מנא ליה [מנין לו] שהיא מקבלת טומאה? ומשיבים: לדעתו נפקא [יוצא, נלמד] דבר זה מהכתוב בטומאת שרצים "או בגד או עור או שק" (ויקרא יא, לב), שהתוספת "או" באה לכלול בתוכה גם פריטים שאינם מוגדרים בעצם המלה "בגד". דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ממה שנאמר "בגד" אין לי להבין אלא כפשטו בגד שלם ממש, ואולם אריג של שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים מניין שהוא מקבל טומאה? תלמוד לומר: "או בגד".

ושואלים: ואביי האומר שלדעת הכל שאר בגדים אינם מקבלים טומאה כלל, אם כן המילים "או בגד " מאי עביד ליה [מה הוא עושה בו], ומה בא ביטוי זה להוסיף? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא לו] לרבות פיסת אריג קטנה בת שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים שלמרות היותה קטנה כל כך הריהי מטמא בטומאת שרצים.

ורבא סבור שאין צורך שידון המקרא במפורש בנושא זה, שכן גלי רחמנא גבי [גילה הכתוב אצל] נגעים שדבר זה נחשב לבגד, והוא הדין לטומאת שרצים.

ואביי סבור שאין ללמוד מדיני נגעים על דיני שרצים, שכן איכא למיפרך [אפשר לפרוך, לשבור] את ההשוואה בדרך זו: שכן מה להשוואה עם הנגעים שחמורים דיני טומאת נגעים, שכן אפילו שתי וערב בלבד מטמא בהם, מה שאין כן בטומאת שרצים, ולכן אף פיסות קטנות מיטמאות בנגעים.

ואידך [האחר, רבא] אומר: אי סלקא דעתך [אם יעלה על דעתך] לומר כי הנגעים חמירי [חמורים], אם כן לכתוב רחמנא גבי [תכתוב התורה אצל] שרצים וליתו [ויבואו, יילמדו] הנגעים מינייהו [מהם], שהרי סוף סוף מושווים שני הדינים בתורה ופשוט היה יותר לכתוב במפורש בדיני שרצים וללמוד מהם. ומאחר שאין הדבר כך הרי זו הוכחה שאפשר ללמוד דיני שרצים מנגעים.

ואידך [והאחר, אביי] אומר כי טענה זו אינה מבוססת מעיקרה כי נגעים משרצים לא אתו [אינם באים, נלמדים] דאיכא למיפרך [שכן יש אפשרות לפרוך, לשבור] לימוד ולהקשות: מה לטומאת שרצים שחמורה היא מטומאת נגעים, שכן השרץ מטמא אפילו בגודל עדשה, מה שאין כן בשאר טומאות. ולכן הוצרכו הכתובים גם בשרצים וגם בנגעים.

א אמר אביי: האי [זה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי [מוציא, חולק, על תנא אחר מבית מדרשו] של ר' ישמעאל. דתני [שכן שנה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: ממה שנאמר "בגד" אין לי להבין אלא כפשטו בגד צמר ופשתים שהוא המקבל טומאה, ואולם מניין לרבות בגד העשוי מצמר גמלים או מצמר ארנבים, או נוצה (שיער) של עזים וכן השירין והכלך והסריקין (מיני משי) שכולם מקבלים טומאה? — תלמוד לומר: "או בגד" שבאה המלה "או" לרבות ולכלול את כל מיני האריגים.

ואילו רבא אמר: אין צורך לומר שיש פה מחלוקת בין תנאים מבית מדרש אחד, אלא: כי לית ליה להך [כאשר אין לו לזה] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל שהוזכרה דעתו קודם, טומאה בשאר בגדים, הרי זה רק כאשר מדובר בפיסת אריג של שלש על שלש אצבעות, אבל אריג של שלשה על שלשה טפחים אית ליה [יש לו] אף הוא סבור כי הוא מקבל טומאה. והדברים הקודמים היו למעט בגד קטן מקבלת טומאה, וכאן המדובר בבגד גדול יותר של שלושה על שלושה טפחים.

ושואלים: והא [והרי] רבא הוא שאמר מקודם בשלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים לר' שמעון בן אלעזר אית ליה [יש לו, הוא סבור] שהוא מקבל טומאה, ואילו לתנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל לית ליה [אין לו, אינו סבור] שהם מקבלים טומאה! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] רבא מהדעה ההיא כדי להשוות שיטות תנא דבי ר' ישמעאל. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר, כי הא [אימרה זו] רב פפא אמרה, ולא רבא, אלא כיון שהיה רב פפא תלמיד מובהק של רבא, ייחסו את דבריו אלה לרבו.

רב פפא עצמו הבין את דברי תנא דבי ר' ישמעאל הראשונים ואמר באופן שונה לגמרי, שלדעתו אותו לימוד מדיני נגעים שאמר שאף כל הבגדים האמורים בתורה סתם הם צמר ופשתים, הוא לענין דיני כלאים (שעטנז), שאסרה התורה ללבוש בגדים שיש בהם שני סוגי חוטים. ורצה להוכיח שאין דין שעטנז אלא בצמר ופשתים בלבד. ושואלים: לשם מה צריך הוא ללימוד זה על איסור כלאים והלא זה שהאיסור הוא בצמר ופשתים בהדיא כתיבי ביה [במפורש כתובים בו], כאמור: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו" (דברים כב, יא). ומשיבים: בכל זאת דרוש היה לימוד נוסף כי סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי הני מילי [דברים אלה] שאיסור שעטנז הוא רק בצמר ופשתים, הרי זה דווקא כאשר משתמש הוא בהם יחד בדרך לבישה, אבל בהעלאה (כשמניח עליו בגדים כאלה, ואינו לובשם) כל תרי מיני [שני מינים] אסור, והיה צורך להוכיח ש"בגד" האמור כאן הוא רק מצמר ופשתים.

טענה זו נדחית: ולאו [והאם לא] קל וחומר הוא? שכן יכול אתה לומר: מה לבישה דקא מיתהני כולי גופיה [שנהנה כל גופו] מהכלאים, אמרת שצמר ופשתים — אין [כן] נכלל באיסור, אבל מידי אחרינא [דבר אחר] לא נכלל באיסור. העלאה של הבגד בלבד לא כל שכן שלא נחמיר בה יותר? אלא ודאי שההלכה שיוחסה לרב פפא בדותא היא, והוא לא אמרה.

ג רב נחמן בר יצחק אמר אף הוא כי אותם דברי תנא דבי ר' ישמעאל לא נאמרו לענין דיני טומאה אלא בנושא אחר! שלדעתו בא התנא דבי ר' ישמעאל לומר כי כשם שבדיני נגעים בגדים הם צמר ופשתים בלבד אף כל