איתיביה [הקשה לו] אביי לרבה ממה ששנינו: כופין קערה על הנר כדי שלא יאחז להב הנר בקורה. הרי שהתירו להשתמש בכלי, אף שאין זו הצלה מצויה! ענה לו רבה: כאן מדובר בבתי גחיני דשכיח בהו [בבתים נמוכים שמצויה בהם] דליקה.

וכן קשה ממה ששנינו במשנה: קורה של גג שנשברה, סומכין אותה שלא תיפול בספסל או בארוכות המטה (המוטות הארוכים של מסגרת המיטה), והרי שאף הצלה שאינה מצויה הותרה! ענה רבה: המדובר הוא בכשורי חדתי דעבידי דפקעי [בקורות חדשות שעשויות להשבר] והרי זו הצלה מצויה.

ועוד הקשה לו ממה ששנינו: נותנין כלי תחת הדלף הנוטף מן התקרה בשבת, והרי שאף הצלה שאינה מצויה הותרה! ענה רבה: המדובר כאן בבתי חדתי דשכיחי דדלפי [בבתים חדשים שמצוי שידלפו].

א רב יוסף אמר: היינו טעמא [זהו הטעם] של רב חסדא שהתיר לכסות ביצה תרנגולת, אך לא לשים תחת התרנגולת כדי לקלוט את הביצה בעת ההטלה: משום שיש לחשוש דקא [שהוא] מבטל כלי מהיכנו. שהכלי שהיה מוכן מקודם לכל מלאכה, מאחר שיש בתוכו עתה ביצה שאסור להשתמש בה ולטלטלה, אף הכלי אינו מוכן עוד לטלטול, והרי זה כאילו היה שובר את הכלי.

איתיביה [הקשה לו] אביי כדרך שהקשה לרבה ממה ששנינו: חבית של יין טבל שנשברה — מביא כלי אחר ומניח תחתיה כדי לקלוט את היין שלא יאבד. ואף שהיין אסור בשתיה בשבת שהרי אסור לעשרו בשבת, והרי בכך הוא מבטל כלי מהיכנו! אמר ליה [לו] רב יוסף: אין זו קושיה, כי ביסודו של דבר טבל מוכן הוא אצל (מבחינת דין) שבת, שכן שאם עבר ותקנו (הפריש ממנו מעשר) בשבת — הריהו מתוקן ומותר באכילה, וראוי לטלטול.

ועוד הקשה לו ממה ששנינו: נותנין כלי תחת הנר כדי לקבל בו את הניצוצות הבוערים של שמן המנטפים מן הפתילה. והרי הכלי שהתמלא בנטפי שמן זעירים יתבטל על ידי כך מהיכנו! אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ניצוצות אין בהן ממש, שהם כלים ונשרפים בנפילתם לקערה, ואינם מצטברים להיות כמות של שמן, וממילא אין הכלי נאסר בשימוש.

וכן הקשה לו מענין קורה שנשברה, ששנינו שסומכין אותה בספסל או בארוכות המטה. והרי מבטל אותם בכך מהיכנם! ותירץ: כאן מדובר באופן דרפי [שרפה, רופף] משא הקורות על הספסל ואינו נשען כולו עליו], דאי בעי שקיל ליה [שאם ירצה יקח אותו, את הספסל] ולפיכך לא נתבטל הספסל מהיכנו.

ועוד הקשה לו ממה ששנינו: נותנין כלי תחת הדלף בשבת. והרי אותו דלף שאינו ראוי לשימוש מוקצה הוא ובכך הוא מבטל את הכלי מהיכנו! ענה לו: מדובר כאן בדלף הראוי לשתיה, וכיון שמותר לטלטל את המים שבכלי, אינו מתבטל כלל מהיכנו.

ועוד הקשה לו ממה ששנינו בתוספתא: כופין (הופכים) את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו בו. ואם כן מבטל את הכלי מהיכנו בשל האפרוחים, שהרי האפרוחים אסורים בטלטול בשבת! ומשיבים: קסבר רב יוסף שסל זה מותר לטלטלו בשבת. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאסור לטלטלו? ומשיבים: איסור זה נאמר בעודן עליו, ואולם אם ירדו האפרוחים מן הסל — הותר בטלטול מיד. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאף על פי שאין עודן עליו — אסור לטלטלו, והרי אם כן מתבטל בכך הכלי מהיכנו! אמר ר' אבהו: באותה ברייתא מדובר במקרה מיוחד: בעודן עליו כל בין השמשות של ערב שבת, וכאן נוהגים לפי הכלל, שמיגו דאיתקצאי [מתוך שהוקצה] משימוש בשעת בין השמשות בערב שבת, איתקצאי לכולי יומא [הוקצה לכל יום השבת], כי בין השמשות הוא הזמן הקובע לגבי כל כלי, אם משתמשים בו או אין משתמשים בו בשבת.

ב שיטה אחרת בהלכה היסודית של תרנגולת מטילה וביצתה בשבת אמר ר' יצחק, ולדעתו כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת בשבת כדי לקבל ביצתה — כך אין כופין עליה, על הביצה כלי בשביל שלא תשבר. ומסבירים: קסבר [סבור הוא] שאין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל בשבת, וכיון שהביצה אסורה בטלטול בשבת, אסור גם לטלטל עבורה כלי. מיתיבי כל הני תיובתא [מקשים עליו כל הקושיות הללו] שהקשינו על דברי רב חסדא מהן משמע כי הדבר מותר. ושני [ותירץ]: בכל אותן הלכות מדובר באופן שהוא צריך בין כה וכה מטעם אחר להזיז את הכלי שנהיה בית קיבול למוקצה בשבת כיון שהוא צריך את מקומו. וכלל בידינו, שכיון שהותר הכלי בטלטול כלשהו ממקומו, מותר להוסיף ולטלטלו ולהניחו בכל מקום.

כדי לברר האם נכונה שיטת ר' יצחק אומרים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו: אחת ביצה שנולדה בשבת, ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה את כרעי המטה. אבל כופה הוא עליה כלי בשביל שלא תשבר. והרי זה שלא כדברי ר' יצחק! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בכלי שמונח במקום מסויים והוא רוצה להזיזו בכל אופן משם כיון שהוא צריך למקומו, וכיון שמטלטלו ממקומו בהיתר, רשאי אף לכסות בו את הביצה.

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ראייה לדבר ממה ששנינו: פורסין מחצלות על גבי אבנים בשבת. והרי שנוטלים כלי לצורך דבר שאינו ניטל בשבת! ומשיבים: מדובר כאן באבנים מקורזלות (מחודדות) דחזיין [שראויות] לשימוש בבית הכסא, ולכן הן מותרות לטילטול בשבת.

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ראייה לדבר ממה ששנינו: פורסין מחצלות על גבי לבנים בשבת. והרי הלבנים אינן ראויות לשימוש בשבת, ובכל זאת נוטלים אותם לצורך דבר שאינו ניטל בשבת! ומשיבים: מדובר כאן בלבנים שאינן מוקצות למלאכה אלא דאישתיור מבנינא, דחזיין למיזגא עלייהו [שנשארו מבנין וראויות להשען עליהן], ואם כן הרי הן כשאר כלים שבבית ומותרות בטילטול.

ועוד תא שמע [בוא ושמע] ראייה לדבר ממה ששנינו: פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת, בחמה — מפני החמה, שלא תזיק להם, ובגשמים — מפני הגשמים. ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדבורים על ידי כיסוי זה. ועל כל פנים למדנו שמותר לטלטל מחצלת לצורך הכוורת אף שהיא עצמה אינה ניטלת בשבת! ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — דאיכא [שיש] דבש בכוורת, ולצורך הדבש מותר לכסותה. אמר ליה [לו] רב עוקבא ממישן לרב אשי: תינח [נניח] שאתה יכול לומר כן ביחס לימות החמה