אבל עושה הוא את מי המלח, וטובל בהן את פתו, ונותן אותם לתוך התבשיל. אמר ר' יוסי: והלא הוא הילמי, בין שהוא מרובה ובין שהוא מועט! ואלו הן מי מלח המותרין — נותן שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח, ועל ידי כך אין מי המלח נעשים כתיקונם ובדרך הרגילה.

א גמרא על הנאמר במשנה שואלים: מאי קאמר [מה אמר התנא], מה עניינו של ההבדל בין ההילמי ובין מי המלח? אמר רב יהודה שכך אמר שמואל, הכי קאמר [כך אמר]: אין עושין בשבת מי מלח מרובין (הילמי), אבל עושה הוא מי מלח מועטין.

שנינו במשנה שאמר ר' יוסי: והלא הוא הילמי, בין שהם מרובין בין שהם מועטין. איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: האם מה שאמר ר' יוסי שאין הבדל בין מרובה ובין מעט נתכוון שיש לאסור הכל בעשייה בשבת או להתיר? אמר רב יהודה: להתיר. וראיה לכך — ממה שלא קתני [שנינו] בלשון "ר' יוסי אוסר". אמר ליה [לו] רבה: הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף המשנה] ואלו הן מי המלח המותרין, מכלל הדברים אתה למד כי ר' יוסי לאסור נתכוין. אלא אמר רבה: ר' יוסי בא לאסור לעשות בשבת את כל מי מלח. וכן אמר ר' יוחנן: כוונת ר' יוסי לאסור.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך הכבשין שבתוך גיסטרא (שבר כלי חרס שטוח העשוי לכך). אבל עושה הוא מי מלח מועטין, ואוכל בהן פתו, וכן נותן לתוך אותם התבשיל. אמר ר' יוסי: וכי מפני שהללו מרובין והללו מועטין נאמר שהללו אסורין והללו מותרין? הלא ילמדו מכאן האנשים ויאמרו: מלאכה מרובה — אסורה בשבת, ואולם מלאכה מועטת — מותרת! אלא ודאי אלו ואלו אסורין הן. ואלו הן מי המלח המותרין — נותן שמן ומלח או שמן ומים, ומוסיף להם אחר כך מלח, ובלבד שלא יתן מים ומלח לכתחלה.

ב (עזין צנון ואתרוג סימן להלכות הבאות).

תני [שנה] ר' יהודה בר חביבא: אין עושין בשבת מי מלח עזין. ושאלו: מאי [מה הם] מי מלח עזין? רבה ורב יוסף בר אבא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: כל שהביצה צפה בהן. ושאלו: וכמה מלח במי מלח אלה? אמר אביי: תרי תילתי מילחא ותילתא מיא [שני שלישים מלח ושליש מים].

ושואלים: מי מלח כאלה למאי עבדי לה [לשם מה עושים אותם]? אמר ר' אבהו: למורייסא (למליחת דגים). ועוד תני [שנה] ר' יהודה בר חביבא במליחה: אין מולחין צנון וביצה בשבת, כיון שעל ידי מליחתם הוא עושה בהם מלאכת תיקון. רב חזקיה משמיה [משמו] של אביי אמר: צנון — אסור, וביצה — מותרת. אמר רב נחמן: מריש הוה מלחנא פוגלא [מתחילה הייתי מולח צנון] בשבת, שכן אמינא [אמרתי]: אפסודי קא מפסידנא ליה [מפסיד, מקלקל אני אותו] בכך, שכן אמר שמואל: פוגלא חורפי מעלי [בצנון החריפות יפה] וכיון שהמלח ממתיק את חריפות הצנון הריהו מקלקלו בכך. ואולם כיון דשמענא להא, דכי אתא [ששמעתי את זה, שכאשר בא] עולא מארץ ישראל לבבל ואמר שבמערבא [במערב, בארץ ישראל] מלחי כישרי כישרי [מולחים ביום חול ערימות ערימות] צנון, שוב ממלח לא מלחנא [למלוח איני מולח] בשבת, אבל טבולי [לטבול] במלח ודאי מטבילנא [אני מטביל], שעד כדי כך אינו קרוי תיקון.

ואגב כך מביאים מה שתני [שנה] ר' יהודה בר חביבא בצנון וביצה: אתרוג צנון וביצה, אילמלא קליפתן החיצונה (ובביצה החלבון) — אינן יוצאין מבני מעיים לעולם, שהם קשים ביותר לעיכול.

ג כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: מעולם לא טבע גברא בימא [אדם בים] של סדום, ים המלח, שבשל ריבוי המלח צפים על פני המים ביתר קלות. אמר רב יוסף: הפוכה סדום, והפוכה מילה (הדבר שאמר רב דימי). שכן מדבריו משמע שרק גברא [אדם] הוא דלא טבע [שאינו טובע] בים המלח, והדבר תמוה, שכן וכי כשורא טבע [קורה טובעת בו]?! אמר ליה [לו] אביי: בסגנון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר]: לא מבעיא כשורא [נצרך לומר בקורה] שאפילו בכל מימות שבעולם לא טבע [אינה טובעת], אלא אפילו גברא דטבע [אדם שטובע] בכל מימות שבעולם, בימא [בים] של סדום לא טבע [אינו טובע]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה להלכה]? ומסבירים: כי הא [כמו מעשה זה] שרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה [היה מטייל והולך אחרי] ר' ירמיה אגודא דימא [על שפת ים] סדום, ים המלח. אמר ליה [לו] רבין לר' ירמיה: מהו הדין, האם מותר למימשי מהני מיא [לרחוץ במים אלו] בשבת, או שאין לרחוץ בהם כיון שאסורה רפואה בשבת. אמר ליה [לו] ר' ירמיה: שפיר דמי [יפה, ראוי הדבר].

ועוד שאלו: וכשהוא רוחץ בהם בשבת, מהו הדין, האם מותר לו למימץ ולמיפתח [לעצום ולפתוח] את העינים בתוך המים, כדי שייכנסו המים בתוכם? אמר ליה [לו]: זו לא שמעתי, ואולם כיוצא בה שמעתי, בענין נתינת יין לתוך העין בשבת. שאמר ר' זירא, זימנין אמר לה משמיה [לפעמים היה אומר אותה משמו] של רב מתנה וזימנין אמר לה משמיה [ולפעמים היה אומר אותה משמו] של מר עוקבא, ותרווייהו משמיה דאבוה [ושניהם משמו של אביו] של שמואל ולוי אמרין [אמרו], חד [אחד מהם] אמר: נתינת יין בשבת, בתוך העין — אסור, לפי שהוא מרפא, ואילו על גב העין — מותר. וחד [ואחד מהם] אמר: רוק תפל (רוק של אדם שניעור משנתו ועדיין לא טעם כלום) אפילו על גב העין — אסור לתיתו בשבת, שהכל יודעים שהוא לרפואה.

ומעירים: תסתיים דאבוה [תוגדר שאביו] של שמואל הוא שאמר שנתינת יין בתוך העין — אסור, על גב העין — מותר, ממה שאמר שמואל: שורה אדם פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת. דשמיעא ליה ממאן [ששמע, קיבל אותה הלכה ממי] — לאו דשמיעא ליה מאבוה [האם לא ששמע, קיבל אותה מאביו]? ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] הא [הלכה זו] שאמר שמואל: רוק תפל אפילו על גב העין אסור לתיתו בשבת, דשמיעא ליה ממאן [ששמע, קיבל אותה הלכה ממי]? אילימא דשמיעא ליה מאבוה [אם נאמר ששמע, קיבל אותה מאביו], אלא לוי המוזכר כמי שמסרו שמועה זו מאבי שמואל וממנו, והאם הוא עצמו אפילו לא חדא [הלכה אחת] אמר?! אלא שמואל חדא שמיעא ליה מאבוה, וחדא שמיעא ליה [הלכה אחת שמע מאביו, ואחת שמע] מלוי, ולא ידעינן הי מאבוה, הי [ואין אנו יודעים איזו שמע מאביו, ואיזו] מלוי.

ד אמר מר עוקבא שכך אמר שמואל: שורה אדם קילורין (תחבושות, תרופות לעינים) מערב שבת מבעוד יום ונותן אותם על גב עיניו בשבת, ואינו חושש משום ריפוי בשבת. ומסופר: בר ליואי הוי קאי קמיה [היה עומד לפני] מר עוקבא בשבת. חזייה דהוה מייץ ופתח [ראה אותו, את מר עוקבא שהוא עוצם ופותח] את עיניו כשהוא מניח קילור עליהן. אמר ליה [לו] בר ליואי: כולי האי [כל כך] ודאי לא שרא [התיר] מר שמואל. שלח ליה [לו] ר' ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך [ישלח לנו אדוני מאותם] קילורין של מר שמואל. שלח ליה [לו] מר עוקבא בתשובה: שדורי משדרנא [לשלוח אני שולח] לך, כדי שלא תימא [תאמר] שצר עין אנא [אני], אלא דע לך כי הכי [כך] אמר שמואל: טובה טיפת צונן לעת שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין לעת ערבית לרפואת עינים מכל קילורין שבעולם, ומוטב שתיזהר באלה ולא תצטרך לרפואות. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], אמר ר' מונא משום (בשם) ר' יהודה: טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים ערבית לרפואת העין מכל קילורין שבעולם.

ומכיון שהוזכרו דברי ר' מונא בענין המועיל לרפואה מביאים עוד מה שהוא היה אומר עוד: יד הממשמשת בעין — ראוי לה שתיקצץ, כיון שהדבר מזיק לעינים. יד לחוטם — תיקצץ. יד לפה — תיקצץ. יד לאוזן — תיקצץ. יד לחסודה (מקום שיש בו פצע) — תיקצץ. יד לאמה — תיקצץ, לפי שמגרה את עצמו על ידי כך. יד לפי הטבעת — תיקצץ שהוא עלול לגרום לעצמו מחלה. יד