אסי מיירי בלא בקעי בה רבים.

אבל, אי אמרת דרב הונא מיירי בדלא בקעי בה רבים, ומכל מקום פירצתו בארבעה סבירא ליה, תיקשי: מאי שנא מדרבי אמי ורבי אסי? ומשנינן: התם, בדרבי אמי ורבי אסי, מיירי בדאיכא לפירצה גידודי [גידוד: שפה, כלומר: לא נפרץ הכותל לגמרי עד יסודו, אלא נשארה שפה בגובה שלושה או ארבעה טפחים]. [ראה ציור 1]

וכיון שאין הפירצה הזאת נוחה לעבור בה, על כן שיעור פרצתה בעשר!

אבל הכא, בדרב הונא ורב חנן, מיירי, בדליכא לפירצה גידודי, ונוחה לעבור בה. אלא שמכל מקום לא בקעי בה רבים, שפרוצה היא למקום מטונף או מקולקל!

[סוגיית עירוב רשות הרבים]

תנו רבנן: כיצד מערבין דרך רשות הרבים כלומר: כיצד מתקנין אותו, שיהיה מותר בטלטול [לכשיעשו שם עירובי חצרות]? ^[26]

עושה צורת הפתח מכאן בראשו האחד, ולחי וקורה [או קורה, רי"ף ורא"ש] מכאן, בראשו השני שבסוף העיר [דברי תנא קמא]. [ראה ציור 2]

חנניה אומר: פליגי בה בית שמאי ובית הלל:

בית שמאי אומרים: עושה דלת מכאן ודלת מכאן, בשתי קצות רשות הרבים משני צידי העיר, וכשהוא יוצא ונכנס - נועל את הדלת אחריו. [ראה ציור 3] בית הלל אומרים: דיו שיהיה עושה דלת מכאן, ולחי וקורה מכאן.

ותמהינן על תנא קמא, ועל חנניה אליבא דבית הלל:

ורשות הרבים מי מיערבא בתיקון של צורת הפתח, או בדלת אחת, כשהיא לא נעולה?!

והתניא: יתר על כן אמר רבי יהודה:

---

תאמר במבוי שפרצתו בד' ופרקינן סבר רב הונא בריה דרב יהושע פרצת מבוי נמי בעשר. רב אשי אמר אפילו תימא במבוי ח' לא צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש הרי הותר בעומד מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת כי הדדי נינהו הוי ספק דדבריהן וספק דדבריהן להקל. אמר רב נתן בר' אבא אמר רב פירצת מבוי מצדדין בעשר מאמצעיתו בקרן זוית בד' ורב הונא אמר בין מן הצדדין בין מן האמצע בד'.

דרב איקלע לדמהדיא ועבד עובדא כוותיה א"ל גדר גדר כלומר לא שהלכה כך אלא ראה אותן שמקילין והחמיר עליהן.

אמר רב נחמן בר יצחק כרב הונא מסתברא דהא אמר רב במבוי עקום כמין גומא ונפרץ בסופו שהוא כמו מצידו. ואמר תורתו כמו מפולש ואי אפשר לומר כשפרצתו יתר מעשר דהאמר שמואל תורתו כסתום. וביתר מעשר ליכא מאן דמכשר אלא ודאי בפחות מעשר ואמר רב כמפולש.

אלמא פירצת מבוי מצדו בד' סבירא ליה לרב וכל שהוא יתר מארבעה הרי הוא כמפולש.

ודחי רב חנן שאני מבוי עקום דקא בקעי ביה רבים.

מכלל דרב הונא אע"ג דלא בקעי רבים אסור. מ"ש מדר' אמי ורבי אסי דאמר אם נשתייר בו פסל מתיר פירצה עד עשר. ופרקינן הא דר' אמי ור' אסי בדאית תמן גידורי:

ת"ר כיצד מערבין רה"ר עושה צורת הפתח מיכן כו' עד בה"א עושה דלת מיכן ולחי או קורה מיכן.

מבוי שנפרץ בצדו בעשר מראשו בארבעה. האי ארבעה אינן כעשר, דעשר פירושו עשר כלמטה, וארבעה פירושו ארבעה כלמעלה, אלא דהאי כדיניה והאי כדיניה. וארבעה ועשר דאמרינן הכא דצריך תיקון ואין קורת המבוי מתירתן, לא סגי להו באותה פרצה בלחי או בקורה אחרת שאין קורה מתרת את הפרצה, אלא צריכין צורת פתח. והיינו דכי אתא רב נחמן למידק ממבוי עקום לא דייק לה אלא מדרב בלחוד דמצריך ליה צורת פתח כמפולש ולא דייק לה מכולי עלמא, דהא שמואל לחי מיהא בעי לעקמימותו וכפי פירושו האחר של רש"י ז"ל.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע כגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אנשי. כגון זה: שהפרצה אוכלת שני ראשי הכותלים קרן כותל מזרחי וקרן כותל דרומי. וא"ת ומאי שנא מדרב אמי ורב אסי דאמרי לעיל (עירובין ה, א) מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו אם אין שם פס ארבעה פחות משלשה מתיר שלשה אינו מתיר, והכא נמי כיון דנפרץ קרן הזוית היאך הוא מתיר פרצת שלשה. לא היא, דהתם הוא שנפרץ מצדו במקום הנחת הקורה והלכך כל שלא נשאר שם פס ארבעה כשיעור מבוי לאו כלום הוא, דבעינן הנחה על גבי מבוי וליכא, כגון זה: אבל כאן ששני ראשי הקורה ע"ג כותל המבוי, כגון זה: אף על פי שנפרץ בקרן אם אין הפרצה ארבעה אין בכך כלום.
ונראה שרב אלפסי ז"ל פירש לקמן (עירובין יא, ב) בשם רב האי גאון ז"ל בקרן זוית שאינו אוכל שתי הקרנות אלא שהוא בסוף זוית הכותל כגון זה: ואינו מחוור. וכן כתב הראב"ד ז"ל דמדקאמר דמצדו בעשר לא חלקנו בין סוף הכותל לאמצע הכותל.
ועוד כתב הראב"ד ז"ל דלא אמרו דפתחא דבקרן זוית לא הויא פתח אלא בשאין צורת פתח, כגון פרצה זו שאף על פי שאין לה עשר דבעלמא נידון משום פתח, הכא דבקרן זוית כיון שאין דרכן של בני אדם לעשות פתח בקרן זוית לא נדון זה כפתח, אבל בשעשה לו צורת פתח ודאי פתח הוי, והיינו דרב יוסף דאמר לעיל (עירובין ה, א) הב"ע דפתח ליה בקרן זוית, וזה נכון.
ועוד נ"ל להביא ראיה לפירוש הראשון דפתחא בקרן זוית כשאוכל הפתח משתי הקרנות, מדתנן בפרק כל גגות (להלן עירובין צד, א) חצר שנפרצה משתי רוחותיה וכו', ואמרינן עלה בגמרא במאי עסקינן, אילימא בעשר אפילו משתי רוחות, אי ביתר מעשר אפילו ברוח אחת נמי, ואוקימנא לעולם בעשר וכגון שנפרץ בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי, כלומר: ושתי רוחותיה דקתני היינו שנפרץ בקרן זוית שאוכלת הפרצה מב' רוחותיה, וזה מבואר וכן נמי בהא דרב יוסף דלעיל דאמר הכא במאי עסקינן דפתח ליה בקרן זוית, ואף על גב דהתם בעושה לו צורת פתח מכל מקום בקרן זוית דקאמר (היו) [היינו] שאוכל בקרן ב' הכתלים.

כגון שנפרץ בקרן זוית. דסבירא ליה

דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. [וקשה] א"כ פרצה היא ואפילו שלשה דנפקא ליה מתורת לבוד לא תתיר דאין קורה מתרת את הפרצה. וי"ל כיון דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה לא החמירו עליו כל כך להצריכו שם צורת פתח כיון דאיכא קורת מבוי מעליא.

מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש. צורתו כך הוא: שהוא כמין ד' פירש רש"י ז"ל: שצריך לעקמימותו צורת פתח לפי שהוא מפולש בעקמימותו לחבירו וכאילו מפולש לרשות הרבים וצריך לחי או קורה לשני ראשיו היוצאים לרשות הרבים כזה: ולפי פירושו חמור ממפולש דאילו מפולש גמור כגון זה: עושה צורת פתח מראש המבוי סמוך לרשות הרבים ולחי או קורה מן הצד האחר, וכאן צריך צורת פתח ושני לחיין. ותימה הוא למה החמירו עליו ממפולש בעלמא וכי עקמימותו מוסיף עליו איסור ממפולש גמור, השתא שמואל עביד ליה כסתום ורב עביד ליה יותר ממפולש דעלמא. ויש מביאים (תוד"ה רב) ראיה לפירש"י ז"ל מדאמרינן לקמן (עירובין ח, א) מבוי העשוי כנדל אמר אביי עושה צורת פתח לגדול ואינך כולהו משתרו בלחי וקורה, א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר תורתו כסתום וכו', אלא אמר רבא עושה צורת פתח לכולהו מחד גיסא ואידך גיסא משתרו בלחי וקורה. ולפי פירושו של רש"י ז"ל אתי שפיר דעביד צורת פתח לכל המבואות הקטנים לצד ראשן הפתוח למבוי הגדול דהיינו עקמימותו, ולאידך גיסא כלומר הפתוח לרשות הרבים עושה לחי או קורה, וכן עושה לחי לראש המבוי הגדול דלא סגיא דלאו הכי, דנמצא עכשיו לכל מבוי ומבוי עקום שבהם צורת פתח בעקמימותו ולחי מכאן ומכאן לשני ראשיו כדברי רש"י ז"ל. ואי אפשר לפרש עושה [צורת] פתח לכולהו מחד גיסא דהיינו הפתוח לרשות הרבים ואידך גיסא דהיינו ראש המבוי הגדול לחי או קורה, משום דלא הוי קרי ליה אידך גיסא, דכיון דקאמר מחד גיסא אידך גיסא משמע הצד השני ממש של כל אחד ואחד מן המבואות הקטנים.
ומסתברא לי דאפילו לרב אינו חמור ממפולש דעלמא ואינו צריך בעקמימותו כלום, אלא עושה צורת פתח מכאן ולחי וקורה מכאן. ושמואל נמי דאמר תורתו כסתום כסתום ממש עביד ליה ואינו צריך לעקמימותו כלום, אלא עושה לחי וקורה מכאן ולחי וקורה מכאן לשני ראשי המבואות. וכן נראה לי מן הירושלמי (בפרקין ה"א) דגרסינן התם: מבוי שהוא עקום ומפולש, ר' יוחנן אמר נותן לחי וקורה מכאן ועושה צורת פתח מכאן, ר' שמעון בן לקיש אומר נותן לחי או קורה ומתיר, על דעתיה דר' שמעון בן לקיש בקשו לעשות להן תקנה אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל, ולא נמצא שתי רשויות משתמשין ברשות אחת, אלא אלו משתמשין דרך עקמימיות ואלו משתמשין דרך עקמימיות, ולא נמצאו שתי רשויות משתמשין [ברשות] שהיא אסורה להן, רב ושמואל רב כר' יוחנן ושמואל כריש לקיש ע"כ. אלמא לר' יוחנן אינו צריך אלא לחי מכאן וצורת פתח מכאן אבל שני לחיים לשני ראשיו לא. ומדר' שמעון בן לקיש נמי שמעינן דאינו עושה לחי בעקמימותו, מדקאמר אלו משתמשין עד מקום הכותל ואלו משתמשין עד מקום הכותל, ואלו העמידו שם לחי אי אפשר להם להשתמש אלא עד הלחי, ונמצא אחד מן המבואות משתכר אותו קרן עד הכותל והשני מפסיד מן הלחי ולהלן, וכבר העמידו רב ושמואל בפלוגתא דר' יוחנן (ונ"ל) [ור"ל. וק"ל] מדאמרינן לקמן (עירובין ח, א) בההוא מבוי עקום דהוה בסורא, כרוך בודיא ואותבוה ביה בעקמימותיה, ואמרינן כמאן כשמואל, דמשמע מינה דרב ושמואל בעקמימותיה הוא. לא היא, דלא גרסינן התם אותבוה בעקמימותיה אלא אותבוה בשיפתיה. וכן גרס ר"ח ז"ל ועיקר. ואף לפי אותה גירסא דחק רש"י ז"ל ופירשה (שם ד"ה ואותיבו), אלא שלא נתחוור לי פירושו.
וההיא דמבוי העשוי כנדל נראה לי דהכי קאמר: עושה צורת פתח לכל המבואות העקומין דמחד גיסא, ולאידך גיסא כלומר: למבוי המתעקם כנגדו לחי או קורה כגון זה: שהמבוי הזה עשוי כנדל הוא שאין המבואות הקטנים מכוונים זה כנגד זה, שאם כן לכולי עלמא אי אפשר שלא לעשות לכל המבואות הקטנים צורת פתח מחד גיסא ואפילו לשמואל שהרי כל המבואות הקטנים מפולשין ממש לרשות הרבים, אלא פתח מבוי זה כנגד סתימתו של זה כרגלי הנדל הזה שאין רגליו שמשני צדדיו מכוונים זה כנגד זה אלא כמין סגול, ולפיכך מבוי זה עקמימותיו רבים כמין ד' [כמין ל'] וכמין ח'. ולפיכך כשתעשה צורת הפתח לראש המבוי הגדול וכן לכל המבואות הקטנים מצד אחד או מן הימין או מן השמאל ומן הצד האחר יעשה לחי או קורה כצורה שציירנו, דנמצא עכשיו עקמימות הנעשה כמין ד' שיש לו צורת פתח לראשו האחד היוצא לרה"ר דהיינו ראש המבוי הגדול וכמין לחי לפחות לכל שארי פתחי המבואות הקטנים לצד החיצון היוצא לרה"ר. וכן לעקמימותיו העשויין כמין (ד') [ל'] לכולן צורת פתח ולחי. אבל לעקמימיותיו העשויין כמין ח' שמצד האחד אין צריך פתח, לפי שאין מבוי עקום כמין ח' כמפולש ואפילו לרב, דכיון דשני ראשין יוצאין לרשות אחד כגון זה: אין דרך בני אדם לסבב המבוי מתוכו כדי לצאת אל הרשות הסמוך אל ראש השני אלא הולך הוא מבחוץ דרך ישר מפתח המבוי לראש השני ולמה יסובב. אבל כשהוא פתוח לשתי רשויות הוא צריך לסבב ועל כן נראה כמפולש מפני שהעוברין [ושבים] עוברין בתוכו משער לשער, וכן נראה לקמן (עירובין י, ב) גבי מבוי רחב עשרים. וכן פירשו שם בתוס' (ד"ה עושה) משום ר' יצחק ב"ר אברהם ז"ל.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בסמוך (ח, ב) ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וכו' ואצרכוה דלתות, דמשמע שהיה עקום כמין ח' ולפיכך הצריכוהו שתי דלתות דהיינו לשתי עקמימיותיו כגון זה: וכפי' רש"י ז"ל מדקאמר אצרכוה דלתות דמשמע שתים. לא היא [דההיא נמי מבוי עקום כמין (גמל) [גא"ם] היא, כי הא דרב ושמואל ולא אצריכוהו אלא דלת אחת], ואצרכוה תורת דלתות קאמר ולאפוקי מדשמואל דאמר דלא צריך דלת כלל ולא צורת פתח ולאפוקי מדרב דאפילו במפולש גמור אינו מצריך דלת אלא צורת פתח לבד, ולא שיהא צריך שתי דלתות אלא דלת אחת כמו שאמרנו. ועוד שר"ח ז"ל גריס ואצרכוהו דלת וגירסתו נכונה.

ורב הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים מאי שנא מדרב אמי ורב אסי. דעד השתא דהוה ס"ד דאפילו רב הונא לא קאמר אלא בדבקעי ביה רבים דוקא איכא למימר דמוקי לה לדרב אמי ורב אסי בדלא בקעי בי' רבים, שבני המבוי מעכבין ומראין עצמן שרוצין לבנות ולסתום אותה פרצה. אבל השתא דאמרינן דאפילו בדלא בקעי ביה רבים קאמר רב הונא אם כן על כרחך פליגא דרב אמי ורב אסי, דאי לא דרב אמי ורב אסי במאי מוקי לה. ואוקימנא בדאיתא בה גדודי, דכיון דאית בה גדודי שמעכבין הילוך הרבים אין זה כמפולש.
ואנן לענין פסק הלכה קיימא לן כרב חנן בר רבא, חדא דאיהו אמרה משמיה דרב ממש, ועוד דקאי רב הונא בריה דרב יהושע כוותיה וכדאמרינן לעיל בסמוך (עירובין ה, ב) קסבר רב הונא בריה דרב יהושע מבוי נמי פרצתו בעשר. והלכך כל שאין רשות הרבים בוקעין בו פרצתו בעשר אבל כשהרבים בוקעין בו אפילו לרב חנן בריה דרבא צריך צורת פתח. ואם יש לו גדודי לכולי עלמא אינו צריך דהיינו דרב אמי ורב אסי ואפילו אליבא דרב הונא.

כיצד מערבין רשות הרבים. פירש רש"י ז"ל: רשות הרבים משמע שש עשרה אמה, לפי שאין נקרא [רשות הרבים] אלא א"כ רחב שש עשרה אמה כדילפינן לה בפרק הזורק (שבת צח, א) מעגלות. ובודאי דשמעתין הכי משמע דברשות הרבים גמורה קאמר השתא, מדאוקימנא לה במסקנא במבואות המפולשין משמע דהשתא ברשות הרבים גמורה של שש עשרה אמה הוה (ק)משמע לן. ועוד מדאקשינן עלה מדר' יוחנן דירושלם, וירושלם רשות הרבים גמורה היא ורחובותיה רחבות שש עשרה אמה. אלא דאיכא למידק דאם איתא היכי קאמרינן דתסגי ליה בצורת פתח ולחי אי נמי בדלת ולחי, והא תנן (לעיל עירובין ב, א) הרחב מעשר ימעט. ועוד דמייתינן עלה ההיא דר' יהודה ורבנן, וההיא לאו ברחב שש עשרה היא דר' יהודה לא שרי אלא בי"ג ושליש כפסי ביראות וכדאמרינן לקמן (עירובין י, א).
ולפיכך פירשו בתוס' דהכא ברשות הרבים שאינו רחב יתר מעשר היא שנויה, ואפילו הם רשות הרבים גמורה כסרטיא או פלטיא מכאן ומכאן ואורך המבוי לארכן שהרבים נכנסין בו מכאן ויוצאין בו בזו ביושר אלא שצריכין להתעקם קצת כגון זה: ובכי הא אף על פי שבאמצע מתקצר וחוזר לפחות משש עשרה אין בכך כלום ורשות הרבים גמורה היא כאלו יש בו שש עשרה אמה. וכי אוקימנא לה במסקנא במבואות המפולשין לרשות הרבים, וכן הא דאמרינן לקמן (עירובין ז, א) מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן, דאלמא אע"פ שהוא מפולש בשני ראשיו לרשות הרבים אינו נדון משום רשות הרבים, התם בשאורך המבוי לרוחב רשות הרבים שהנכנסין מן הרשות למבוי צריכין להתעקם ולהכנס ואינן נכנסין בו ביושר ולפיכך נראה המבוי כרשות אחרת ואינו מן רשות הרבים וצורתו כגון זה:
ומכל מקום אין לדחות פירושו של רש"י ז"ל, דאי משום דקתני במתני' הרחב מעשר ימעט, י"ל דהכא נמי בשמתקצר הרשות בראשו וחוזר עד כדי עשר. וההיא דר' יהודה דמייתי עלה, י"ל דמכל שכן קא פריך מינה, דאפילו ברשות שאינו רחב אלא שלש עשרה אמה ושליש קאמרי רבנן שאין מערבין רשות הרבים בכך. ועוד יש לי לומר בזו דעדיין לא שמענו לה להא דאמרינן לקמן (עירובין י, א) דר' יהודה לא קאמר אלא בי"ג ושליש, ואפילו לקמן נמי לאו בדוקא קאמרינן לה, דרב אחי הוא דסבר למימר הכין קמיה דרב אשי ורב אשי קא דחי ליה דלא, ואביי נמי בריש מכלתין (ב, ב) משמע דלא סבירא ליה הכין וכדכתיבנא לעיל (שם בד"ה ודברי רש"י). ואפשר דלפי פירושו של רש"י ז"ל אפילו בשאורך המבוי יוצא לאורך רשות הרבים לא יהא נדון משום רשות הרבים עד שיהא בו ממש שש עשרה אמה, וההיא דפלטיא מכאן ופלטיא מכאן בכל ענין היא, וכן כי אוקימנא במבואות המפולשין לרשות הרבים.

מבוי שנפרץ מצדו בעשר. פי׳ אם נפרצ׳ אחת מן הכותלי׳ של ארך המבוי אין פרצתו בעשר אמו׳ כלומ׳ דבעשר אמו׳ אינו נפסל מפני שהו׳ חשוב כפתח דכל שיש בו שיעור פתח אינו חשוב כפרצה. והכי מוכח ממאי דאמרי׳ מאי שנא מצדו בעשר דפתחא הוא מראשו נמי פתחא הוא אלמא בעשר דאמרי׳ להכשר הוא כיון שהוא כשיעור פתח כדאמרי׳ נמי בדר׳ אמי ור׳ אסי לעיל אם יש שם פס ד׳ מתיר פרצה עד עשר והכא נמי בהכי מיירי שיש בו פס ד׳ דאי לא הוה פרכינן מינה כדפרכינן בסמוך מינה והא דקאמר בד׳ פי׳ שהוא אוסרה בד׳ טפחים וראשו של כותל מבוי בכותל שבכניסה כגון שהיה המבוי רחב ומקצת כניסה היתה סתומה. ואחר שהכשירו הפתח הנשאר בקורה או בלחי נפרץ הסתו׳ אם יש בפרצה ד׳ טפחים אוסר את המבוי דכל דהוי הפרצה דבר חשוב כשיעור הראוי לפתח קטן אוסרת שם שאין טעם לחלק בזה בין ד׳ ליותר מד׳ טפחים דכל דאפיקתיה להכשר פרצה מתורת פתח דלא נימא פתחא הוא אוקמיה על ד׳ טפחים שהוא דבר חשוב והיינו דאמרי׳ בסמוך דמסתברא כוותי׳ דרב הונא דאמר זה וזה בד׳ ממבוי עקום דאמר שמואל תורתו כסתום ואוקימנ׳ כשהפלוש הוא בעשר אמות אלמ׳ פרצת צדדין בד׳ טפחים. ומה ראיה יש בההיא דמיירי בעשר אלא ודאי כדאמרן כיון דעשר הוי פרצה ולא אמרינן פתחא הוא מכלל דלא אמרי׳ שיהא דין פרצה תלוי בתורת פתח דא״כ כשהוא בעשר לא יהא נדון כפרצה. וכיון דאפיקתיה לדין פרצה מדין זה דאפשר דהוי שיעור פתח ויהא נדון כפרצה אדרבה מוקמיה לדין פרצה בדבר חשוב וכל שיש בה ד׳ טפחי׳ כשיעור פתח שהוא דבר חשוב אוסרת. וא״ת והיכי נקטי׳ סתמא מצדו בי׳ ומראשו בד׳ ויהא שיעורים להכשיר בו ושיעור ד׳ לפסול. י״ל דכל כה״ג דכיון דבטעמא תלי והטעם ילמד על עצמו נקיט לה סתמא בדלא פריש והא כדאיתא והא כדאיתא. וכל שהוא נדון כפרצה בין מיות׳ מעשר הן בד׳ טפחים לא סגי ליה בלחי וקורה אלא בעי צורת פתח שאין לחי וקורה מתירין את הפרצה:

שם ופרכי׳ מצדו דהוי בי׳ להכשירו דפתחא הוא ראשו נמי נימא פתחא הוא: ופרקי׳ דראשו דלעולם בראשו ממש בעשר אם לא נפרץ במלואו והכא כגון דפתח בקרן זוית דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. עיקר הפירוש כמו שפירש רש״י ז״ל שהפרצה בקרן זוית ממש שאוכלת שני ראשי הכותלי׳ כותל מזרחי ודרומי או כותל מזרחי וצפוני כזה וכההיא דאמרי׳ לעיל דפתח לה בקרן זוית שהו׳ על כרחינו כצורה זו. וא״ת והכי אמרי׳ דפתח׳ בקרן זוית לא עבדי אינשי דהא אמרינן לעיל דפתח לה בקרן זוית וי״ל כמו שפי׳ הראב״ד ז״ל דשאני הכא דהוא פרוץ בלא פצימין דכי הא ודאי לא עבדי אינשי בקרן זוית אבל כשהוא עשוי בפצימין כההוא דלעיל הא ודאי עבדי ליה אינשי. והנכון דשאני הכא שהוא בקרן זוית של כניסת המבוי דהא ודאי לא עבדי אינשי כנ״ל: וא״ת כיון שהפרצה היא בקרן הסמוך לכותל הכניסה א״כ הוא פרוץ מצדו כלפי ראשו ואין פס ד׳ והיה לנו לפסול כשיש בו ג׳ טפחים כדאמרי׳ לעיל בדר׳ אמי ור׳ אסי שלשה אינו מתיר י״ל דהתם הוא שהקורה נתינ׳ על שיור ראש הכותל הארוך וכיון שאין באותו שיור ד׳ טפחים לא חיישי׳ ובעי׳ קורה ע״ג מבוי וליכא אבל הכא השורה נתונה קיימת מתחלתה במה שנשאר מן הכותל שברחב המבוי כגון זה :

רב הונא אמר א׳ זה וא׳ זה בד׳ טפחים. פי׳ דבכל ענין הפרצה אוסר׳ בד׳ טפחים בין מצדו בין מראשו כיון דהוי מידי דחשיבי אמר רב נחמן בר יצחק כוותיה דרב הונא מסתברא דאיתמר מבוי עקום: פרש״י ז״ל מבוי עקום כמין גם כזה ושני ראשין יוצאין לרשו׳ הרבי׳ ונכנסי׳ בפתח זה ויוצאין בזה רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כי סתום ופרש״י ז״ל דה״ק שצריך לעשות פתח בעקמומיתו כיון שמפולש שם לחבירו ועושה לחי או קורה לשני ראשין ושמואל דאמר תורתו כסתום. פי׳ ז״ל בשם רבו הזקן דהיינו צריך לעשות לחי בעקמומיתו ובשם עצמו ז״ל פי׳ שצריך לחי או קורה בשני ראשיו כדין מבוי סתם אבל בעקמימותו אינו צריך כלום אליבא דשמואל בתוס׳ הקשו על זה דהא רב אמר תורתו כמפולש ולפי׳ זה חמור הוא ממפולש דאלו מפולש אין בו אלא צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן ובכאן יש צורת פתח ושני לחיים בשני ראשים: וכן לפי׳ הזקן ז״ל בתורתו כסתום היאך יהא בעקמימותו כלום והרי אתה חושב אותו כאלו הוא סתום והא ודאי לא קשיא כי מפני שמקום העקמימו׳ משמש כניסה ויציאה לכאן ולכאן וכאלו פתוח לשני המבואו׳ נחלקו עליו דרב אמר שתורת אותו פתח שבעקמומי׳ כתורת פתח מבוי מפולש דעלמ׳ שעושין בו צורת פתח. ושמואל אמר שתורת אותו פתח כפתחו של מבוי סתום שנותנין בו לחי. וכשתאמר לרב למה עושין צורת פתח בעקמ׳ ואין עושין אותו בא׳ מראשיו י״ל מפני שיהא צורת פתח שעושין. שם משמש לשתי המבואות ויראו אותו כי הפתח ההוא משמש לכאן ולכאן: ואם אתה עושה צורת פתח בא׳ מן הראשים בלבד לא הכשרת השני בצורת פתח בא׳ מראשיו כי אין זה הראש שבו צורת פתח חשוב ראשו של זה כלל. ויש מביאין ראיה לפרש״י ז״ל מההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא דאצרכוה שני דלתות במקום צורת פתח לרב דאמר תורתו כמפולש ולשם אי אפשר לעשו׳ דלתות או בית צ״פ אלא על הדרך שפרש״י ז״ל שהיה עקום כמין ח׳ כזה ועשו אותו כשני העקמומית שאם אתה אומר שאין עושין כלום בעקמומית אלא בראשים הא ודאי בחד צורת פתח סגי כמפולש דעלמא דהא את״ל שאין בעקמומיתו צריך כלים אתה עושה כניסתו ויציאתו כשני ראשים וכאלו הוא מפולש שנתעקם וכל מבוי מפולש א״צ צ״פ אלא בא׳ מב׳ ראשיו: ועוד סייעו רש״י ז״ל מההוא מבוי עקום דהוה בסורא ואותיבו בודיא אעקמומיתי׳ ופרכי׳ אי לרב צ״פ בעי כלומר במקום הבודיא ואי שמואל לחי מעליא בעי. כלומר במקום הבודיא והראיה דבמקום הבודיא קא׳ ולא בראשו ממש מדאמר והאי כיון דשדי ליה זיקא לא אמר כלום הוא. דילמא אי לאי דשדי ליה זיקא שפיר הוי לחי שם בעקמימותו וכן יש מביאי׳ ראיה לפי׳ זה ממבוי העשוי כנדל לפי מה שפרש״י ז״ל שם דבעי׳ לפרושי הת׳ ובודאי שאין פי׳ זה מחוור שיהא מפולש בשתי צדדיו לר״ה ולא נעשה צ״פ באחד מראשיו שהם פלוש גמור ברשות הרבי׳ ונעשה צורת הפתח במקום העקום מפני שנכנסין ומבקעין בו ממבוי למבוי לכך נראה יותר כמו שפרש״י ז״ל דרב ושמואל בא׳ משני ראשיו מיירי דרב חשיב ליה כמפולש שנתעקם וצריך צורת פתח בא׳ מראשיו ושמואל חשיב לי׳ כאלו היה סתום במקו׳ העקמומי׳ ודי לעשות לחי או קורה בשני ראשיו וכן נראה בירושלמי ומבוי עקום דנהרדע׳ דאצרכוה דלתות לא לשתי דלתות קאמר לשתי רוחו׳ אלא תורת דלתו׳ וגם שברוח א׳ דרך לעשות שתי דלתות על הרוב ולעולם ברוח א׳ הכשירוהו. ור״ח ז״ל גריס ואצרכוה דלת וכשתמצא לומר דלת ממש משתי רוחות. קאמר יש לומר שהיה כצור׳ זו . דכיוצא בזה דרך צורת פתח באחד מראשו המבוי המפולש להכשיר עצמו ונכשר בו המבוי העקום שבצדו אבל המבוי העקום שבצד האחד אינו נכשר כי עדיין יש לדון בו שני ראשיו הם פתח העקום והראש השני של המבוי הגדול שאין בו כלום ונמצ׳ שאין למבוי העקו׳ ההוא שום צ״פ בא׳ משני ראשיו אם לא תעשה לו צורת פתח בפתחו או בראש המבוי הגדול השני דוק ותשכח. וההוא מבוי עקום דסור׳ הגרסא כך פר״ח ז״ל כך היא ואותיבו בידיא בשפתיה וכן עיקר ולענין פתח עקום כצורת חי״ת נראין דברי ריב״א ז״ל דלכ״ע תורתו כסתום לעשות בכל א׳ מב׳ ראשיו לחי או קורה דע״כ לא אפליגי אלא במבוי כעין גם שצריכין הרבים להתעקם ולבקע בהם עכ״פ כדי לעבור לר״ה הסמוך לכל א׳ מראשיו. אבל כשהוא כצורת חי״ת הרי הוא רשות הרבים ישרה לפני שני ראשיו ומה להם לבני רשות הרבים לעקמה הא ודאי אין מעקמי׳ שם אלא הצריכים ליכנס למבוי ואולי יעשוהו אחרי כן קפנדריא או יחזרו לצאת בפתח שראו בה הילכך אין דינו אלא כסתום בין לרב בין לשמואל וההוא דמבוי העשוי כנדל במקומו נפרש בע״ה.

שם במאי עסקינן אילימא ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום ר״י ז״ל וגם לפרש״י ז״ל בתורתו כסתום מפרשין הכי כיון שהפרצה יותר מעשר אין לך פלוש גדול מזה ואין זה חשוב מבוי עקום אלא כאלו הוא מבוי מפולש ישר שנתעסק׳ מעט כאומר והא ודאי הדין עם רב שדן אותו כמפולש וא״ת ולדידיה נמי כיון שהוא רחב ביותר מעשר היכי סגי ליה בצ״פ ולפרש״י שעושה רב צ״פ בעקמימו׳ דהא אמר רב כי צריך למעט כשהוא יותר מעשר וי״ל דמודה רב כשפתח הוא בעקמומית שאינו צריך למעט ולפר״י ז״ל אתי שפיר דלדידיה אין רב עושה צ״פ אלא בראשו של מבוי ושם אין יותר מעשר ולפי׳ הזקן ז״ל אפילו כן כיון שהפלוש ההוא ביותר מעשר היאך נכשר בלחי או קורה דהא כל פרצה שהוא ביותר מעשר אין לה ולא קור׳ מתירין אות׳ אלא לאו בעשר ואפ״ה אמר רב תורתו כמפולש אלמא פרצת מבוי מצדו בד׳ טפחים דהא הכא כשתעיין בפרצ׳ זו יפה תמצא כל א׳ מן המבואו׳ כאלו נפרץ בצדו וכשתסתום הפרצה תבין ותמצא כן וזאת היא הצורה עם הסתומות וכיון דרב עושה פלוש זה כפרצה אלמא אין פרצת מבוי בעשר חשוב פתח אלא כפרצה וכיון דעשר עושה פרצה ה״ה לד׳ טפחים כדפריש׳ לעיל וה״ה דמצי לאתויי מדשמואל דאמר תורתו כסתום לפירש הזקן שמצריך בו לחי אלא דניחא ליה לאתויי ראי׳ מדרב כיון דרב חנן בר רבא דפליג על רב הונא משמי׳ דרב הוא דקא׳ לה ולרב חנן בר רבא שאני התם דבקעי בה רבי׳ וכיון שכן דין הוא דאפי׳ בעשר יהא חשוב כפלוש מה שאין כן מבוי שנפרץ מצדו דלא בקעי ביה רבים הילכך כל שהו בעשר או בפחות לא חשיבי ליה פרצה ולא פלוש אלא כאלו הוא סתום:

ופרכי׳ מכלל דרב הונא אע״ג דלא בקעי ביה רבים הלכך כל שהוא בעשר או בפחות לא חשיבי ליה פרצ׳ ולא פלוש אלא כאלו הוא סתום ופרכי׳ מכלל דרב הונא אע״ג דלא בקעי בה רבים. פי׳ דהא רב חנן בר רבא ורב הונא בחדא גוונא מיירי ואם איתא דרב בדל׳ בקעי בה ובי׳ מיירי מ״ש מדר׳ אמי ור׳ אסי דשרו פרצה מן הצד בעשר כשיש בו פס ד׳ דהא על כרחין דרב הונא נמי בפס ד׳ מיירי דבלאו הכי ליכא לאכשורי אלא בפחות מג׳ כלבוד ובשלמא מעיקרו הוה קס״ד דההיא דר׳ אמי ור׳ אסי בדלא בקעי ביה רבים ורב הונא בדבקעי ביה אבל השתא דאמרת דהא דרב הונא נמי בדלא בקעי ביה רבים תקשי ליה דר׳ אמי ור׳ אסי ופי׳ דלא בקעי בה רבים פרש״י ז״ל כגון שהפרצה למקום אשפות שאין על בני אדם לילך שם ופרקי׳ התם איכא כדר׳ אמי ור׳ אסי איכא גדודי פי׳ שיסודו׳ הכותל קיימינן ונראין על הקרקע ולא ניחא תשמישתיה גם נראה לכל שהיא מחיצה נפרצת אבל הכא ליכא גדודי שנסתר הכותל לגמרי ונראה לכל כאלו לא היתה שם מחיצה מעולם ולפיכך פרצתו אוסרת בד׳ טפחים ורב נחמן בר רבא סוב׳ דכל היכא דלא בקעי ביה רבים צריך צורת פתח ואם יש לו גדודי לכ״ע אינו צריך והיינו דר׳ אמי ור׳ אסי והלכתא כרב חנן בר רבא דהא רב הונא ברי׳ דרב יהושע קאי כוותיה כדאיתא לעיל.

שם כיצד מערבין רשות הרבים פירשה רש״י ז״ל ברשות הרבים גמורה רחבה י״ו אמה ושפתיו מכוונין זה כנגד זה ושהי׳ רגיל לששים רבוא וכל זה היה בירושלים ולפיכך היתה חשובה רשות הרבים גמורה ועוד דכיון דאיקימנא אמסקנא במבואו׳ המפולשו׳ לר״ה מכלל דהשתא ברשות הרבים גמור׳ שמעינן לה ומיהו קשה עליו דאי ברשות הרבים גמורה מיירינן השתא היכי ס״ד דתהוי בראשה לחי או קורה דהא לפתח רחב מי׳ לא מהני לחי או קורה וזה רחב י״ו אמה היה אבל יש לתרץ בזו כי סמו׳ לפתחו נתקצ׳ ברחבו כ״א מצדדיו עד עשר כדרך רשות הרבים על הרוב ושם הניחו את הקורה ובאידך עשו צ״פ ואם יש בו צ״פ אינו צריך למעט ולרב דפסק הלכה כת״ק מיירי שנתקצרו שני ראשיו עד עשר ומיהו אכתי קשה דהא פרכי׳ ליה מההיא דר׳ יהודה וההיא לא אפשר דמיירי בר״ה גמור׳ דא״כ היאך מכשירו בלחי או קורה שהרי לא התיר ר׳ יהודא אלא בג׳ ושליש בפסי ביראות כדאי׳ לקמן ודוחק הוא לומ׳ בזו דמיירי שנתקצר המבוי באותו המקום דהא סתמ׳ נקט ר׳ יהודא מי שיש לו שני בתים בב׳ צדי ר״ה בכל מקום שהם ואפי׳ ברחבו של מבוי וי״ל דאע״ג דההיא דר׳ יהודה בפחות מי״ו אמה בכל דכן פרכי׳ מינה ומיהו רש״י ז״ל פי׳ לקמן בפרקין דההיא דפרקין רשות הרבים גמורה אבל י״ל בכאן לפי שטתו דהשתא לא ס״ל לההיא דרב אחי דאמר שלא התירו ר׳ יהודא אלא בי״ג ושליש ובמקומו נדחה הק״ו שעשה מפסי ביראות ורב אשי דחה אותו ק״ו ואפילו תימא דסבר׳ דיליף לאו אידחיא מ״מ לאו הכרחה היא דס״ל השתא כוותי׳ אבל הק״ו דלקמן אמרינן טעמא דר׳ יהודא משום דקסבר שתי מחיצות דאורייתא והיאך אפשר דס״ל הכי ברשות הרבים גמור׳ א״כ אין לך מבוי מפולש בעולם שלא יהא לר׳ יהודא רשות היחיד מן התורה והזורק לתוכו ולרשות היחיד פטור ואלו התם תניא איזהו רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשים ומוכח התם דאתיא אפי׳ לרבי יהודה בפ״ק דשבת לכך פרי׳ ז״ל דהשתא לא ברשות הרבים גמורה הוה שמעי׳ לה להא ברייתא אלא במבוי מפולש שאינו רחב אלא עשר אלא דבקעי ביה רבי׳ מכל צד לרשות הרבים גמורות ור׳ יהודה נמי לא מיירי כלל ברחב י״ו אמה וא״ת א״כ מאי איכא בין מאי דסבירא לן השת׳ כהאי ברייתא למאי דאיקימנא בסמוך במבואות המפולשים ברשות הרבים יש לומר דהשתא ס״ד כי היה המבוי בין שתי רשויות הרבים כזה דכי האי גוונא בקעי ביה רבים יותר להדיא וכרשות הרבים גמור׳ היא לענין זה אלא שאינו ברשות הרבים שמתקצ׳ באמצעיתו ובמסקנא אוקימנא שהוא כגון זה דכיון דצריכין להתעסק אח״כ אין משתמשין שם להדיא ולא בקעי ביה כולי האי ומי׳ עדיין קשה לפירוש זה מאי פרכינן מירושלים שהיא רשות הרבים גמורה דדילמא ברשות הרבים גמורה מודי׳ דלא סגי לי׳ אפי׳ בדלתו׳ וי״ל דאנן סביר׳ לן דכיון דטעמא משום דאתי רבים ומבטלין מחיצתו אין לחלק בין אמה או פתח מכיון דבקעי ביה רבים ובתו׳ תירצו עוד בקושיין משום דא״א שלא היו בירושלי׳ מבוי מפולש לר״ה כמו הצורה שכתבנו והוא דבכל ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה לא היה אפשר להשתמש בה וכדר" יהודא הכי קאמרי רבנן אין מערבין ר״ה אפילו שאינו רחב י״ו אמה בכך ופרכינן הא בדלתות מערבא לחנניה או בצורת פתח לתנא קמא ולישנא קלילא נקט והא ירושלים לא מיערבא בדלתות אלא א״כ ננעלו׳ והכא אפילו לחנני לא בעי כ״ה ננעלות וכדאיתא לקמן וכ״ש דקשיא לת״ק אבל לא פרכי׳ דבירושלי׳ לא בעי שתי דלתות וכ״ה סגי להו בחד לחנני׳ דהא פשיטא דכיון ששלש מחיצות מן התור׳ דיו בדלת אחד כמו בשתים אלא קושיין כדאמ׳ כי בירושלים היו הרבה מבואות כגון זה ודומיא דההיא דר׳ יהודה ופרכי׳ דהכא ב״ע כשהן מפולשין בעניין שביארנו והשת׳ נאמר כי גם אותה של ר׳ יהודא בהכי איירי והיינו דקתני שאין מערבין בכך הא בדלתות מערבא כפשוטה:

ומראשו בארבעה ר״ל שנפסל ביתר מארבעה והוא שאמרו כאן אמ׳ רב חנן בשם רב מבוי (שנפרש) [שנפרץ] מצדו בעשר ור״ל שנשאר פס ד׳ לצד הלחי כמו שביארנו למעלה. מראשו בארבעה טפחי׳ וראשו זה אי אתה יכול לפרשו לצד הלחי שאם כן הרי זה צדו אחד ארוך וצדו אחד קצר. וכן אין לפרש מצדו כלפי ראשו ובלא שיור פס ארבעה שהרי אינה מתרת אלא בפרצה בפחות משלשה כמו שביארנו. וגדולי המפרשי׳ פירשו בו מראשו צד הפתח וכגון שהיה רחב עשרים (עשר) אמות ומיעטו בסתימה ונפרצה פירצה באותה סתימה. ואני תמה מה ענין לשער בפירצה זו כלל והרי (הצל) [הכל] תלוי אם עדיין נשארה ממעטת יתרון שעל עשר האמות או אם פירצה זו החזירה את הרוחב ליתר מעשר ואם שנפרצה הסתימה באמצעה הכל תלוי בעומד שלה אם הוא מרובה על הפרוץ אם לאו. ויש מפרשים מראשו בדופן האמצעית ואמר שפירצה יתר על ארבעה פוסלת בו והוה ליה מבוי מפולש הא בארבעה ולמטה מהם ניתר בלחיו שפתח הוא הואיל ולא נפרץ במלואו ופרשוה בשנפרץ בקרן זוית אם לפי׳ ראשון ^{כגון זה} ואם לפי׳ שני ^{כגון זה} ויש מפרשי׳ מראשו שנפרץ דופן של אורך מצד דבוקה עם דופן האמצעי בלא שיור מן הכותל עם דופן אמצעי פס ארבעה ואמר שפרצתו בארבעה ר״ל ליפסל ביותר מארבעה והוא מקשה נימא נמי פתחא היא ופירש לו שנפרץ בקרן זוית ר״ל בלא שום שיור אצל כותל האמצעי ^{כגון זה} ואין דרך בני אדם לעשות פתח בקרן זוית ומתוך כך אין מכשירין בה אלא פרצת ארבעה טפחי׳ ואעפ״י שלמעלה תירצו לדעת רב יוסף דפתח לה בקרן זוית מכל מקום פתח הבא מאליו בקרן זוית אין שם פתח חל עליו הא כל שעשו בו פתח חשוב ומתוקן פתח הוא קרוי וכן כתבו גדולי המפרשי׳ למטה. ובתוספות ראיתי שתירצו שבאותה של רב יוסף אין אנו צריכין אלא לחצר פתוח למבוי וכל שהוא פתוח מכל מקום דיינו אבל בכאן לפתח גמור אנו צריכין ואין כאן פתח:

מבוי עקום נחלקו בו רב ושמואל בסוגיא זו שלדעת רב תורתו כמפולש ולדעת שמואל תורתו כסתום ועקום זה גדולי המפרשים פרשו בו שהוא עשוי כמן גאם וכן פירשו שלדעת רב שאמ׳ תורתו כמפולש וכבר ידעת במבוי מפולש שהכשרו בצורת פתח מצד אחד ולחי או קורה מצד אחר והם פרשו בכאן שהצורת פתח צריך במקום פילושו לחברו ואחר כך לחי או קורה בכל אחד משני ראשיו היוצאים לרשות הרבים או לבקעה ולשמואל שאמר תורתו כסתום דיו בלחי בכל אחד משני ראשיו שכל אחד עקמימותו עושהו סתום ולדברי הפוסקים במפולש דלת מכאן ולחי או קורה מכאן אף אתה מצריכו לשטה זו לדעת רב דלת בעקמימותו ודבר זה אף בשאין ברחב פלושו יתר מעשר שאלו היה בפלושו יותר מעשר לא היה שמואל אומר תורתו כסתום שאין הכשר לחי וקורה ברחב יותר מעשר אף בסתום אלא אף בעשר ולמטה מהם ואעפ״י כן אין אומרין שיהא פלושו לחברו כפירצה פחות מעשר שהכשרנו בצדו של מבוי שאין זה פרצה שהרי בקעי בה רבים. ומכל מקום אם לא היו בוקעים בה רבים כגון שהיה פילושו למקום המטונף או מקולקל באיזה צד דינו כפירצה ליכשר בעשר שפירצת מבוי בעשר פתח הוא ^{וזו היא צורת} מבוי עקום לשטה זו וכבר אתה מבין שפירוש זה נופל יפה לשטת גדולי הרבנים שכתבנו בסמוך בענין נפרץ מראשו לגמרי והיה דינו ליפסל בארבעה אף בלא בקיעת רבים ואף לשטה זו גדולי הדור תמהים בה היאך יהא עקום זה לרב חמור יותר ממפולש דעלמא להצריכו צורת פתח ושני לחיים ולשמואל כסתום להכשירו בלחי. ואיני רואה בה תמה שהרי לשמואל מכל מקום אתה מודה שלשני לחיים הוא צריך הא למדת שכל אחד מהמבואות נדון כמבוי אחד בפני עצמו להצריכו לחי אחד ועקמימותו סותמו מצד השני ואף לרב הואיל והוא קורהו מפולש הרי הוא כשני מבואות מפולשים ונכשר כל אחד בלחי שבראשו וצורת פתח שבעקמימותו שעולה לכאן ולכאן ומכל מקום הם מפרשי׳ לשטה זו שלדעת רב אין צריך כלום בעקמימותו אלא צורת פתח בראשו האחד ולחי בראשו האחר ורואין אותו כאלו נתפשט ולשמואל לחי מכאן ולחי מכאן ונסתייעו להם ממה שאמרו בירושלמי מבוי עקום ומפולש ר׳ יוחנן אמ׳ נותן לחי או קורה וצורת פתח מכאן ור׳ שמעון בן לקיש אמ׳ נותן לחי או קורה ומתיר רב כר׳ יוחנן ור׳ (שמואל) [שמעון ב״ל] כשמואל:

ומכל מקום אפשר לי לפרש בה לחי או קורה מכאן ר״ל בכל אחד מן הראשים וצורת פתח מכאן בעקמימותו ואף הם מקשים לעצמם ממה שאמרו למטה [ח] ההוא מבוי עקום דהוה בסורא כרוך (בוריא) [בודיא] ואותבוה בעקמימותיה. אלמא צריך הכשר לעקמימותיה אלא שהם גורסי׳ ואוקמוה בשפתיה וכן גורסין אותה גאוני הראשונים וכן יש גורסים בעקמימותיה אלא שמפרשי׳ שלא הוצרכו להכשיר אלא עד מקום העקמימות:

ונשוב למה שפירשנו בענין נפרץ מראשו שעל כרחך אעפ״י שמבוי העשוי על הדרך שכתבנו דינו כן לענין פי׳ מיהא אתה צריך לפרש ענין מבוי עקום בדרך אחרת. ומצאתי לקצת חכמי׳ שפרשו אותו בשעקמימותו לצד המבוי ^{כגון זה} וצריך צורת פתח בעקמימותו ולחי בכל א׳ משני הראשים א׳ בפתח הישר היוצא לרש׳ הרבי׳ וא׳ בפתח העקום היוצא לרשות הרבים גם כן ולשמואל דנין שניהם כסתום שעקמימות סותם ודיו בלחי בכל אחד משני הראשי׳. יש מפרשים מבוי עקום עשוי כמין ח׳ והוא ששביל אחד הולך בארך בסופה מתעקם לשביל אחד וסוף השביל מתעקם לשביל שלישי ונמצאו שני פתחי המבוי יוצאים לרשות הרבים אחת ^{כגון זה} ולרב צריך צור׳ פתח מצד אחד ולשמואל לחי בכל צד ולא בעקמימותו כלום ויש מפרשים לשטה זו לרב צורת פתח בכל עקמימות משני העקמימיות ולחי בכל אחד משני הראשים כדין מבואות המפולשים ולשמואל לחי בכל אחד משני הראשי׳ היוצאי׳ לרשות הרבי׳ והעקמימיות סותמין כל אחד במבוי שלו. והביאוה ממה שאמרו למטה ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא רמו עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל חומרי דרב לידון כמפולש וחומרי דשמואל להצריך דלת במקום צורת פתח ואמר על זה ואצרכוה דלתות ר״ל דלת לכל אחד מן העקמימיות. אלמא לרב מיהא צריך צורת פתח לכל אחד מהעקמימיות. ומכל מקום אין נראה כן ולא עוד אלא שרבותי׳ הצרפתים כתבו שמבוי כזה אפי׳ לרב תורתו כסתום ודיו בלחי לכל אחד משני ראשיו שלא נאמר תורתו כמפולש אלא העשוי כמין גאם שרבים מצוים לבקוע בהם לקצר את דרכם שכל שהוא כמין גאם אחד מן הדרכים שכתבנו יש בהם קצור אצל קצת אבל זה העשוי כמין ח׳ אין בו קצור לשום אדם אלא עקום לכל ואין דרך לעקם בפנים ליכנס בזה ולצאת בזה אלא הולכין מבחוץ דרך ישר מפתח זה לראש השני ודיו אף לדעת רב בלחי בכל אחד משני הראשים הן שיהא המבוי על הצורה שהנחנו הן שיהא על צורה אלכסונית ^כזו וזה שאמרו במעשה שהזכרנו ואצרכוה דלתות הם מפרשי׳ אותה בעקום כמין גאם וגורסין ואצרכוה דלת וכן גורסין גאוני׳ הראשוני׳ ואף לגרסת ואצרכוה דלתות מבוי עקום זה שהזכרנו גדולי מפרשי הלכות פירשו שאם עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אין אוסרין זה על זה (ומכל מקום) אעפ״י שלא עירבו שניהם עירוב אחד ואעפ״י שיש לבני מבוי זה רשות להכנס במבוי האחר מכל מקום הואיל ועירבו כל אחד לעצמו נתברר דעתם שסלקו דריסתן זה מזה וכופין זה את זה ממדת (סתום) [סדום] שלא לעבור זה על זה בשבת על הדרך שיתבאר בפרק מי שהוציאוהו בחצר שבין שתי מבואות כמו שיתבאר שם. ויש אומרים שלענין עירוב מבוי אחד הוא ואם יערבו בשנים אין שתופן שתוף על הדרך שיתבאר:

כבר ביארנו בראשון שלשים ושנים זרתות ושפתחי שני ראשיו מכונים זה כנגד [זה] עד שהדבר מצוי לרבים להיות בוקעין בהם מפתח זה לפתח זה בלא שום עקום ושלא יהא מקורה ורשות הרבים זה אין לו תקון אפי׳ בצורת פתח משני ראשיו אלא בדלתות גמורות ומכל מקום בדלתות ודאי הוכשרו ומה שאמרו בסוגיא זו ורשות הרבים מי מערבא והתניא יתר על כן אמ׳ ר׳ יהודה וכו׳ ואמרו אין מערבין רשות הרבים בכך [וכ״ת בכך] הוא דלא מיערבא הא בדלתות מיערבא וכו׳ שמשמע שאף דלתות אין מועילות בה תדע שפירושו בתורת דלתות שהרי בדלתות גמורות אף הוא מודה שמתערבת בכך אלא פי׳ כתורת דלתות ר״ל צורת פתח ולתנא קמא הוא מקשה שאמר כיצד מערבין רשות הרבי׳ עושה צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן וזהו תורת דלתות אבל לחנניה שאמ׳ בשם ב״ש עושה דלת מכאן ודלת מכאן ובשם בית הלל דלת מכאן ולחי וקורה מכאן אינו מקשה עליו כלל ומצד שנאמרו דברי תנא קמא בסתם ושראוי לפסוק כן הוא מקשה עליהם היאך רשות הרבים ניתר בתורת דלתות ר״ל צורת פתח והא אמר ר׳ יהודה מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים עושה לחי מכאן ולחי מכאן ואמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך וכי תימא בכך הוא דלא מערבא ר״ל שאינה מתוקנת בכך הא בדלתות פי׳ בתורת דלתות ר״ל צורת פתח מיערבא והא אמ׳ ר׳ יוחנן ירושלים אלמלא שדלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים אלמא שאין תורת דלתות מועלת לרשות הרבים. ומכל מקום למדנו שבדלתזת (ונעלות) [נעולות] בלילה מיהא יצאו מתורת רשות הרבים בין ליום בין ללילה ולהוציא מדעת האומרים עליו שאף כשננעלות בלילה אין נעילת דלתות מועלת אלא לזמן נעילתן שאין אלו אלא דברי תמה שאין הדבר מצוי לינעל שערי מדינות ביום וכבר הגיהו עליהם גדולי הדורות משמועת של פטמין האמורה בפרק אחרון כמו שיתבאר במקומה וכמו שביארנו במסכת שבת. וענין ירושלים הוא שמבואותיה רחבים שש עשרה ומפולשים בכוון זה כנגד זה ואעפ״י שהיא מוקפת חומה מכל מקום יש בחומותיה שערים גדולי׳ שהם שערי העיר שכל א׳ מראשי המבוי מפולשים לאיזה מן השערים ונמצאו רבים מצויים לבקוע ליכנס ולצאת ביושר בלא שום עקום ולמדת שאעפ״כ דיו בדלתות נעולות שמשננעלה אין כאן בקיעת רבים ואף בזו גדולי הדור סוברים שדיו בדלת אחד מצד אחד ננעלת שמאחר שאין הדבר תלוי אלא במניעת רגל רבים הרי משנסגר שער שאצל ראשו האחד מנעו רבים רגלם מנתיבתו. ויש מפרשי׳ שאף לחנניה הוא מקשה ולדעת בית הלל שלא אמר אלא עושה דלת מכאן ולחי וקורה מכאן ולא גלה בה שיהא (נועלה) [נעולה] אלא שדי לו בעשיית הדלת. משמועת ירושלם למדת שצריך לדלת ננעלת בלילה ומכל מקום בדלת אחת ננעלת דיו ויש מצר יכין לדלתות דלת מכאן ודלת מכאן וכן כתבוה גדולי המחברי׳ ועוד כתבו שדלתות אלו לא שיהו ננעלות דוקא אלא ראויות לינעל שכל שראויות לינעל רבים סבורים שהן ננעלות ואין בוקעין בה ונסח דבריהם שניהם כותלים ברשות הרבים והעם עוברים ביניהם עושה דלתות מכאן ומכאן ואין צריך לנעול אלא שיהו ראויות לינעל אבל צורת פתח אינו מועיל לרשות הרבים ואני תמה שהרי בגמרא לא אמרו (להקל) [להקל] בראויות לינעל אלא במבוי לדעת המצריך בו דלת אבל לא ברשות הרבי׳ וכמו שאמרו בירושלם דלתותיה נעולות ושמא הם סוברים שלא הצריכו ננעלות דוקא אלא במדינה שאעפ״י שמוקפת חומה עשרה אינה רשות היחיד עד שיהי׳ לה דלתות ונעולות בלילה ויראה שכן הדין לדעת המכשירין בדלת אחת. ומכל מקום מסוגית הגמרא נראה שרשות הרבים גמורה צריך לנעילה דוקא ולא הקלו בראויות לינעל אלא במבואות המפולשין ולדעת המצריך בהם דלת:

מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש פיירש המורה שעשה צו"פ בעקמימותו ולשני ראשי' הפתוחין לרה"ר לחי וקורה ואי קשיא לא יהא אלא מבוי פשוט כולו ושני ראשיו מפולשין שרי לו בצו"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ולמה צריך זה צו"פ בעקמימותו י"ל דמבוי פשוט מועיל צורת פתח שבראש זה לכל המבוי מפני שהוא מבוי אחד אבל זה נראה השני מבואות יהילכך צריך צוה"פ להיות בעקמימותו כדי שיתיר שני הצדדין:

אילמא ביותר מעשר בהא קאמר שמואל תורתו כסתום מכאן ומוכיח שפתרון השני של מורה עיקר שאם אתה אומר סתום ממש קאמר שמואל ואינו מצריך שום תיקון בעקמימותו מה לי עשר מה לי יותר מעשר כיון דכסתום ממש חשוב ליה אלא ודאי כמבוי סתום מג' צדדיו ופתוח לרה"ר דסגי ליה בלחי וה"נ עביד לחי בעקמימותו מש"ה מקשה ליה דאי ביותר מעשר מי סגי ליה למבוי סתום מגי' צדדי' לחי והא צו"פ בעי וה"ה נמי דהוה מצי מקשה ליה. נמי מרב נמי סגי ליה בצו"פ והא אמרון לעיל וה"נ בעינן למימר דלא מהניא צו"פ לרב ליותר מעשר אלא דרב לא אמר אלא תורתו למפולש וה"א דאם הוא יותר מעשר ימעט ויעשה צו"פ כדין מבוי מפולש מש"ה מקשה משמואל דקרי ליה מבוי סתום וסגי ליה בלחי:

אלא לאו בעשר ובהא קאמר רב תורתו כמפולש פי' העקמימות אינה אלא לצדו של מבוי ולא יהא אלא כאלו נפרצה כולה לרה"ר הרי פרצת עשר אינה פוסלת בצדי המבוי אלא פרצתו ארבעה ס"ל. וה"ה דאיכא לדיוקי נמי הכי לשמואל דאמאי מצריך להי לחי אטו פרצת מבוי בצדו לחי היא צריכה א"ו בארבעה ס"ל אלא האי דנקט רב משום דכל האי שיקלא וטריא אליבא דידיה הוא א"נ י"ל דשמואל כסתום ממש קאמר דלא מצריך ליה מידי בעקמימותו כפתרון הראשון של מורה והילכך לא קשיא לשמואל מידי אבל מיהו כשהעקמימות רחבה יותר מעשר א"א לדונה כסתומה כיון שהיא רחבה יותר משיעור רוחב הפתח מש"ה אקשי ליה אילימא ביותר מעשר בהא קאמר שמואל תורתו כסתום דא"א לומר על יותר מעשר דנפקי ליה מתורת פתח שיהא כסתום וזה נ"ל עיקר עיין במהדורא תליתאה:

בא"ד והר"ר שמעיה כו' ואפי' כי לא נפיש ושוו כי הדדי מותר כו' עכ"ל ור"ל דמה שדומה לנו מחצה על מחצה א"א לנו לצמצם ולמדוד ומיהו אפשר דשוו כי הדדי ולכך לרב פפא שרי דההיתר מצוי טפי בעומד מרובה ובשוה והאיסור אינו אלא בפרוץ מרובה ולר"ה בריה דר"י אסור דהאיסור מצוי טפי בפרוץ מרובה ובשוה וההיתר אינו אלא בעומד מרובה ולזה קשיא להו השתא מההיא דנמצא בין ב' עיירות כו' דהתם נמי בתרי אנפי תביא כ"א עגלה דשמא קרובה כו' אבל לפי' הראשון לק"מ דלמ"ד א"א לצמצם היינו דא"א כלל להיות שוין ועיין בתוס' פ"ב דחולין ומה שכתבנו בחידושינו שם וע"ש וק"ל:

בד"ה מצדו בעשר כו' דעשר כשלמטה וארבעה כשלמעלה עכ"ל כצ"ל ור"ל דעשר כלמטה מעשר ושרי כדקתני הרחב מעשר ימעט דמשמע דעד עשר ועשר בכלל מקרי פתח וטפי מעשר הוי פרצה אבל מצידו דהוי בד' היינו משום דממעט בהלוכא בפתחא רבה ועייל בפתחא זוטא וארבע טפחים נמי מקרי פתחא בכ"מ וממעט בהלוכא דפתחא רבה ודו"ק:

בד"ה רב אמר תורתו כו' מיהו שם פי' פי' אחר כו' וכפירושו משמע מדאמר בסמוך כו' עכ"ל אין רצונם לומר וכפירושו משמע דהיינו לאפוקי הפירוש שכ' רבינו הזקן דאדרבא עיקר הראיה לההוא פירושא דכיון דלרב התיקון בעקמימותו כפירש"י לשמואל נמי התיקון בעקמימותו משא"כ לפי' אחר שפרש"י דלשמואל לא הוי התיקון כלל בעקמימותו וכ"ה בהדיא בדברי הרא"ש אבל ר"ל וכפירושו משמע דהיינו כפירושו בדברי רב דהתיקון בעקמימותו ולאפוקי פר"י דהתיקון הוא בפתחי המבוי אבל בעקמימותו א"צ תיקון כלל אפי' לרב ודומיא כפירש"י בל' אחר בדברי שמואל ועיין ברא"ש בכל זה וק"ל:

בא"ד אבל אי אעקמומית קאי כו' הואיל ופתחי המבוי כו' דהא צורת הפתח מהני מן התורה כו' עכ"ל ר"ל דאי יתר מי' אפתחי מבוי קאי ודאי דלא הוה מהני ליה צורת הפתח מיהת מדרבנן לרב אע"ג דמהני ליה מן התורה אבל אי קאי יותר מי' אעקמומית ניחא כיון דמן התורה מהני צורת הפתח בכל מקום הכא בעקמומית הקילו חכמים דמהני אפי' ביתר מעשרה כיון דהתיקון בעקמומית אינו אלא בשביל שיראוהו מכאן ומכאן וכהאי גוונא כתב המרדכי בשם מור"ם ע"ש וק"ל:

בא"ד ואפי' גרסינן דלתות איכא כו' ועקום באמצע כזה:

בד"ה ולחי וקורה מכאן אע"ג דלחי לא מהני ביותר מעשר יעשה כו' עכ"ל מיהו ק"ק הך ברייתא לרב דס"ל צורת הפתח לא מהני ביתר מעשרה ודו"ק:

בתוס' ד"ה מצידו וכו' דעשר כשל מטה וכו'. ד"ל דעשר היינו עשר אמות ואי הוי מן הצד עשר אמות נקרא פתח כמו פחות מעשר והיינו פירוש כלמטה אבל בארבע היינו פירושא בד"ט ובמקום דאין שייך לומר פתח דוקא עד ארבע הוא כשר דאמרינן לבוד אבל ארבע הוא פסול כמו ביתר מארבע והיינו ר"ל כלמעלה:

ד"ה אחד זה וכו' הוי פירצה ב' אמות פי' ורב הונא ס"ל בד' דהיינו ד' טפחים:

ד"ה רב אמר וכו' דמפולש גמור הוי עקום באמצע וכו' כזה א:

בא"ד וגבי מבוי העשו כנדל וכו' עיין לקמן (עירובין דף ח' ע"ב):

תוס' בד"ה וספק דבריהם כו' ולכך לא שרי אלא בספק דבריהם כו' נ"ב פי' משום דהוי האיסור קרוב מן ההיתר לסוגיא דילן דסבירא להו פרוץ כעומד אסור וק"ל:

בד"ה מצדו כו' דעשר כשל מטה וארבע כשל מעלה כצ"ל:

בד"ה רב אמר וכו' וכפירושו משמע כו'. נ"ב קאי אדלעיל שפי' תורתו כמפולש ותורתו כסתום קאי אעקמומיתו וק"ל:

בא"ד ועקום באמצע כזה ופתיח בג' פתחים. נ"ב כזה א:

גמרא מ"ש מצדו בעשר כו' מראשו נמי כו'. נ"ל דלא מקשה דליהוי ממש כמצדו בעשר דהא איכא למיחש דלמא עיילי בהא דע"כ ל"א לקמן (יו"ד ב') אלא אין אדם מניח כו' ונכנס בפתח קטן (לגמרא זו כוונו התוס' בסד"ה אחד) אבל עשר הוא פתח גדול אלא דמקשה רק דנימא נמי פיתחא הוא ועכ"פ בפחות מעשר דא"ל לא שבקי כו' לישתרי:

שם דפתחא בק"ז ל"ע אינשי. ק"ל א"כ ליפסול בג"ט כיון דלא הוי פתח (וכמו כן קשה לר"ה אמאי מצדו בד'. ואי משום כיון דטעמי' מפני דממעט בהילוכה ושבקי פיתחא רבה כמ"ש התוספות ובפחות מד"ט לא מיקרי פתח וכמ"ש המהרש"א וכמו דאיתא לקמן ר"פ חלון הא רב אמי ור"א פסלי בג"ט מטעם דילמא שבקי כו' לקמן (יו"ד ב) ודברי המ"א בסי' שס"ה סק"ג לא יעלו ארוכה לזה. אך לזה י"ל דבפחות מד' דצר המקום ליכנס וליצא בו לא עדיף מדאיכא גדודי דר"א ור"א משא"כ בדלא נשתייר פס ד' דאסור אף בגדודי לכן אוסר אף בג' אם שהוא צר אבל הא דק"ז ודאי קשיא) ומש"כ מהר"מ מטעם לבוד תמוה דהא לא קי"ל כרשב"ג וגם למטה אף הוא מודה לרבא לקמן (יד ב) מ"מ חזינן כאן דמכשירין בפחות מד' (ואולי הטעם משום דרב אחלי לקמן (יב) דאמר עד ד') ולפ"ז הנלע"ד דגם בהא דאמרינן לקמן (דף צד ב) כגון שנפרצה בק"ז כו' נמי בפחות מד' מותר ועמש"כ שם בס"ד:

רש"י ד"ה מכלל דר"ה. מקולקל בפחתים כו'. כצ"ל הח' קודם להת':

תד"ה כיצד. וי"ל דל"ג כו' אלא מילתא דכתיבא במספרם. וצ"ל דס"ר ל"ד דהא בריש פקודי מבואר שהיה בעת נדבת המשכן ת"ר אלף וג' אלפים וה' מאות וחמשים וכן בשנה השנית אחר הקמתו בפ' במדבר ולבד מספר הלוים:

תוס' ד"ה כיצד. דרכן הי' לצאת ולבא באותו דרך. נ"ב עמ"ש תוס' לקמן ע"ב ד״ה וכי תימא:

ד"ה ולחי. לחי רחב כו'. נ"ב אע"ג שצ״ל רחב מארבע נדון משום לחי כיון דלשם לחי הוקבע כדלעיל [ה' ב׳ ברש"י ותוס'] דמשום דריבה בסתימתו לא גרע:

תוס' ד"ה רב אמר וכו' דהא צה"פ מהני מן התורה. עיין לקמן דף כב ע"א תוס' ד"ה והאר"י:

בא"ד איכא למימר דמפולש גמור הוי. עיין לקמן דף י ע"ב תוס' ד"ה עושה פס:

מצידו. בכותל ארכו ולא אצל ראשו אלא שיש ארבעה עומד מן הפתח עד הפרצה: מראשו. שהיה מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר ימעט ונפרצה פירצה באותה סתימה: לא תיפלוג עלאי. לומר דרב מכשר פירצת עשר בצידו דהא רב איקלע לדמחריא כו': בקעה מצא. עמי הארצים היו ומזלזלי במצות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה: מבוי עקום. ושני פתחיו לרשות הרבים: תורתו כמפולש. ומבוי המפולש לרה''ר צריך צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן כדלקמן אף זה צריך לשני פתחיו לצד רה''ר לחי לכל רוח ובעקמומיתו צריך צורת פתח דפילוש שהוא מפולש לחבירו הוי כמפולש לרה''ר: תורתו כסתום. ואין צריך בעקמומיתו כלום אלא אלו עושין לחי לפתחן ואלו עושין לחי לפתחן דלא מצרכינן צורת הפתח אלא לפתחים מפולשין זה כנגד זה לרה''ר ל''א תורתו כסתום תורת מבוי סתום וצריך לעשות לחי לעקמומיתו והיינו לחי שעושים במבוי סתום וזה קבלתי ממורי הזקן ז''ל: אילימא ביותר מעשר. שרוחב פתיחת עקמומיתו יותר מעשר: בהא לימא שמואל כסתום. וניסגי בלחי אטו לחי ביותר מעשר במבוי סתום מי מהני וללישנא קמא כיון דיותר מעשר הוי כחד מבוי וכי האי גוונא לא לימא שמואל דלאו מפולש הוא: אלא לאו בעשר. אלמא פירצת צדדין לרב בארבעה: מכלל דרב הונא. אפילו בפירצה דלא בקעי רבים כגון שפרוצה למקום מטונף או למקום מקולקל בפתחים וטיט ואין דרך רבים מצויים לעבור באותה פירצה אסר נמי בארבעה: מ''ש מדר' אמי ומדרב אסי. דאמרינן לעיל אם יש שם פס ארבעה מתיר פירצה עד עשר אלמא פירצת מבוי מצידו בעשר: התם דאיכא גידודי. שנשתייר מן הכותל ביסוד ג' או ד' טפחים גובה על כל פני הפירצה שאינה נוחה לעבור בה: הכא. דאסרנא אנא בדליכא גידודי גידוד לשון שפה: רה''ר. משמע רחב שש עשרה אמה ועיר שמצויין בה ששים ריבוא ואין בה חומה (או) שהיה רה''ר שלה מכוון משער לשער שיהא מפולש דומה לדגלי מדבר: צורת הפתח מכאן. בראשו אחד: ולחי וקורה. בסוף העיר: יתר על כן. לעיל מיניה איירי בבונה עלייה מבית לבית שבשני צידי רה''ר וכן גשרים המפולשין לרה''ר דשרי ר' יהודה לטלטולי תותיה משום פי תקרה יורד וסותם בפרק כל גגות העיר וקאמר בברייתא יתר על כן אפילו היכא דליכא פי תקרה

אחת והא אי אפשר לצמצם התם נמי הואיל ולאו אדעתייהו לבא בבת אחת הוי כבידי שמים וי''ל הואיל ואי אפשר לצמצם אלא ע''י טורח גדול לא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק דבריהם וכן משמע מלשון הקונטרס דפי' דרוב בני אדם אין יכולים לצמצם והוי ספק צמצם ואסור או לא צמצם ומותר וה''ר שמעיה פי' דמצי למימר דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם והא דפרוץ כעומד מותר משום דהוי כעין ספק ספיקא שמא עומד מרובה ואפי' כי לא נפיש ושוו כי הדדי מותר והשתא שפיר קרי ליה ספק דבריהם אך קשה מאי איריא ספק דבריהם אפי' בדאורייתא נמי שרי כיון דההיתר קרוב מן האיסור דמטעם זה בעי למישרי בשחיטה במחצה על מחצה וי''ל דהא דשרי הכא אי פרוץ נפיש היינו בח' אמות מצומצמות אבל שמא יש מעט יותר ואפי' אי פרוץ נפיש איכא ד' אמות ולכך לא שרי אלא בספק דבריהם ואם תאמר דבפרק ב' דבכורות (ד' יז:) אמר נמצא מכוון בין שתי עיירות לרבנן יביאו עגלה אחת ויתנו והשתא כל אחת תביא עגלה לעצמה דשמא קרובה היא ואפי' מצומצמות הא אמר הקרובה אפילו קרובות וי''ל דממה נפשך סגי באחת אם רחוקה היא פטורה ואי קרובה היא יוצאה בשל תנאי מאי אמרת דילמא מצומצמות היא זה אינו מצוי: מצידו בעשר מראשו בארבעה. עשר אין פירושו כארבע' דעשר כשל מטה וארבעה כשל מעלה: דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. מיהו אם עשא' כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח כדאמר לעיל (ד' ה.) דפתח ליה בקרן זוית: אחד זה ואחד זה בד'. אם נפרץ בקרן זוית אבל אם נפרץ מראשו בלא קרן זוית לא הוי בד' דלא פליג אדרב יהודה דאמר לקמן (ד' י:) מבוי שהוא רחב ט''ו אמות מרחיק ב' אמות ועושה פס ג' אמות והשתא הוי פירצה ב' אמות ומצידו דהוי בד' היינו משום דקא ממעט בהילוכא אבל כשהפירצה בראשו לא ממעט בהילוכא דלא שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא: רב אמר תורתו כמפולש. פי' בקונטרס דצריך לעשות צורת הפתח בעקמומיתו דפילוש מה שמפולש לחבירו הוי כמפולש לרה''ר ולשני פתחים לצד רה''ר יעשו לחי או קורה לכל אחד ובמילתא דשמואל נמי דאמר תורתו כסתום פי' בשם רבו הזקן תורת מבוי סתום צריך לעשות בעקמומיתו דהיינו לחי מיהו שם פי' פירוש אחר תורתו כסתום ואין צריך בעקמומיתו כלום והלשון דחקו דכיון דתורתו כסתום מה צריך לעשות בעקמומיתו וכפירושו משמע מדקאמר בסמוך אי ביתר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום משמע דלרב אתי שפיר ואי תורתו כמפולש קאי אפתחים דהיינו שצריך לעשות צורת הפתח באחד הפתחים ובשני לחי ולא בעקמומיתו א''כ לרב נמי קשה דאיך יועיל לחי מצד אחד או אפי' צורת הפתח ביותר מעשר הא אית ליה לרב אע''פ שיש לו צורת הפתח צריך למעט אבל אי אעקמומיתו קאי כדפירש רש''י אתי שפיר לרב דסגי בצורת הפתח אפי' ביותר מי' הואיל ופתחי מבוי הפתוחים לרה''ר לא הוו יותר מעשר. דהא צ''ה מהני מן התורה אפילו לרב ביותר מי' כדאמרינן לקמן (ד' יא.) גבי כלאים [ומיהו יש לדחות דהוי נמי מצי פריך לרב אלא דמקשה אליבא דשמואל טפי בפשיטות] ועוד יש ראיה מההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא כו' ואצרכוה דלתות ופירש''י עקום כמין ח' וצריך ב' דלתות לשני עקמומית דאי לאו הכי די בדלת אחת ומיהו ר''ח גריס ואצרכוה דלת וכן כתוב ברוב ספרים ואפילו גרסינן דלתות איכא למימר דמפולש גמור הוה ועקום באמצע כזה ופתוח בשלשה פתחים לרה''ר דממה נפשך צריך לעשות דלתות וגבי מבוי העשוי כנדל (לקמן ד' ח:) משמע נמי כפירוש הקונטרס דקאמר אלא עושה צ''ה לכולהו פי' לצד מבוי הגדול ואידך גיסא משתרי בלחי וקורה היינו לצד רה''ר וזה כפי' הקונט' אבל אי קאי הא דקאמר עושה צ''ה לכולהו היינו לצד רה''ר ואידך גיסא קאי אפתח מבוי גדול אז לשון אידך גיסא לא אתי שפיר ואין לתמוה למה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצ''ה ולחי אחד דבעינן שיראה צ''ה כל בני המבוי: כיצד מערבין דרך רה''ר. פ''ה רה''ר רחב י''ו אמות ומפולש משני צדדים משער לשער ומצויין בה ששים רבוא וכן יש בה''ג דבעינן דריסת ס' רבוא וקשה לר''ת דבשבת בפ' הזורק (ד' צח.) אמר דעגלות הוו תחתיהן וביניהן רה''ר ותחתיהן לא היו ס' רבוא ואומר ר''י דמ''מ דרכן היה לצאת ולבא באותו דרך ועוד הקשה דבדגלי מדבר הוו טף ונשים לאין מספר וכן קשה מערב רב ויש לומר דלא גמרי' ממשכן אלא מילתא דכתיבא במספרם: ולחי וקורה מכאן. אף על גב דלחי לא מהני ביותר מעשרה יעשה לחי רחב עד שיתמעט האויר מעשרה: יתר על כן אמר ר' יהודה. פירש הקונטרס לעיל מיניה איירי בבונה עלייה כו' דשרי ר' יהודה לטלטל תחתיה משום פי תקרה יורד וסותם וקאמר בברייתא יתר על כן אמר ר' יהודה אע''ג דליכא פי תקרה שרי ר' יהודה הואיל ואיכא ב' מחיצות מעלייתא והכי משמע בהדיא בתוספתא [במכילתין פ''ז] דאהא קאי יתר על כן: