אמר רבה: מחלוקת ר' מאיר וחכמים היא דווקא באנדרטאות של כפרים, אבל בשל כרכים — דברי הכל מותרין, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לנוי עבדי להו [עושים אותם] ולא לפולחן.

ושואלים: ושל כפרים מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] שלנוי קעבדי להו [עושים אותם]? והרי של כפרים ודאי למיפלחינהו עבדי להו [לעבוד אותם עושים אותם]!

אלא אי אתמר הכי אתמר [אם נאמר כך נאמר], אמר רבה: מחלוקת בשל כרכים, אבל בשל כפרים — דברי הכל אסורים.

א שנינו במשנה, וחכמים אומרים: אינן אסורין אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור. ומסבירים: בכל אלו עובדיהם נותנים בהם סימן של אלהות, שהוא מלך העולם, מקל — שרודה את עצמו תחת כל העולם כולו כמקל, כלומר, שהוא רודה את כל העולם כולו תחתיו כמי שרודה בהמה במקל. וחכמים אמרוהו בלשון גנאי. צפור — שתופש את עצמו תחת (כלומר, מעל) כל העולם כולו כצפור. כדור — שתופש את עצמו תחת (כלומר, מעל) כל העולם כולו כמי שמחזיק כדור בידו.

ומעירים, תנא [שנה החכם], הוסיפו עליהן חכמים לאסור: זה שיש בידו סייף, או עטרה על ראשו, או טבעת בידו

. ומסבירים: סייף — מעיקרא סבור [מתחילה סברו] שאם הפסל מחזיק בידו סייף — הרי פסל של לסטים (שודד) בעלמא [סתם], ולבסוף סבור [סברו] שהכוונה היא שהורג את עצמו תחת כל העולם כולו כלומר, שהורג את העולם כולו תחתיו.

עטרה — מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא [מתחילה סברו שהוא פסל של מי שנושא עטרה סתם], ולבסוף סבור [סברו] שהכוונה היא כעטרה למלך. טבעת — מעיקרא סבור אישתיימא בעלמא [מתחילה סברו שהוא פסל של שליח שנושא חותמת בלבד], ולבסוף סבור [סברו] שהכוונה היא שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו (כלומר, את עולם כולו תחתיו) למיתה.

ועוד שנינו במשנה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר. תנא [שנה החכם]: הכוונה היא אפילו מחזיק בידו צרור (אבן), ואפילו קיסם עץ.

בעי [שאל] רב אשי: אם תפש בידו צואה, מהו? האם רואים זאת כענין של כבוד, או לא? מי אמרינן [האם אנו אומרים] שהכוונה היא: כולי עלמא זילו באפיה כי [שכל העולם מזולזל בעיניו כמו] צואה, או דילמא [שמא] הוא מיהו דזיל באפי כולי עלמא [זה שמזולזל בעיני הכל] כצואה? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] במקומה.

ב משנה המוצא שברי צלמים כלומר, שברים של צורות שאין הוא יודע אם שימשו כעבודה זרה — הרי אלו מותרין, מצא תבנית יד או תבנית רגל — הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד כדבר בפני עצמו.

ג גמרא אמר שמואל: לא רק שברי צלמים, אלא אפילו שברי עבודה זרה שאנו יודעים שהיו נעבדים, הרי אלו מותרים. ומקשים: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: שברי צלמים, משמע שמדובר דווקא באלה שלא ברור אם היו עבודה זרה או לא!

ומשיבים: הוא הדין שאפילו שברי עבודה זרה, והא דקתני [וזה ששנה] שברי צלמים — הרי זה משום דקבעי למיתנא סיפא [שרצה לשנות בסוף] מקרה כעין זה: מצא תבנית יד תבנית רגל — הרי אלו אסורין למרות שאין ודאות שנעבדו, מפני שכיוצא בהן נעבד.

תנן [שנינו במשנה]: מצא תבנית יד תבנית רגל — הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בו נעבד. ושואלים: אמאי [מדוע]?