אסור להדוקיה ביומא טבא [אסור להדקו ביום טוב] מחמת איסור סחיטה. והלא ר' שמעון מתיר בדבר שאינו מתכוון! ומתרצים: בהלכה ההיא אפילו ר' שמעון מודה שאסור. שאביי ורבא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: מודה ר' שמעון במקרה של "פסיק רישיה [חתוך ראשו] ולא ימות". שכל מלאכה, אף זו המותרת, שהתוצאה ההכרחית שלה היא מלאכה אסורה — אסור לעשותה בשבת אף לדעת ר' שמעון, וכיון שלא יתכן להכניס את הבגד בנקב החבית בלא לסחוט — אף ר' שמעון מודה שאסור.

ושבים ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב חייא בר אשי שכך אמר רב במפורש: הלכה כשיטת ר' יהודה, ורב חנן בר אמי אמר בשם שמואל: הלכה כשיטת ר' שמעון. ורב חייא בר אבין מתני לה [שונה אותה] מסורת בלא גברי [שמות האנשים] המוסרים את ההלכה בשם אחרים, אלא במישרין, רב אמר: הלכה כשיטת ר' יהודה, ושמואל אמר: הלכה כשיטת ר' שמעון! אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא [פירשנו]. ומעירים דרך אגב: ומנו [ומי הוא] "הארי שבחבורה" — ר' חייא בר אבין, והוא ואני פירשנו: הלכה היא אכן כשיטת ר' שמעון, ולאו מטעמיה [ואולם לא מטעמו].

ומעתה באים לברר את הדברים: מאי [מה] בדיוק פירוש "הלכה כשיטת ר' שמעון ולאו מטעמיה [ולא מטעמו] "? אילימא [אם נאמר] כי הלכה כשיטת ר' שמעון דשרי [שהתיר] לסוך, ולאו מטעמיה [ולא מטעמו], שאילו ר' שמעון סבר [סבור] כי שמן ורדים מסי [מרפא], ואילו רב סבר [סבור] כי הוא לא מסי [מרפא]. ולכן התיר לסוך בו בשבת, שאין בו משום רפואה. ואולם וסבר [וכי סבור] רב כי שמן ורדים לא מסי [מרפא]? והא מדקתני [והרי ממה ששנינו] "בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד" מכלל הדבר אתה למד דמסי [שהוא מרפא]. אלא יש לומר: הלכה כשיטת ר' שמעון שהתיר, ולאו מטעמיה [ולא מטעמו], שאילו ר' שמעון סבר [סבור]: אף על גב דלא שכיח [אף על פי שאינו מצוי] שמן הורד במקומו של זה ודמיו יקרים, וכל הרואה שסך בו מבין שודאי לרפואה הוא עושה כן, מכל מקום שרי [מותר]. ורב סבר [סבור]: אי שכיח [אם שמן הורד מצוי] באותו מקום — אין [כן], מותר לו לסוך בו, ואי [ואם] הוא לא שכיח [מצוי] — לא. ובאתרא [ובמקום] של רב שכיח משחא דוורדא [מצוי שמן ורד], ולכן התיר רב לכל אדם לסוך בו בשבת, אבל במקום שאינו מצוי סבר כחכמים האוסרים.

א משנה ואלו קשרים שחייבין עליהן אם קושרים אותם בשבת: כגון קשר הגמלין וקשר הספנין שהם קשרים של קיימא (המתקיימים), שעושים אותם כדי שישארו כך לעולם, וכשם שהוא חייב על קישורן של אלה, כך הוא חייב על היתרן. ר' מאיר אומר, כלל יש בדבר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו — אין חייבין עליו אם קשרו, שקשר רופף כזה אינו קרוי קשר של קיימא, אפילו נתכוון לכך.

ב גמרא שואלים: מאי [מה הם] קשר הגמלין וקשר הספנין? אילימא קטרא דקטרי בזממא [אם תאמר שהוא הקשר שקושרים בחח] שקושר בחח הגמל רצועה כדי למושכו בה, וכן קטרא דקטרי באיסטרידא [וקשר חבל שקושרים בטבעת הקבועה בחרטום הספינה] לקושרה באמצעותו לחוף כדי שתעמוד במקומה. והלא האי [זה] קשר שאינו של קיימא [קיום, המתקיים] הוא, שהרי מתירים אותו מזמן לזמן! אלא קשר הגמלים הוא קיטרא דזממא גופיה [קשר החח עצמו], הקשר שבו קושרים את החח אל הגמל, וקשר הספנים דאיסטרידא גופה [של טבעת הספינה עצמה], הקשר שקושר את הטבעת לספינה, שאין מתירים קשרים אלה והם קשרים המתקיימים.

שנינו במשנה שר' מאיר אומר וקובע כלל: שכל קשר שיכולים להתירו ביד אחת אין חייבים עליו. בעי [שאל] רב אחדבוי אחוי [אחיו] של מר אחא: קשר עניבה לשיטת ר' מאיר מהו דינו, המותר לעשותו בשבת כשמהדקו כראוי, או לא? וצדדי הבעיה: האם טעמיה [טעמו] של ר' מאיר הוא משום שיכול להתירו באחת מידיו הוא, והא נמי [וקשר עניבה זה גם כן] יכול להתירו, ונמצא שאינה קשר יציב, או דילמא טעמא [שמא הטעם] של ר' מאיר משום שקשר הניתר ביד אחת הוא לא מיהדק [מהודק] דיו והא מיהדק [וזה, קשר עניבה, מתהדק]. שאלה זו לא נפתרה ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.

ג משנה יש לך קשרין שאין חייבין עליהן כשעושה אותם בשבת בשוגג קרבן חטאת כמו על קשר הגמלין, וכקשר הספנין, אבל אסור מלכתחילה לעשותם, וכגון: קו‍שרת אשה מפתח חלוקה ברצועות וכן חוטי סבכה שבראשה, וכן שרוכים של פסקיא (חגורה רחבה הנקשרת בשרוכים), וכן קושרים רצועות של מנעל ושל סנדל ושל נודות (נאדות) יין ושמן, וקדירה של בשר שקושרים בגד על פיה. ר' אליעזר בן יעקב אומר: קושרין חבל לרוחב הפתח לפני הבהמה בשביל שלא תצא.

ד גמרא שואלים: הא גופא קשיא [היא עצמה, המשנה, קשה], שכן מצד אחד אמרת [אומר אתה] כי יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין, ומשמע: חיובא [חיוב] הוא דליכא [שאין] בדבר, הא איסורא [אבל איסור שמדברי סופרים] — איכא [יש], והדר תני [וחזר ושנה]: קו‍שרת אשה מפתח חלוקה, ומשמע: אפילו לכתחילה מותר! ומתרצים, הכי קאמר [כך אמר התנא במשנה]: יש קשרין שאין חייבין עליהן אם עשו אותם בשבת בשוגג, כקשר הגמלין וכקשר הספנין. ומאי ניהו [ומה הם] —