לפי ששלח יוחנן כהן גדול שגזר על הדמאי בכל גבולי ישראל לבדוק מה מצב הדברים, וראה שאין העם מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד ולא היו מפרישים מעשרות, ולכן גזר שהקונה מעם הארץ יחשוש שמא אכן לא הופרשו המעשרות ויפריש במקומו. ומתוך שהיו העם מפרישים תרומה גדולה, משום כך אין הנחתום צריד לחשוש ולחזור ולהפרישה.

מעשר ראשון ומעשר עני נמי [גם כן] לא יתנו הנחתומים, וטעם הדבר כי המוציא מחבירו עליו הראיה, ומעשר ראשון הניתן ללוים ומעשר עני הניתן לעניים אין בהם קדושה, אלא מתנה היא להם, והיא חולין, וכיון שהדמאי היא רק ספק, הרי אם רוצה הלוי (או העני) לקבל את המעשר מן הדמאי — חייב הוא להוכיח שאכן לא הופרשו ממנו מעשרות קודם לכן. אלא מעשר שני שחובה להעלותו לירושלים והוא רכוש הבעלים, נפרשו ונסקו [שיפרישו ויעלוהו] וניכלוהו [ויאכלוהו] בירושלים כדרך שעושים אף בדמאי, ומדוע לא חייבו גם את הנחתומים לעשות כן?

אמר עולא: מתוך שפרהדרין (שפקידי המלכות) הללו חובטין אותן את הנחתומין כל שנים עשר חודש של תקופת מינויים, ואומרים להם: מכרו בזול! מכרו בזול! שהם מקפידים עליהם שלא יעלו את המחירים, לא אטרחונהו רבנן [הטריחום חכמים] מפני הספק בלבד להפריש כמות כה גדולה ולהעלותה לירושלים, שהרי הדבר כרוך בהוצאה ובטירחה גדולה שאין הם יכולים לעמוד בה, לפי שאינם יכולים להעלות את המחירים בהתאם להוצאותיהם וטרחתם, מפני אותם פקידים, ולכך סמכו על כך שמן הסתם כבר הופרש מהם מעשר שני. ושם הסברנו: מאי [מה הם] פרהדרין? — אלה הם פורסי [פקידי המלכות הממונים לצרכים שונים].

א אגב הדברים שאמרנו שבימי הבית השני היו הכהנים הגדולים מתחלפים בתדירות רבה, מביאים מה שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה" (משלי י, כז), "יראת ה' תוסיף ימים" — זה מה שאמרנו במקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים. ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים כפי שאפשר ללמוד מרשימת היוחסין במקרא,

"ושנות רשעים תקצרנה" — זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. ועוד, אם נבדוק במספרים אלה צא מהם [הוצא מהם] משנים אלה ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר שנים ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה [ויש אומרים] אחת עשרה שנה ששמש ר' אלעזר בן חרסום שהיו צדיקים והאריכו ימים בכהונתם, מכאן ואילך צא וחשוב, ותמצא לפי חישוב זה: כל אחד ואחד משאר הכהנים לא הוציא שנתו שהרי מספר הכהנים הגדולים גדול ממנין השנים ששימשו בהן.

ב מתוך שהוזכרו חטאות הכהנים בבית שני, מביאים מה שאמר ר' יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה — מפני שהיו בה שני דברים: גלוי עריות, ובזיון הקדשים. גלוי עריות — דכתיב [שנאמר]: "ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבן את הנשים הצבאות פתח אהל מועד" (שמואל א', ב, כב). ואף על גב [ואף על פי] שאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: כל האומר בני עלי חטאו בגילוי עריות ממש אינו אלא טועה, אולם מכל מקום אף להסבר האחר שניתן לכתוב כי מתוך