|
טקסט הדף מנוקד
אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא אֲמַר לֵיהּ אֶיסְמְיַהּ
אֲמַר לֵיהּ לָא הָכִי קָאָמַר קָדָשִׁים שֶׁחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן חַיָּיב דְּאִיתְרַבּוּ מִבַּה' וְכִחֵשׁ וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן פָּטוּר דְּאִמְּעִיט מִבַּעֲמִיתוֹ וְכִחֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה מַרְגָּלִית וּבְהֵמָה אֵין לָהֶם אוֹנָאָה תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה אֵין לָהּ אוֹנָאָה לְפִי שֶׁאֵין קֵץ לְדָמֶיהָ בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶם אוֹנָאָה מִפְּנֵי שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְזַוְּוגָן אָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא הַכֹּל אָדָם רוֹצֶה לְזַוְּוגָן וְרַבִּי יְהוּדָה הָנֵי חֲשִׁיבִי לֵיהּ וְהָנֵי לָא חֲשִׁיבִי לֵיהּ וְעַד כַּמָּה אָמַר אַמֵּימָר עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶם תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סוּס וְסַיִיף וַחֲטִיטוֹם בַּמִּלְחָמָה אֵין לָהֶם אוֹנָאָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ מַתְנִי' כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר כָּךְ אוֹנָאָה בִּדְבָרִים לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַתָּה אוֹמֵר בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאוֹנָאַת מָמוֹן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ הֲרֵי אוֹנָאַת מָמוֹן אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הָא כֵּיצַד אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה אֵל יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים אִם הָיָה בֶּן גֵּרִים אַל יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ אִם הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמוֹד תּוֹרָה אַל יֹאמַר לוֹ פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה אִם הָיוּ יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו אִם הָיוּ חֳלָאִים בָּאִין עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו אַל יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ לוֹ חֲבֵירָיו לְאִיּוֹב הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ זְכׇר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁין תְּבוּאָה מִמֶּנּוּ לֹא יֹאמַר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר מֵעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא יִתְלֶה עֵינָיו עַל הַמִּקָּח בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לוֹ דָּמִים שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לַלֵּב וְכׇל דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב נֶאֱמַר בּוֹ וְיִרְאַת מֵאֱלֹהֶיךָ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי גָּדוֹל אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר זֶה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר זֶה נִיתַּן לְהִישָּׁבוֹן וְזֶה לֹא נִיתַּן לְהִישָּׁבוֹן תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כׇּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים כְּאִילּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים אֲמַר לֵיהּ שַׁפִּיר קָא אָמְרַתְּ דְּחָזֵינָא לֵיהּ דְּאָזֵיל סוּמָּקָא וְאָתֵי חִוּוֹרָא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי בְּמַעְרְבָא בְּמַאי זְהִירִי אֲמַר לֵיהּ בְּאַחְווֹרֵי אַפֵּי דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל יוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה הַכֹּל סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא כָּל הַיּוֹרְדִין לְגֵיהִנָּם עוֹלִים חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹרְדִין וְאֵין עוֹלִין וְאֵלּוּ הֵן הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים וְהַמְכַנֶּה שֵׁם רַע לַחֲבֵירוֹ מְכַנֶּה הַיְינוּ מַלְבִּין אַף עַל גַּב דְּדָשׁ בֵּיהּ בִּשְׁמֵיהּ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רש"יאיפכא מסתברא. כל הדברים נראין הפך דשאינו חייב באחריותן דה' נינהו טפי משחייב באחריותן ואם באת לחייבו בשל גבוה ולפוטרו בשל הדיוט. כן היה לו לומר קדשים שחייב באחריותן פטור שאני קורא בהן בעמיתו וכחש שאינו חייב באחריותן חייב שאני קורא בהן בה' וכחש ועוד דהדיוט הוה ליה לחיובי טפי דהא שומרי הקדשות פטורין מן השבועה ומכל הבא על ידה: איסמייה. אסיר משנה זו מגירסתי: הכי קאמר כו'. האי שאני קורא בהן בה' וכחש לא משמע בה' וכחש ולא בעמיתו ולחיוביה משום שהן של הקדש אלא הכי קאמר קדשים שחייב באחריותן חייב קרבן שבועה לפי שהן של עמיתו ואם באת לפוטרו לפי שהן של הקדש להכי אתא בה' וכחש לרבויינהו אף אם יש בהן צד גבוה: ושאין חייב באחריותן פטור. לפי שאני קורא בהן למעטן בעמיתו וכחש והכא ליכא עמיתו ואימעט מבעמיתו וכחש: לזווגן. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שהמצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא וכן מרגלית נאה (עם חבירתה) למלאות עם חבירתה בזהב מן היחידית: חשיבי ליה. וחביב לו זיווגן: ועד כמה. לא הוי אונאה: כדי דמיהם. כפליים: חטיטום. מגן: במלחמה. בתוך המלחמה: שהרי דבר המסור ללב. ולפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך האי שהרי ליתן טעם למה נאמר בו יראה נקט ליה והכי קאמר שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של עושה הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות ויכול הוא לומר לא עשיתי כי אם לטובה הייתי סבור שיש לך תבואה למכור או הייתי חפץ לקנות מקח זה: וכל דבר המסור ללב. של אדם נאמר בו הוי ירא מן היודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה: הכל ס''ד. וכי הכל יורדין: ה''ג כל היורדין לגיהנם עולין: דדש ביה. כבר הורגל בכך שמכנים אותו כן ואין פניו מתלבנות ומכל מקום זה להכלימו מתכוין: תוספותהא מה אני מקיים לא תונו באונאת דברים. דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי: אם הוא בן גרים כו'. היינו זו אף זו דאפילו מעשה אבותיו אין לו להזכיר: הלא יראתך כסלתך. פירוש לשון בטחון כמו שמתי זהב כסלי : (איוב לא) וכמו אשר יקוט כסלו וגו' (שם ח) כלומר היה לך לירא מהקב''ה וזה היה בטחונך ותום דרכיך היא תקותך זכר נא מי הוא נקי ואבד אם היית נקי לא היית אובד וסוף פרק הנחנקין (סנהדרין ד' פט:) יש לפרש כמו כן לשון בטחון ולא לשון סכלות דא''ל לאברהם הלא יראתך כסלתך כלומר מה שאתה ירא מהקב''ה היה לך להיות בטחונך והרי אתה מפסיד בדבר שאתה שוחט בנך: זה בגופו וזה בממונו. והא דאמרי' פרק הגוזל בתרא (ב''ק ד' קיט.) הגוזל לחבירו שוה פרוטה כאילו גזל נשמתו היינו משום דפעמים רעב כבד ואין לו במה לקנות אבל יש הרבה בני אדם שאינם חסרים כל כך: דאזיל סומקא ואתי חיורא: ומה שמאדים בתחילה לפי שהדמים מתאספין לברוח: חוץ מג' שיורדין ואין עולין. אין לפרש דאין עולין לעולם דהא אמרינן בסמוך הבא על אשת איש יש לו חלק לעולם הבא אלא ה''פ כל היורדין עולין מיד ואין אור של גיהנם שולט בהן כדאמרינן בפרק עושין פסין (עירובין ד' יט.) ק''ו ממזבח הזהב ובפרק בתרא דחגיגה (ד' כז.) עביד ק''ו מסלמנדרא חוץ מג' דאין עולין מיד אבל יש מהם נדונין לעולם המלבין פני חבירו ברבים דאמר בסמוך אין לו חלק לעולם הבא ויש שעולין לאחר י''ב חדש כגון הבא על אשת איש דמשפט רשעי ישראל בגיהנם י''ב חדש אי נמי מלבין נמי נהי דאין לו חלק לעולם הבא אינם נדונין יותר מי''ב חדש אלא לאחר י''ב חדש לא חיין ולא נדונין ושרוים בלא טובה ובלא רעה וניחא השתא דלא חשיב מינים ואפיקורסים שאותם נדונין לדורי דורות כדאמר בפ''ק דר''ה (ד' יז. ושם. ד''ה כי) דגיהנם כלה והם אינם כלים ומיהו תימה דלא חשיב פושעי ישראל בגופם כגון קרקפתא דלא מנח תפילין דאמרינן בר''ה (שם) שיורדין ונדונין בה י''ב חדש ואח''כ גופן ונשמתן נשרפת ונעשים אפר תחת כפות רגליהם של צדיקים ונראה דלא רצה למנות אותם ששנויים בברייתא דלא היה משמיענו שום חדוש והא דחשיב מלבין אע''ג דתנא ליה במס' אבות (פ''ג מי''ב) אגב מכנה נקיט ליה ומכנה איצטריך לאשמועינן אע''ג דדש ביה בשמיה והא דלא חשיב הבא על הכותית דאמר בעושין פסין (עירובין ד' יט. ושם ד''ה בר) דלא מסיק ליה אברהם אבינו דממשכה עורלתיה ולא מבשקר ליה דלא חשיב אלא הני דבשביל עבירה זו לבדה אין עולים כדתניא אע''פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אבל הבא על הכותית בשביל עבירה זו לבדה אינו נענש אם לא שיש בידו עבירות אחרות שראוי בשבילם לירד לגיהנם אלא שעבירה זו גורמת לו דאין אברהם אבינו מעלהו מיד אלא שיהא שם י''ב חדש וכולהו בשלא עשה תשובה דתשובה מועלת לכל דבר ואיכא למאן דאמר (ברכות ד' לד:) דבעלי תשובה גדולים מאותן שהיו צדיקים לעולם: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|