|
טקסט הדף מנוקד
אֲסִיר לְהַדּוֹקֵיהּ בְּיוֹמָא טָבָא בְּהָהִיא אֲפִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת וְהָאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין מַתְנֵי לַהּ בְּלָא גַבְרֵי רַב אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא אָמַר רָבָא אֲנִי וַאֲרִי שֶׁבַּחֲבוּרָה תַּרְגֵּימְנָא וּמַנּוּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ מַאי הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ אִילֵּימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּשָׁרֵי וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מַסֵּי וְרַב סָבַר לָא מַסֵּי וְסָבַר רַב לָא מַסֵּי וְהָא מִדְּקָתָנֵי בְּנֵי מְלָכִים סָכִין עַל גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶן שֶׁמֶן וֶורֶד מִכְּלָל דְּמַסֵּי אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּשָׁרֵי וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר אַף עַל גַּב דְּלָא שְׁכִיחַ שְׁרֵי וְרַב סָבַר אִי שְׁכִיחַ אִין וְאִי לָא שְׁכִיחַ לָא וּבְאַתְרָא דְּרַב שְׁכִיחַ מִשְׁחָא דְוַורְדָּא
מַתְנִי' וְאֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּיב עַל קִישּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּיב עַל הֶיתֵּרָן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּאַחַת מִיָּדָיו אֵין חַיָּיבִין עָלָיו גְּמָ' מַאי קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין אִילֵּימָא קִטְרָא דְּקָטְרִי בִּזְמָמָא וְקִטְרָא דְּקָטְרִי בְּאִיסְטָרִידָא הַאי קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּימָא הוּא אֶלָּא קִיטְרָא דִזְמָמָא גּוּפֵיהּ וּדְאִיסְטָרִידָא גּוּפַהּ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל קֶשֶׁר כּוּ' בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי אַחוּי דְּמָר אַחָא עֲנִיבָה לְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דְּיָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּאַחַת מִיָּדָיו הוּא וְהָא נָמֵי יָכוֹל לְהַתִּירוֹ אוֹ דִילְמָא טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דְּלָא מִיהַדַּק וְהַאי [הָא] מִיהַדַּק תֵּיקוּ מַתְנִי' יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִין שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פָּסִקְיָא וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן וּקְדֵירָה שֶׁל בָּשָׂר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא גְּמָ' הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ יֵשׁ קְשָׁרִין שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין חִיּוּבָא הוּא דְּלֵיכָּא הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא וַהֲדַר תָּנֵי קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָה אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה הָכִי קָאָמַר יֵשׁ קְשָׁרִין שֶׁאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וּמַאי נִיהוּ רש"יאסור להדוקיה. בנקב משום סחיטה ואע''ג דלא קא מכוין לסחוט אלמא לא ס''ל כר''ש בדבר שאין מתכוין: הלכה כר' יהודה. בדבר שאין מתכוין דאסור: בלי גברי. מתני לה לפלוגתא דרב ושמואל בלא אמוראים האומרים משמם אלא הם עצמם נחלקו בה: תרגימנא. דלא תיקשי דרב אדרב: הלכה כר''ש. דשרי בשמן וורד: אבל לא מטעמיה. דאין הטעם כדבריו: דאילו ר''ש סבר מסי. ואפ''ה שרי דאין לך דמותר לזה ואסור לזה: מכלל דמסי. אפי' לת''ק דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה: אע''ג דלא שכיח. שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו ודמיו יקרים והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה שרי דכל ישראל בני מלכים הם ור' יהודה אוסר דמוכחא מילתא ורב נמי כר''י ס''ל אלא במקומו הוא דשרי דשכיח דסכין שמן וורד ולא מוכחא מילתא: מתני' ואלו קשרים. המנוין באבות מלאכות דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות: קשר הגמלין וקשר הספנין. בגמרא מפרש להו: כך הוא חייב על היתרן. כדילפי' בכלל גדול (לעיל דף עד:) מציידי החלזון שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות כדי לקצרן או להרחיבן: שיכול להתירו. דלא הדקיה: אין חייבין עליו. ואפי' עשאו לקיימא: גמ' זממא. מנקבין לנאקה בחוטמ' ונותנין בה טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרה לבהמה קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה: קטרא דקטרי בזממא. זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת: איסטרידא. גם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים וכשרוצה להעמידו קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתיר מתיר הרצועה ונוטלה: קטרא דקטרי באסטרידא. קשר רצועה הארוכה: עניבה. ומהדקה שפיר לר''מ מהו: מתני' יש לך קשרין שאין חייבין עליהן. חטאת כמו שחייבין על קשר הגמלין אלא פטור אבל אסור ובגמרא מפרש הי נינהו: מפתח חלוקה. כמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין דכיון דכל יומא שרו ליה לא דמי מידי לקשר של קיימא ומותר לכתחילה: סבכה. קוייפ''א: ושל פסקיא. אזור רחב וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן וקורין פינדור''ס: ונודות יין. של עור שכופפין פיהם וקושרין: וקדרה של בשר. פעמים שקושרין בגד לפיה: קושרין בפני הבהמה. חבל ברוחב הפתח: גמ' תוספותוטעמא משום דאין אדם חושש לסוחטו כיון דע''י סחיטה אינו יכול לנקותו מריחו וחזותו גם אין דרך לסחוט בגד לצורך משקה שבו אבל מ''מ אסור לסחוט דכי סחיט ליה מתלבן הבגד קצת והוי מכבס או משום מפרק כמו סוחט זיתים וענבים כדאמרי' בפרק מפנין (לקמן קכח:) אם היתה צריכה שמן חבירתה מביאה לה בשערה ופריך והא אתי לידי סחיטה אלמא יש סחיטה בשמן ובפרק תולין (לקמן דף קמא.) קאמר רבא לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ופי' בקונט' כד של שמן ובפרק נוטל (לקמן דף קמג.) ספוג אם יש לו בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו משום סחיטה ולהכי אסור להדוקה וא''ת דאמר בפרק בתרא דיומא (דף עז:) ההולך להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול הימנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש ואמר נמי בפ''ב דביצה (דף ית.) גבי טבילת כלים בשבת דנדה שאין לה בגדים מערמת וטובלת בבגדיה ולא גזרינן דילמא אתי לידי סחיטה וי''ל דמצוה שאני ואם תאמר היכי שרי התם ליכנס בבגדיה ונדה נמי איך טובלת בבגדיה נימא שרייתו זהו כיבוסו כדאמרי' בזבחים בפרק דם חטאת (דף צד:) וי''ל דדוקא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף אמר שרייתו זהו כיבוסו דבהכי מיירי בפ' דם חטאת ומצא ר''י מוגה בספר הישר דלא אמר שרייתו זהו כיבוסו בדבר שאינו כ''א לכלוך כמו סיפוג באלונטית וקינוח ידים במפה והני שהולכין במים עם הבגדים הוי נמי דרך לכלוך ולא דרך נקיון ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו ושמע ר''י מפי הנשים שהתיר ר''ת [ליטול ידיה] ולקנח ידיה בבגד כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל להתפלל ולברך ואין נראה לר''י שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך ודרך רחיצה וליבון הויא זה הקינוח: מודה ר''ש בפסיק רישיה. והא דאמר גבי לא ליהדוק אינש אודרא אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ולא הוי פסיק רישיה יש לחלק דהתם מיירי בכיסוי שאינו בולע כ''כ וגם אינו סותמו כל כך בחוזק שאינו חושש רק שיהא מכוסה אבל הכא שהוא בצד הגיגית בולע הרבה וגם מהדקו בחוזק כדי שלא יצא היין והוי פסיק רישיה: ושלש מחלוקות בדבר. אית ספרים דל''ג ליה: מתני' ואלו קשרים. עניבה לר''מ מהו. וא''ת אמאי לא פשיטא מדתנן לקמן חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ומוכח' בפ''ק דפסחים (ד' יא.) דהנהו רבנן היינו ר''מ דפריך התם מינה לרבנן שהם ר''מ וי''ל דהתם נמי פריך מספק אם הנהו רבנן הם ר''מ כמו שמסתפק כאן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|