|
טקסט הדף מנוקד
בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ אִם מֵת לֹא יִירָשֶׁנּוּ וְיַחְזִיר לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו וְאִם אֵין לוֹ לֹוֶה וּבַעֲלֵי חוֹב בָּאִים וְנִפְרָעִים
גְּמָ' אָמַר רַב יוֹסֵף אֲפִילּוּ לְאַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה אָמַר רַב פָּפָּא וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר זֶה גֶּזֶל אָבִי אַמַּאי נִמְחֲלֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ מִי לָא תְּנַן מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחוֹמֶשׁ אַלְמָא בַּר מְחִילָה הוּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא רַבִּי עֲקִיבָא דְּתַנְיָא וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים אֶלָּא בְּגֶזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר הֲרֵי שֶׁגָּזַל הַגֵּר וְנִשְׁבַּע לוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת הַגֵּר וְהָיָה מַעֲלֶה כַּסְפּוֹ וַאֲשָׁמוֹ לִירוּשָׁלַיִם וּפָגַע בְּאוֹתוֹ הַגֵּר וּזְקָפוֹ עָלָיו בְּמִלְוָה וּמֵת זָכָה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיּוֹצִיא גְּזֵילוֹ מִתַּחַת יָדוֹ לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לָא שְׁנָא לְנַפְשֵׁיהּ לָא שְׁנָא לַאֲחֵרִים מָצֵי מָחֵיל וּלְרַבִּי עֲקִיבָא לָא שְׁנָא לַאֲחֵרִים וְלָא שְׁנָא לְנַפְשֵׁיהּ לָא מָצֵי מָחֵיל וּלְרַבִּי יוֹסֵי הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לֹא זְקָפוֹ בְּמִלְוָה וְהַאי דְּקָתָנֵי זְקָפוֹ עָלָיו בְּמִלְוָה לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּאֲפִילּוּ זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוָה אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיּוֹצִיא גְּזֵילָה מִתַּחַת יָדוֹ מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת אִי הָכִי לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לַשְׁמְעִינַן לְנַפְשֵׁיהּ וְכׇל שֶׁכֵּן לַאֲחֵרִים לְרַבִּי עֲקִיבָא לַשְׁמְעִינַן לַאֲחֵרִים דְּלָא מָצֵי מָחֵיל וְכׇל שֶׁכֵּן לְנַפְשֵׁיהּ דְּלָא מָצֵי מָחֵיל אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָא וְהָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּמָצֵי מָחֵיל לַאֲחֵרִים אֲבָל לְנַפְשֵׁיהּ לָא מָצֵי מָחֵיל אֶלָּא אַמַּאי זָכָה הַלָּה בְּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ מִשּׁוּם דִּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוָה רָבָא אָמַר הָא וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא כִּי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דְּלָא מָצֵי מָחֵיל לְנַפְשֵׁיהּ אֲבָל לַאֲחֵרִים מָצֵי מָחֵיל רש"יבחייו ובמותו. אם מת לא ירשנו: ואם אין לו. מה יאכל לוה ואוכל ובעלי חוב באין ונפרעין מן הירושה את חלקו: גמ' ואפי' לארנקי של צדקה. אם אינו מוצא יורש לאביו למי ישיב יתן אותה לארנקי של צדקה ולא יעכבנו בידו: וצריך שיאמר. כשהוא משיב לארנקי של צדקה זה גזל אבא: ונמחליה לנפשיה. היכא דאין יורש אלא הוא וכולה שלו: מי לא תנן מחל לו על הקרן. ולא מקיימא מצות השבה אלמא למיפק ידי גזילה בעינן והא נפקא ליה במחילה הכא נמי כיון דירושה קמיה נפלה נפק ליה מידי גזילה: להשיב האשם. זה קרן של גזילה כדתניא לקמן בפרקין (דף קי.): גואל. יורש: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים. אם אין לו בן או בת או אח יש לו קרוב עד יעקב אבינו הקרוב קרוב יורש: אלא בגזל הגר. ונשבע לשקר דכתיב למעול מעל בה': והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים. לכהנים כדכתיב האשם המושב לה' לכהן ואמרינן לקמן בשמעתין אשם זה קרן: וזקפו עליו. גר במלוה נפק ליה מתורת גזילה ולכי מיית גר הוה ליה האי מוחזק וזכה מן ההפקר: לא שנא לנפשיה. כגון הכא דמחיל ליה האי גברא גזל הגר לנפשיה וה''ה גוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו דמחיל לנפשיה: ול''ש לאחרים. נגזל לגוזל מצי מחיל ומתני' דקתני מחל לו על הקרן רבי יוסי הגלילי היא ואשמעינן לאחרים וה''ה לנפשיה היכא דנפק מידי גזילה כגון יורש או גזל הגר וקס''ד האי זקפו לאו דוקא כדמפרש ואזיל: לר' עקיבא לא שנא כו'. ומתני' דקתני משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ר' עקיבא היא ולאשמועינן לנפשיה דלא מצי מחיל וה''ה לאחרים דאפילו מחיל ליה נגזל גופיה לאו מחילה היא: ה''ה אפי' לא זקפן. הלכך יורש את אביו נמי אע''ג דלא זקפו עליו במלוה ולא יצא מתורת גזילה בחיי אביו כיון דמת אביו ונפלו נכסים לפניו מחיל לנפשיה ולקמן (ע''ב) פריך א''כ גזל הגר דנפיק לכהנים היכי משכחת לה: א''ה. דבלא זקפו נמי קאמר ר' יוסי לנפשיה מצי מחיל מתני' דמחל לו על הקרן דאמרת ר' יוסי היא כיון דאמר לנפשיה מצי מחיל לשמעי' ביורש את אביו דמחיל לנפשיה וליתני פטור ולוקמה כר' יוסי וכ''ש דנגזל גופיה לגזלן מצי מחיל וגבי מחל לו על הקרן דאוקמיה כר' יוסי ליתני אינה מחילה ולוקמה כרבי עקיבא דלשמעינן מתני' לרבי עקיבא דלאחרים לא מצי מחיל ומהתם שמעינן שפיר דכל שכן לנפשיה דזקפו במלוה היינו אחרים וקאמר ר' עקיבא דלא מצי מחיל אבל השתא דאשמועינן לאחרים הויא מחילה ולנפשיה לא הויא מחילה איכא למימר דדוקא קתני וחד תנא הוא רישא דמתני' וסיפא: הא והא ר' יוסי. הא דאמר בזקפו במלוה דכיון דאפקה גר גופיה דהוה נגזל מתורת גזילה דהוי כמוחל לאחרים הוי מחילה ולכי מיית קנייה האי הלכך מחל לו על הקרן דמתני' ר' יוסי היא דאי לרבי עקיבא בעי השבה משלו כדקתני אין לו תקנה עד שיוציא גזילה וסיפא נמי רבי יוסי היא דמודי רבי יוסי לנפשיה דלא מצי מחיל כיון דלא אפקיה נגזל מתורת גזילה: רבא אמר הא והא רבי עקיבא. דלרבי יוסי לנפשיה נמי מצי מחיל דזקפו לאו דוקא וכי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל לנפשיה הוא דקאמר דאע''ג דגר זקפו כיון דלא מחיל מחילה גמורה לא נפקא ליה מתורת גזילה אבל נגזל לגזלן מודה ר' עקיבא דמחיל: תוספותלבניו או לאחיו ויחזור ויטרפנה מהם ב''ח אע''ג דאמרינן לעיל (דף יא:) עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב''ח גובה הימנו היינו דוקא מכרו דכיון דליכא קלא לא אפסדינא ללקוחות אבל נתנו במתנה דלא שייך פסידא דלקוחות ב''ח. גובה הימנו דאין יכול ליתן מה שמשועבד לאחרים אבל לא עשאו אפותיקי לא היה ב''ח חוזר וטורף מהם דכי היכי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב''ח ה''נ לא משתעבדי מטלטלי דמקבל מתנה לבעל חוב והוי כאילו נותן להם במתנה כיון שהוא עצמו אינו יכול לחזור ולטרוף מהן ומיהו נראה דלא חשיב הכא מה שמחזיר להן כאילו נתן להם דאינו נותן להם לשם מתנה אלא סתמא בשתיקה מחזיר להם ואין דעתו אלא לקיים מצות השבה בעלמא הלכך לא הויא מתנה ויכול ב''ח לטרוף מהם והוא ודאי אינו יכול לחזור וליקח מהן דאז לא היתה מתקיים השבה כלל אם היה לוקח בעצמו מה שנתן אבל מה שב''ח נוטל מתקיימא שפיר מצות השבה כיון שבעצמו אין נוטל ומיירי אפי' בלא אפותיקי: ב''ח באין ונפרעין. אחר מיתה ואפילו בחייו הוי שרי בכה''ג כדאמרינן (נדרים דף מג.) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו נותן לו ובא ונוטל מזה אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואין יכול לעשות תקנה אלא מדעתו והא דלא תני הכא ואם אין רוצה כדקתני רישא משום שהרי ודאי [אינו] רוצה או שמא דוקא אין לו מה יאכל שרי כדקתני גבי המודר הנאה מחבירו אבל אם יש לו מה יאכל אפי' [אינו] רוצה אין לו תקנה בכך וא''ת והיאך נפרע ממנו והא תנן בפרק אין בין המודר (שם דף לג.) המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ופר''ת דדוקא במזונות אשתו אבל שאר חובות אסור לפרוע דודאי קא משתרשי ליה ואסור וה''נ משתרשי ליה וי''ל דלא דמי דהתם כיון שמתחייב למי שפרע בעבורו אם יפרע בחנם בעבורו א''כ מהנהו ואסור אבל הכא מה שבאים ב''ח ונפרעין מן הנכסים אין זה נהנה מן הנכסים וההיא דהולך אצל חנוני לא תקשה דהתם דרך מתנה מיירי שהחנוני נותן לזה פירות במתנה וחוזר ומקבל מזה מעות דרך מתנה אבל הא דאמר בפרק השותפין (שם דף מז:) קונם אשתי שאני נהנית לך כו' לוה וב''ח באין ונפרעין מבעל בשלמא קונם שאני נהנה לאשתי איכא למימר במזונות אשתו ואליבא דתנן אלא קונם שאני נהנה לך משמע שאומר לחבירו נמצא שהוא פורע חובו ויש לומר כגון שלוה הימנו על מנת שלא לפרוע דהשתא אין נהנה כלום במה שפורע חובו וא''ת וכי בשופטני עסקינן שילוה ע''מ שלא לפרוע וי''ל שהוא אוהבו שלא יניח מלפרוע בעבורו: אלא אמר רב. ששת הא והא ר' יוסי הגלילי. וא''ת ואמאי לא מוקי מתני' כר' עקיבא ומודה דלאחרים מצי מחיל ולנפשיה לא מצי מחיל ובזקפו עליו במלוה הוא דפליג עליו רבי עקיבא ארבי יוסי דלא חשיב ליה זקיפה כמו מחילה דאחריני וי''ל דרב ששת סבר כיון דמחילה דאחריני מועלת זקפו נמי מועיל לכ''ע וכיון דאמר ר' עקיבא דזקפו במלוה אינו מועיל א''כ ודאי ס''ל דמחילת אחרים נמי אינו מועיל הלכך לא מתוקמא מתני' כר' עקיבא דקתני במתניתין מחל לו את הקרן משמע דמחילת אחריני מועלת ורבא דמוקי לה כרבי עקיבא סבר דזקפו במלוה אינו מועיל כלום לכ''ע אי לא מצי מחיל לנפשיה הלכך רבי יוסי דקאמר זכה הלה במה שבידו ע''כ משום דסבר דמצי מחיל לנפשיה הלכך מתני' לא מיתוקמא כוותיה אלא כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא דלאחריני מצי מחיל והשתא הא דנקט זקפו במלוה להודיעך כחו דרבי עקיבא דאפי' זקפו במלוה לא מצי מחיל לנפשיה כיון דליכא מחילה דאחריני: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|