סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

קִיטְרָא דְּקָטְרִי בִּזְמָמָא וְקִיטְרָא דְּקָטְרִי בְּאִיסְטָרִידָא חִיּוּבָא הוּא דְּלֵיכָּא הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא וְיֵשׁ שֶׁמּוּתָּרִין לְכַתְּחִילָּה וּמַאי נִיהוּ קוֹשֶׁרֶת מִפְתְּחֵי חֲלוּקָהּ
מִפְתַּח חֲלוּקָהּ פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי דַשֵּׁי מַהוּ דְתֵימָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ בַּטּוֹלֵי מְבַטֵּיל [לַהּ] קָא מַשְׁמַע לַן
וְחוּטֵי סְבָכָה פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דִּרְוִיחָא לַהּ מַהוּ דְתֵימָא מִישְׁלָף שָׁלְפָא לַהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִשָּׁה חָסָה עַל שְׂעָרָהּ וּמִישְׁרָא שָׁרְיָא לַהּ
וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל אִיתְּמַר הִתִּיר רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל תָּנֵי חֲדָא חַיָּיב חַטָּאת וְתַנְיָא אִידַּךְ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר וְתַנְיָא אִידַּךְ מוּתָּר לְכַתְּחִילָּה קַשְׁיָא מִנְעָל אַמִּנְעָל קַשְׁיָא סַנְדָּל אַסַּנְדָּל מִנְעָל אַמִּנְעָל לָא קַשְׁיָא הָא דְּקָתָנֵי חַיָּיב חַטָּאת בִּדְאוּשְׁכָּפֵי פָּטוּר אֲבָל אָסוּר בְּדַרְבָּנַן מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה בְּדִבְנֵי מָחוֹזָא סַנְדָּל אַסַּנְדָּל לָא קַשְׁיָא הָא דְּקָתָנֵי חַיָּיב חַטָּאת בִּדְטַיָּיעֵי דְּקָטְרִי אוּשְׁכָּפֵי פָּטוּר אֲבָל אָסוּר בִּדְחוּמַרְתָּא דְּקָטְרִי אִינְהוּ מוּתָּר לְכַתְּחִילָּה בְּסַנְדָּל דְּנָפְקִי בֵּיהּ בֵּי תְרֵי כִּדְרַב יְהוּדָה דְּרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא זוּגָא דְּסַנְדָּלֵי זִמְנִין דְּנָפֵיק בֵּיהּ אִיהוּ זִימְנִין נָפֵיק בֵּיהּ יָנוֹקֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ כְּהַאי גַּוְנָא מַאי אֲמַר לֵיהּ חַיָּיב חַטָּאת אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא פָּטוּר אֲבָל אָסוּר קָא קַשְׁיָא לִי חַיָּיב חַטָּאת קָאָמְרַתְּ לִי מַאי טַעְמָא אֲמַר לֵיהּ מִשּׁוּם דִּבְחוֹל נָמֵי זִימְנִין נָפֵיקְנָא בֵּיהּ אֲנָא זִימְנִין נָפֵיק בֵּיהּ יָנוֹקָא אֲמַר לֵיהּ אִי הָכִי מוּתָּר לְכַתְּחִילָּה
רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה קָאָזֵיל בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּכַרְמְלִית אִיפְּסִיק רְצוּעָה דְּסַנְדָּלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ שְׁקוֹל גֶּמִי לַח דַּחֲזֵי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וּכְרוֹךְ עִילָּוֵיהּ אַבָּיֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף אִיפְּסִיק לֵיהּ רְצוּעָה אֲמַר לֵיהּ מַאי אֶיעֱבֵיד לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ שִׁבְקֵיהּ מַאי שְׁנָא מִדְּרַבִּי יִרְמְיָה הָתָם לָא מִינְּטַר הָכָא מִינְּטַר וְהָא מָנָא הוּא דְּאִי בָּעֵינָא הָפֵיכְנָא לֵיהּ מִיָּמִין לִשְׂמֹאל אֲמַר לֵיהּ מִדְּקָמְתָרֵץ רַבִּי יוֹחָנָן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה מַאי הִיא דְּתַנְיָא סַנְדָּל שֶׁנִּפְסְקוּ שְׁתֵּי אׇזְנָיו אוֹ שְׁתֵּי תְרֵסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁנִּיטַּל כׇּל הַכַּף שֶׁלּוֹ טָהוֹר אַחַת מֵאׇזְנָיו אוֹ אַחַת מִתְּרֵסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁנִּיטַּל רוֹב הַכַּף שֶׁלּוֹ טָמֵא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִפְסְקָה פְּנִימִית טָמֵא הַחִיצוֹנָה טָהוֹר וְאָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּמַחֲלוֹקֶת לְעִנְיַן טוּמְאָה כָּךְ מַחֲלוֹקֶת לְעִנְיַן שַׁבָּת אֲבָל לֹא לְעִנְיַן חֲלִיצָה וְהָוֵינַן בַּהּ [רַבִּי יוֹחָנָן] אַלִּיבָּא דְּמַאן אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן מִדִּלְעִנְיַן טוּמְאָה מָנָא הָוֵי לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי מָנָא הָוֵי אֲבָל לֹא לַחֲלִיצָה דְּלָאו מָנָא הוּא וְהָתְנַן חָלְצָה שֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה וְאֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה מִדִּלְעִנְיַן טוּמְאָה לָאו מָנָא הוּא לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי לָאו מָנָא הוּא אֲבָל לֹא לַחֲלִיצָה דְּמָנָא הוּא אֵימַר דְּאָמְרִינַן חָלְצָה שֶׁל שְׂמֹאל בַּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה הִיכָא דִּלְמִילְּתֵיהּ מָנָא הוּא הָכָא לְמִילְּתֵיהּ לָאו מָנָא הוּא דְּהָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה נִפְסְקָה הַחִיצוֹנָה טָהוֹר אַלְמָא לָאו מָנָא הוּא לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה אֵימָא וְכֵן לַחֲלִיצָה וְהָא קָמַשְׁמַע לַן דְּכִי אָמְרִינַן חָלְצָה שֶׁל שְׂמֹאל בְּשֶׁל יָמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה הֵיכָא

רש"י

קיטרא דקיטרי בזממא. רצועה ארוכה שמכניסין בטבעת אסור לכתחילה לקושרה שם מפני שפעמים שמניח שם שבוע או שבועיים וקושר ומתיר ראש האחד שנתון ביתד או בעמוד שאסור בו האנקה והגמל: תרתי דשי. שתי פתחים היינו אותן לשונות והוויין זו למעלה וזו למטה זו לימין וזו לשמאל ואם אינה מתרת אלא האחד יכולה לפושטה וללובשה בדוחק: מהו דתימא חדא מינייהו בטולי מבטיל לה. ותיהוי קשר של קיימא וכיון דלא ידעי הי מינייהו תרווייהו ליתסרו קא משמע לן: פשיטא. דהא כל יומי שריא לה: דרויחא. לא דחקתו בראשה אלא קושרתו בריוח שיכולה לחולצה מראשה כשהיא קשורה: מהו דתימא מישלף שלפא לה. מראשה הכי והוה לה קשר של קיימא: חייסה על שערה. שמא תוציא בדוחק ותינתק שערה ודפסקיא נמי איכא לשנויי כה''ג מהו דתימא מחתא ליה דרך רגלה ויוצאה קמ''ל דלא עבדה הכי משום צניעותא: בדאושכפי. בקשר שהאושכף עושה כשתוחב הרצועה במנעל קושר קשר מתוכו שלא תוכל לצאת והוא קיים לעולם: בדרבנן. כשקושרים סביב רגלים אין קושרין בדוחק שפעמים שחולצו כשהוא קשור ונועלו כשהוא קשור ומיהו קשר של קיימא לא הוי שבשעת הטיט מתירין אותו וקושרין אותו בדוחק שלא ידבק בטיט וישמט מרגליו: בדבני מחוזא. שהם רחבי לבב ומקפידים על לבושיהן ונעליהן להיות מכוונין וקושרין אותו בדוחק וצריך להתירו ערבית: בדטייעי דקטרי אושכפי. בסנדלים של ישמעאלים סוחרים שהאושכפים קושרים בהן הרצועות בקשר קבוע: בדחומרתא דקטרי אינהו. אלו סנדלים של שאר אנשים שאין רצועות קבועות בהן ע''י אומן אלא הם עצמן קושרין אותם בחומרתא בעלמא וקושרין ומתירין ופעמים שמתקיים שבת או חדש: דנפקי בי תרי. וצריך כל אחד ואחד לקשור לפי רגלו הלכך בכל יום קושרו ומתירו: כה''ג. שאני מתירו עכשיו ונועל בני ושבת היתה: השתא פטור אבל אסור הוה קשיא לי. אמאי אסור: מ''ט. קשיא לך: א''ל משום דבחול נמי. אני מתירו בכל יום וקושרו התינוק לפי רגלו: אי הכי מותר לכתחילה. ומעיקרא סבר דלא רגיל למעבד הכי וקטרא דאושכפי הוה שרגיל להיות קבוע: איפסיק רצועה דסנדליה. ונפל הסנדל מרגלו שע''י הרצועה הוא עומד שהסנדל פתוח מעל גביו וצדדיו של עץ או של עור שלוק וקשה והרצועות נקשרות על גב הרגל ומעמידות אותו: שקול גמי לח דחזי למאכל בהמה. דראוי לטלטול: וכרוך. במקום הרצועה ונועלו עד שתכנס: אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. בחצר: שבקיה. במקום שנפל מרגלך ולא תטלנו בידך להצניעו: ומ''ש מדר' ירמיה. דשרא ליה ר' אבהו לנועלו ע''י גמי: התם. בכרמלית כגון בקעה לא הוה מינטר: והא מנא הוא. ואמאי אסור לטלטלו והא עדיין תורת מנעל עליו: דאי בעינא הפיכנא מימין לשמאל. שהסנדל יש לו שתי תרסיות והן של עור מקום קביעות הרצועות אחת מבחוץ ואחת מבפנים לבין שני רגלים כעין שיש למנעלים שלנו וכשנפסק הפנימי ראוי הוא לתקנו ואע''ג שתיקונו ניכר וגנאי הוא מיהו לצד פנים לא מיתחזי וכשנפסקה חיצונה אינו הגון שוב לתקנו והך דאביי חיצונה איפסיק משום הכי אסריה רב יוסף אפילו לטלטלו וא''ל אביי והא אכתי מנא הוא דהפיכנא ליה לרגל האחרת ונמצאת החיצונה פנימית: א''ל מדקא מתרץ רבי יוחנן. למילתיה דר''י לקמן ומפרש לה: ש''מ הלכה כר''י. דאמר משנפסקה החיצונה לאו מנא הוא: אזניו. שכלפי גב הרגל שאוחזו בהן כשנועלו: תרסיותיו. מקום קביעות הרצועות: הכף. שול''א בלע''ז שתחת פרסות הרגל: טהור. דתו לא מתקני ליה וא''נ מתקני ליה חדוש הוא והשתא מיהא בטיל ליה: טמא. לא פרחה טומאה מעליו דאכתי מנא הוא ואפילו נפסקה החיצונה דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית: ואמר עולא גרסי': אליבא דמאן. מהני תנאי א''ר יוחנן דמאי דסבירא ליה לענין טומאה ס''ל לענין טלטול שבת אבל לענין חליצה מודה לבר פלוגתיה: אילימא לרבנן. אשמעינן רבי יוחנן דכי היכי דלענין טומאה משוי ליה מנא לענין שבת נמי מנא הוא אבל לחליצה לאו מנא הוא ואינו כשר לחליצה והא אנן תנן חלצה בסנדל של שמאל בימין שהחליצה ברגל ימיני ואם נעל בו סנדל שמאל וחלצה כשר ואי נפסקה חיצונה דסנדל של שמאל אמאי לא הוה כשר לחלוץ הואיל ובעלמא סנדל הוא משום דחזי להפוכי ה''נ חזי להפוכי: אלא אליבא דר''י. אמרה ר' יוחנן למילתיה ולאשמעינן דבחליצה מודה ר''י דמנא הוא כגון שנפסקה חיצונה של שמאל הופכו לימין וחולץ וכדתנן של שמאל בימין חליצתה כשירה: אימר דאמרינן חליצה כשירה. היכא דלא נפסקו תרסיותיו: דלמילתיה. ברגל העשוי לו מנא הוא: הכא למילתיה לאו מנא הוא. דהא ר''י לענין טומאה ושבת לאו מנא משוי ליה: אימא וכן לחליצה. כדמפרש ואזיל ואשמעינן דכי אמרינן חלצה כו' ואליבא דרבנן לא מצינן

תוספות

אימור דאמרי' חליצתה כשרה היכא דלמילתיה מנא הוא. והא דלא מוקים לה אליבא דרבנן אבל לא לחליצה משום דלמילתיה דהיינו בשמאל לאו מנא הוא היינו טעמא משום דכיון דמנא הוא לדידהו לשבת ולטומאה אף על גב דלמילתיה לאו מנא הוא כשר הוא לחליצה כיון דשל שמאל בימין חליצתה כשרה אבל לר' יהודה דלמילתיה לאו מנא הוא ולמידי אחרינא נמי לאו מנא הוא מסתבר דלאו מנא הוא לחליצה:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר