סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

קפיזי שמכי פרסאי [כלים מלאים בצלים פרסיים], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא [ויבשל ביין, וישקה אותה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] אף זה לא הועיל — לותבה [יושיבנה] על פרשת דרכים, ולינקטה כסא דחמרא [ושתחזיק כוס יין] בידה, וליתי איניש מאחורה וליבעתה, ולימא [ויבוא אדם מאחוריה ויפחידנה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך, ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליתי בונא דכמונא ובונא דמוריקא ובונא דשבלילתא [מלוא אגרוף כמון, ומלוא אגרוף כרכום, ומלוא אגרוף תלתן], ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא [ויבשל ביין, וישקה אותה, ויאמר ] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי שיתין שיעי דדנא, ולשפיה, ולימא [שיביא ששים מגופות חבית וישרה אותן ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליתי פשטינא, ולישלוק בחמרא, ולשפיה, ונימא [יביא עשב, ויבשל ביין, וישרה אותו, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא [יביא את הצמח הטפיל על ההגה הרומאי, וישרפנו, וישים אותו, את האפר, בבלאי בגד פשתן בקיץ ובבלאי בגד צמר גפן בחורף].

ואי [ואם] לא הועיל — ליכרי שבע בירי, וליקלי בהו שבישתא ילדה [יכרה שבעה בורות וישרוף בהם זמורות צעירות] של גפן ערלה, ולינקטה כסא דחמרא [ויתן כוס יין] בידה, ולוקמה מהא ולותבה אהא, ולוקמה מהא ולותבה אהא [ויעמידה מבור זה ויושיבוה בזה, ויעמידה מזה ויושיבוה בזה] ואכל חדא וחדא לימא [ועל כל אחד ואחד יאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי סמידא, וליסכה מפלגא לתתאי, ולימא [יביא סולת, ויסמוך אותה מחציה למטה, ויאמר] לה: קום [חדלי] מזוביך. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי ביעתא דנעמיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא [יביא ביצת יען, וישרפנה, ויכניסנה בבלאי פשתן בקיץ ובבלאי צמר גפן בחורף]. ואי [ואם] גם זה לא הועיל — ליפתח [יפתח] לה חביתא דחמרא [חבית יין] לשמה, עבורה, ותשתה. ואי [ואם] לא הועיל — לנקיט שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא [שתחזיק שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה], אי נקטה חד יומא [אם תחזיקנה יום אחד]פסקה תרי יומי [תפסיק את הזיבה, ואי נקטה תרי יומי [ואם תחזיקנה יומיים]פסקה תלתא יומי [תפסיק שלושה ימים], ואי נקטה תלתא יומי [ואם תחזיקנה שלושה ימים]פסקה [תפסיק] לעולם.

א הזכרנו מקודם את הסגולה לירקונא רפואת חולי ירקון] שישתה תרין בשיכרא [שנים מן הדברים המוזכרים שם בשכר], ומיעקר [וייעקר]. ואמרו: ואי לא היו לו אותם דברים, קומוס אלכסנדרי, כרכום גינה ואלום, או שלא הואילו — לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק בשיכרא, ולישתי [יביא ראש שיבוטה במלח ויבשלנו בשיכר, וישתה] אותו משקה. ואי [ואם] לא הועיל — לייתי מוניני דקמצי [יביא ציר חגבים] וישתה ממנו. ואי ליכא מוניני דקמצי [ואם אין ציר חגבים]לייתי מוניני דנקירי [יביא ציר עופות קטנים], וליעייליה לבי בני ולישפייה [וייכנס לבית המרחץ וישפשף אותו בו]. ואי ליכא בי בני [ואם אין בית מרחץ]לוקמיה [יעמידוהו] בין תנורא לגודא [התנור והקיר], כדי שיזיע וייצא חוליו. אמר ר' יוחנן: הרוצה שיחממנו לחולה זה — יקנחנו בסדינו ויעטפנו בו יפה. רב אחא בר יוסף חש ביה [חלה בה, במחלה זו], ועבד ליה [ועשה לו] רב כהנא רפואה זו, ואיתסי [והתרפא].

ומוסיפים: ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא [יביא שלוש מידות תמרים פרסיות], ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי [ושלוש מידות שעוה נוטפת], ותלתא קפיזי אהלא תולענא [ושלוש מידות אהל אדום], ולישלוקינהו בשיכרא, ולישתי [ויבשלם בשיכר, וישתה] אותו משקה. ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי עילא בר חמרא [יביא עיר בן חמור], וליגלח מציעתא דרישא, ולישביק ליה דמא מאפותיה, ולותביה ארישיה [ויגלח החולה את אמצע ראשו, ויקיז לו, לחמור, דם ממצחו, וישים אותו על ראשו], וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו [וייזהר מעיניו שלא ייכנס הדם לתוכן כדי שלא יעוור אותו]. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא, ולישלוק בשיכרא, ולישתי [יביא ראש איל המונח בכבישה, כבוש, ויבשלנו בשיכר, וישתה] משקה זה. ואי [ואם] לא הועילה רפואה זו — ליתי [יביא] דבר אחר (חזיר) חוטרנא [מנומר], וליקרעיה, ולותביה אליביה [ויקרענו, ויניחנו על לבו]. ואי [ואם] לא הועיל — ליתי כרתי מכבתותא דמישרי [יביא כרישים מאמצע הערוגה], שהם חריפים ביותר.

ומסופר: ההוא טייעא דחש ביה [ערבי אחד שחלה בו, במחלת הירקון], אמר ליה לגינאי [לו לגנן]: שקול גלימאי והב [קח את גלימתי ותן] לי תמורתה מישרא דכרתי [ערוגת כרישים]. יהיב ליה [נתן לו] ואכלה. אמר ליה [לו] אותו ערבי לגנן: אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי [השאילני גלימתך ואישן בה מעט]. נתן לו ואיכרך גנא ביה [התעטף וישן בה]. כד איחמם וקם, נפל פורתא פורתא מיניה [כאשר התחמם ועמד ממקומו, נפלו מעט מעט, חתיכות חתיכות, ממנה], וכך הערים אותו ערבי על הגנן שבסופו של דבר לא קבל מאומה.

ב מקודם הוזכר שלירקונא רפואת חולי ירקון] ישתה תרין בשיכרא, ומיעקר [שנים מן המינים בשיכר, ואולם נעשה עקר]. ושואלים: ומי שרי [והאם מותר] לגרום עקרות? והרי שנינו: מניין לסירוס באדם שהוא אסורתלמוד לומר: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד), ומשמעו — בכם לא תעשו, אלו דברי ר' חנינא. נמצא שאסור לגרום עקרות לאדם! ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] שאסרו — הרי זה דווקא היכא דקא מיכוין [במקום שהוא מתכוין] לסירוס, ואילו הכא [כאן]מעצמו הוא הסירוס נעשה, שנגרם אגב רפואת הירקון. וראיה שמותר באופן כזה, שאמר ר' יוחנן: הרוצה שיסרס תרנגוליטול כרבלתו, ומסתרס מאליו, נמצא שסירוס הבא מאליו — מותר. ודוחים: והאמר [והרי כבר אמר] רב אשי: רמות רוחא (גאוה) הוא דנקיטא ליה [היא שאוחזת בו, בתרנגול] כשיש לו כרבולת, ומשניטלה ממנו מתעצב ואינו משמש עוד, אבל אינו נעשה סריס ממש. אלא יש לומר שרפואה זו מותרת רק לסריס שאין לחוש לעקרותו.

ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר' חייא בר אבא שכך אמר ר' יוחנן:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר