סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אֶלָּא הָא דִּתְנַן מָצָא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת הֲרֵי זֶה יַחְזִיר הָכִי נָמֵי דְּנִיחָא לֵיהּ לְלֹוֶה לְאַהְדּוֹרֵי לֵיהּ לְמַלְוֶה
אֶלָּא אָמַר רָבָא סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא דִּכְתִיב וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ קוֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֶׁנּוּ אֶלָּא דׇּרְשֵׁהוּ אִם רַמַּאי הוּא אוֹ אֵינוֹ רַמַּאי לָאו בְּסִימָנִין שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רָבָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא אִם תִּמְצֵי לוֹמַר הָא פְּשִׁיט לֵיהּ סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר כִּדְשַׁנִּינַן
סִימָנִין וְסִימָנִין יַנִּיחַ סִימָנִין וְעֵדִים יִנָּתֵן לְבַעַל הָעֵדִים סִימָנִין וְסִימָנִין וְעֵד אֶחָד עֵד אֶחָד כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי וְיַנִּיחַ
עֵדֵי אֲרִיגָה וְעֵדֵי נְפִילָה תִּנָּתֵן לְעֵדֵי נְפִילָה דְּאָמְרִינַן זַבּוֹנֵי זַבְּנַהּ וּמֵאִינִישׁ אַחֲרִינָא נְפַל
מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ תִּנָּתֵן לְמִדַּת אׇרְכּוֹ דְּמִדַּת רׇחְבּוֹ שַׁעוֹרֵי קָא מְשַׁעַר לַהּ כַּד מִכַּסֵּי לַהּ מָרַהּ וְקָאֵי וּמִדַּת אׇרְכּוֹ לָא מִשְׁתַּעַר לֵהּ
מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת גַּמָּיו יִנָּתֵן לְמִדַּת אׇרְכּוֹ וְרׇחְבּוֹ
מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת מִשְׁקְלוֹתָיו יִנָּתֵן לְמִדַּת מִשְׁקְלוֹתָיו
הוּא אוֹמֵר סִימָנֵי הַגֵּט וְהִיא אוֹמֶרֶת סִימָנֵי הַגֵּט יִנָּתֵן לָהּ בְּמַאי אִילֵימָא בְּמִדַּת אׇרְכּוֹ וְרׇחְבּוֹ דִּלְמָא בַּהֲדֵי דְּנָקֵיט לֵיהּ חֲזַיְתֵיהּ אֶלָּא נֶקֶב יֵשׁ בּוֹ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִי
הוּא אוֹמֵר סִימָנֵי הַחוּט וְהִיא אוֹמֶרֶת סִימָנֵי הַחוּט יִנָּתֵן לָהּ בְּמַאי אִילֵימָא בְּחִיוָּרָא וּבְסוּמָּקָא וְדִלְמָא בַּהֲדֵי דְּנָקֵיט לֵיהּ חֲזַיְתֵיהּ אֶלָּא בְּמִדַּת אׇרְכּוֹ
הוּא אוֹמֵר בַּחֲפִיסָה וְהִיא אוֹמֶרֶת בַּחֲפִיסָה יִנָּתֵן לוֹ מַאי טַעְמָא מִידָּע יָדְעָה דְּכֹל מָה דְּאִית לֵיהּ בַּחֲפִיסָה הוּא דְּמַנַּח לֵיהּ
מַתְנִי' וְעַד מָתַי חַיָּיב לְהַכְרִיז עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ שְׁכֵנָיו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ רְגָלִים וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה וְיַחְזוֹר שְׁלֹשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד
גְּמָ' תָּנָא שְׁכֵנֵי אֲבֵידָה מַאי שְׁכֵנֵי אֲבֵידָה אִילֵימָא שְׁכֵינִים דְּבַעַל אֲבֵידָה אִי יָדַע לֵיהּ לֵיזוֹל וְלַהְדְּרַיהּ נִהֲלֵיהּ אֶלָּא שְׁכֵנֵי מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת בּוֹ אֲבֵידָה
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוּ'
וּרְמִינְהוּ בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בּוֹ שֶׁהוּא חֲמִישָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת
אָמַר רַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי
בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא דִּכְתִיב בְּהוּ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לְרַב בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי דְּלָא נְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא דִּכְתִיב בְּהוּ כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים לָא בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא כְּתִיב וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְגוֹ' וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְכׇל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם
וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא דִּמְצַוַּות עָלְמָא וּמִשְׁתַּכְחִי שְׁיָירָתָא דְּאָזְלִי בֵּין בִּימָמָא וּבֵין בְּלֵילְיָא לָא בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי וְסַגִּי בִּתְלָתָא יוֹמָא מִקְדָּשׁ שֵׁנִי דְּלָא נְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל טוּבָא וְלָא מְצַוַּות עָלְמָא וְלָא מִשְׁתַּכְחִי שְׁיָירָתָא דְּאָזְלִי בֵּין בִּימָמָא וּבֵין בְּלֵילְיָא בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי
רָבָא אֲמַר לָא שְׁנָא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלָא שְׁנָא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי לֹא הִטְרִיחוּ רַבָּנַן בַּאֲבֵדָה יוֹתֵר מִדַּאי
אָמַר רָבִינָא שְׁמַע מִינַּהּ כִּי מַכְרֵיז גְּלִימָא מַכְרֵיז דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲבֵידְתָּא מַכְרֵיז בָּעֵינַן לְמִטְפֵּי לֵיהּ חֲדָא יוֹמָא לְעַיּוֹנֵי בְּמָאנֵיהּ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ גְּלִימָא מַכְרֵיז שְׁמַע מִינַּהּ
רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא אֲבֵידְתָּא מַכְרֵיז לֹא הִטְרִיחוּ רַבָּנַן בַּאֲבֵידָה יוֹתֵר מִדַּאי
תָּנוּ רַבָּנַן רֶגֶל רִאשׁוֹן אוֹמֵר רֶגֶל רִאשׁוֹן רֶגֶל שֵׁנִי אוֹמֵר רֶגֶל שֵׁנִי רֶגֶל שְׁלִישִׁי אוֹמֵר סְתָם
וְאַמַּאי לֵימָא רֶגֶל שְׁלִישִׁי דְּלָא אָתֵי לְאִחַלּוֹפֵי בְּשֵׁנִי שֵׁנִי נָמֵי

רש"י

אלא הא דתנן מצא תכריך. דמשום סימנא מהדרינן ואם נתן מלוה סימן מחזירין לו ואי נפול מיניה דלוה מי ניחא ליה דתיהוי הך תקנתא דניהדרה בסימן והא ניחא ליה דנהוו ביד המוצא לעולם: כדשנינן. בעדים: אם תימצי לומר סימנים דאורייתא: רבותא נקט דאפי' אמרינן דאורייתא אפ''ה עדים עדיפי כדמפרש ואזיל סימנין ועדים ינתן לבעל עדים: סימנין וסימנין. באו שנים ונתנו סימניה: יניח. עד שיבא אליהו: מדת ארכו כו'. זה אומר מדת ארכה וזה נותן מדת רחבו: שעורי משער לה. אם ראה אותה ביד הבעלים שיערה כשהיה בעלה מכוסה בה אם טלית היא: מדת ארכו ורחבו ומדת גמיו. זה אומר כך ארכו וכך רחבה וזה אומר ארכה ורחבה כך וכך אמות בין הכל אבל אינו יודע כמה באורך וכמה ברוחב: גמיו. גאם יוונית עשויה כמין #ך' שלנו להכי קרי אורך ורוחב יחד גמיו: הוא אומר סימני הגט. ואמר ממני נפל שנמלכתי שלא ליתן: והיא אומרת סימני הגט. וממני נפל שנתנו לי וגרשתני: ינתן לה. שהוא נתנו ויודע סימנין אבל היא אם לא נתנו לה מהיכן ידעה: סימני החוט. שהגט קשור בו: בחפיסה. מצאת אותו: מתני' שכיניו. מפרש בגמרא: כדי שילך. כל אחד לביתו: שלשה. משישמע ההכרזה וידע אם אבד לו כלום ואם יבין שאבד יחזור שלשה: ויכריז יום אחד. אני אבדתי ואלו סימניה ובגמרא פריך דבג' ימים אין שהות לחזור לסוף א''י: גמ' שכני מקום שנמצא בו אבידה. שמא שלהן היא: כדי שיגיע כו'. ולא ידביקוהו הגשמים אלמא כולי האי בעינן ומתני' תני שלשה: והכתיב וישבו כל ישראל בעריהם. ואע''ג דפורתא הוו בכל עריהן היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה: ה''ג. וכיון דהכי הוא איפכא מסתברא: דמצות עלמא. צוות יש לו טובים השנים: שמע מינה. מדלא יהבי ליה לרבנן שהות אלא הליכה וחזרה: גלימא מכריז. זה שמצאה מכריז שם חפץ טלית מצאתי ולכך לא הוצרכו ליתן שהות יום אחד לעיין בכליו מה אבד שהאדם יודע כמה טליתות יש לו וכשהוא בביתו בודק אם ימצאנה ואין צריך שהות: דאי ס''ד אבידתא מכריז. ואינו מזכיר שם החפץ ליתבו ליה לכל חד וחד אכתי טפי יומא לעיוני במאניה אם כל כליו בידו ופלוגתא היא בהא לקמן: לא הטריחו. זה שיהא שוהא יותר משבעה ימים: רגל ראשון. שהוא מכריז: אומר. בהכריזו זהו רגל ראשון שלא להטריח את האובד לחזור וכשיבא רגל שני יעלה לרגל ויתן סימניה: שלישי אומר סתם. אבידה מצאתי ואינו אומר איזה רגל הוא למציאתה כדי שלא יסמוך האובד על רגל הבא ויבין שזהו רגל האחרון:

תוספות

מצא תכריך של שטרות מי ניחא ליה ללוה כו'. וא''ת אין ניחא ליה דכי ילוה לאחר דליהדרו ליה לדידיה וי''ל דאינו רוצה להפסיד עתה כדי להיות בספק ריוח פעם אחרת: חמשה עשר יום. וא''ת והלא א''י היא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. ומהלך אדם עשרה פרסאות ביום הוי ארבעים יום באורך וירושלים מן הירדן שהוא תחום א''י מהלך יום אחד כדאיתא בביצה (דף ה.) נשאר מצד אחד ל''ט ימים וי''ל דעם כרמים ויערים היה ארבע מאות פרסה אבל מישוב לא היה כל כך.: לא בעינן כולי האי. וסגי בתלתא יומי וא''ת דז' ימים ומחצה צריך דהיינו חצי של ט''ו יום וי''ל דכי לא שכיחי שיירתא ואין הולך בלילה גם כל היום אינו הולך לפי שלא ימצא מלון בערב:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר