סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

רש"י

דאית לה רירי. ואימאיס והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע דלא דייק ואכיל שאוכל קוצים וברקנים: מתני' הקש שעל המטה. וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב: לא ינענענו בידו. דמוקצה הוא: אבל מנענעו בגופו. בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול: או שהיה עליו כר או סדין. דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו: מכבש. פריש''א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות: מתירין. את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים: אבל לא כובשין. דהיינו צורך חול: ושל כובסין לא יגע בו. מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה: גמ' האי פוגלא. צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע''ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור: תנינא דלא כר''נ. דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו: מידק. דייק: חדא חדא. לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד: דקמשני. שלא ברחים ושלא במדוכה: לאתויי ד' אמות. מים שעליו: קא דחי כחו. את המים ד' אמות: אחד זה ואחד זה אסור. זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות: אחד זה ואחד זה מותר. אין דרך מתכוין בכך וקי''ל כר''ש: בקורה. בעץ המוטל על הקרקע: אפומא דלחייא. של מבוי דליכא הכירא: אודרא. מוכין שסותמין בהן פי הפך: שישא. פך: מכסכסו. משפשפו: מבפנים. דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס: אבל לא ישן. שקולפו והוי ממחק:

תוספות

הקש שע''ג המטה. בריש פרק כירה (דף לו:) פי' מה הוא קש: הני פלפלי מידק חדא כו'. פירש ר''ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי''ט מיירי וקשה לר' דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ''ק דביצה (ד' יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע''י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע''ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי''ט נראה לר''י דשרי בלא שינוי אפי' במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ''ק דביצה (שם) ב''ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי' בגמרא דכ''ע מלח בעי שינוי מ''ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ''ד משום הפגת טעם אסור ולמ''ד משום כל הקדרות כו' שרי א''כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא''כ (ס''א ואי נמי) למ''ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע''א דקשיא למ''ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א''כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע''כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ''ד אין כל הקדרות כו' כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר''י דע''כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ''ב דביצה (ד' כג.) ג' דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר' אלעזר בן עזריה ש''מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי ' טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר''י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ''נ שרי אפי' במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי''ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי''ט נראה לר''י דשרי אפי' ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ''ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י''ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה. שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין: דילמא אתי לאשוויי גומות. אע''ג דרבא ס''ל בסוף פ''ב דביצה (ד' כג.) בדבר שאין מתכוין כר''ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ' בתרא דעירובין (ד' קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן: אודרא אפומא דשישא. פי' בפ' ח' שרצים (לעיל ד' קיא:) [בד''ה האי מסוכרייתא שם ע''א]:

עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר