סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

פירוש שטיינזלץ

אמר רב הונא: מדובר כאן באיברי בהמה שיש בה מום שאינו ניכר כל כך, כגון שנפסל אותו הקרבן בדוקין (כעין קרום) שבעין, ואליבא [ועל פי שיטת] ר' עקיבא, שאמר כי בעלי מומים כאלה אם עלו למזבח — לא ירדו. ומקשים: אימר [אמור] שאמר ר' עקיבא את שיטתו זו במקרה דאי עבד [שאם כבר עשה] הכהן מעשה והעלה את איברי בעלי מומים כאלו, שלא ירדו למזבח. ואולם לעשות כן לכתחלה ולהעלות תערובת שיש בה איברים כאלו מי [האם] אמר?

אמר רב פפא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שקרה ועלו כל אותם האיברים שבתערובת על גבי כבש המזבח, וכיון שכבר עלו לשם ונתקדשו כקרבן, ניתן להעלותם למזבח עצמו. ושואלים: אי הכי [אם כך], שכבר עלו על הכבש, אפילו בעינייהו [בעינם, כמות שהם] בלא תערובת, יעלה את איברי בעלי המום למזבח, וכשיטת ר' עקיבא!

אלא זהו טעמיה [טעמו] של ר' אליעזר: באיסור הקרבת בעל מום למזבח מיעט רחמנא [הכתוב], ואמר: "מום בם לא ירצו לכם" (ויקרא כב, כה), והרי זה בא לומר: דווקא כשהמום מצוי בם הוא שלא ירצו, הא [אבל] אם היה זה על ידי תערובתירצו. אבל לא נאמר מיעוט כזה אלא בבעלי מום, ולא ברובע ונרבע, ולכן אף אם נתערבו בכשרים אין מעלים אותם.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] כיצד הם דורשים את לשון הפסוק? ומשיבים: מיעוט אחר יש בפסוק זה, "מום בם" הוא שלא ירצו, כלומר, כל עוד יש בם מום, הא [אבל] עבר המום שבהם — ירצו. ואילו ר' אליעזר לומד הלכה זו ממה שנאמר באותו פסוק: "כי משחתם בהם מום בם", שיכול היה לאמר "כי משחתם בם" ואמר: "בהם", ובייתור זה משמיענו הכתוב שאם עבר מומו — כשר. ומן הצד האחר, ורבנן [וחכמים] אינם לומדים הלכה זו מכאן, משום שאת שינוי הלשון "בם" במקום "בהם" לא דרשי [אינם דורשים].

ושואלים: אי הכי [אם כך], שלדעת ר' אליעזר בעלי מום כשרים להקרבה בתערובת, מדוע צריך ר' אליעזר לומר "רואה אני את איברי בעל המום כאילו הן עצים", ומשום כך מותר להעלותם? הא רחמנא אכשריה [הרי התורה הכשירה אותם] לקרבן! ומשיבים: לדבריהם של חכמים קאמר להו [הוא אומר להם] כן: לדידי [לי עצמי, לשיטתי] רחמנא אכשריה [התורה הכשירה אותו], ואולם אף לדידכו [לשיטתכם] שאינם כשרים כקרבן, אודו לי מיהא [הודו לי על כל פנים] שבשר בעלת מום שנתערב עם בשר הכשירה כעצים דמי [נחשב], מידי דהוה [כמו שהוא] בדין בשר חטאת שנתערב בבשר עולה. שהרי לשיטת ברייתא זו, אף חכמים מודים שיקרבו יחד.

ורבנן [וחכמים] מה הם משיבים לו? לדבריהם יש לחלק: הכא [כאן] בתערובת איברי בעלי מום — מאיסי [מאוסים] הם בעלי מום, ולכן אין מעלים אותם על המזבח, אפילו כעצים. התם [שם], בתערובת איברי חטאת באיברי עולה, איברי החטאת לא מאיסי [אינם מאוסים], אין בהם שום צד של פסול וגנות בעצמם, ולכן מותר להעלותם לשם עצים.

א משנה אברין של עולות כשרות שנתערבו באברין של עולות בעלי מומין, ר' אליעזר אומר: אף שנפסלו כל האיברים שבתערובת להקרבה, אם בדיעבד קרב ראש אחד מהןיקרבו כל הראשין האחרים שבתערובת, שאנו אומרים שהראש שקרב בתחילה הוא הראש הפסול שבתערובת. וכן אם קרבו כבר כרעים של אחד מהןיקרבו כל שאר הכרעים שבתערובת. וחכמים אומרים: אפילו קרבו כל האיברים כלם חוץ מאחד מהן — יש לחשוש שהוא האיבר הפסול, ולא יוקרב על המזבח, אלא יצא לבית השריפה.

ב גמרא אמר ר' אלעזר: לא הכשיר ר' אליעזר כשקרב איבר אחד מן התערובת, אלא רק כשמקריב את שאר האיברים שנים שנים, שבאופן זה אחד מן השנים הוא בוודאי כשר. אבל אחד אחדלא. מתיב [מקשה] על כך ר' ירמיה ממה ששנינו במשנתנו: וחכמים החולקים על ר' אליעזר אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהןיצא לבית השריפה, ומשמע שגם באופן זה, שנותר רק אחד מהם, קיימת המחלוקת ביניהם, ומשמע שר' אליעזר סבור שמותר להקריבו!

אמר לו ר' אלעזר לר' ירמיה בר תחליפא בתשובה: אסברה [אסביר] לך את האמור במשנה, מאי [מה פירוש] "אחד"? זוג אחד, שהם שני איברים.

ג משנה דם של קרבן כשר שנתערב במים, מה עושים? אם יש בו בתערובת עדיין מראית דםכשר הדם לזריקה על המזבח, למרות שהמים מרובים מן הדם. נתערב הדם ביין שהוא אדום, ואי אפשר להבחין לפי המראה — רואין אותו את היין שנתערב כאילו הוא מים, ואם בכמות שכזו של מים היה בתערובת מראה דם — הריהו כשר לזריקה. וכן אם נתערב דם הקרבן בדם בהמה של חולין, או בדם החיה, והרי אי אפשר להבחין בין הדמים — גם כן רואין אותו דם הבהמה או החיה כאילו הוא מים, ומשערים לפי החשבון.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר