דילמא משבשתא [שמא משובשת] היא ברייתא זו ואין להקשות ממנה?

אמר ליה [לו] מרימר, ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב יימר: אנא איקלעי לפירקיה [אני הזדמנתי לדרשת הרגל] של רב פנחס בריה [ בנו] של רב אמי, וקם תנא ותני קמיה [ועמד חוזר המשניות ושנה ברייתא זו לפניו] וקיבלה מיניה [ממנו], והרי זו הוכחה שהיא מוסכמת ומתוקנת. ומעירים: אי הכי קשיא [אם כך קשה] מה שהקשינו על רב פפא! אלא עלינו לחזור מתירוץ זה ולומר כי מחוורתא [ברור ] הדבר כשיטת רב הונא שמשנתנו היא כשיטת ר' יוסי ואף שבערבי שבתות וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך, מכל מקום בערב פסח אסור באכילה משעת המנחה ולמעלה.

ושואלים: ולרב הונא מי ניחא [האם באמת נוח], והאם לדבריו מתיישבות השיטות? והלא אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן ואיתימא [ויש אומרים] שאמר ר' אבהו אמר ר' יוסי בר ר' חנינא: הלכה כר' יהודה בערב הפסח, והלכה כר' יוסי בערב שבת.

ונדייק: כיון שהוצרך לומר כי הלכה כר' יהודה בערב הפסח, מכלל הדברים אתה לומד דפליג [שחלק] ר' יוסי בתרוייהו [בשניהם] גם בערב הפסח וגם בשבתות וימים טובים, ואם כן אי אפשר לייחס לו את משנתנו!

ודוחים: לא, כך יש להבין: הלכה הכוונה היא, מכלל הדברים נלמד דפליגי [שנחלקו] בענין הפסקה. שאף ר' יוסי מודה שאין ראוי להתחיל לאכול בערב הפסח משעת המנחה ולמעלה, אבל לדעתו אם כבר התחיל לאכול והגיע חג הפסח — אינו צריך להפסיק.

דתניא [שכן שנינו בברייתא] שאף בהפסקה נחלקו: אנשים שהיו מסובים ואוכלים בערב שבת מפסיקין לשבתות ואין אוכלים עוד מכניסת השבת אלא מסיטים את השולחן מלפניהם (שהיו להם שולחנות קטנים לכל אחד לחוד) ומתפללים ערבית ומקדשים על היין ואחר כך אוכלים, אלו דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: אין מפסיקין.

ומספרים: ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין יחדיו בעכו ביום השישי ואכלו וקדש עליהם היום (השבת), אמר ליה [לו] רבן שמעון בן גמליאל לר' יוסי: ברבי (תואר לאדם גדול ומיוחס), האם רצונך שנפסיק וניחוש (נחשוש) לדברי יהודה חבירנו הסבור שיש להפסיק?

אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני ר' יהודה ופוסק הלכה כמותי, ועכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה בפני? והשתמש במליצה בלשון הכתוב: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" (אסתר ז, ח).

אמר ליה [לו] רבן שמעון: אם כן שאתה סבור שהדבר יתפרש כפסיקת הלכה לא נפסיק, שיש לחשוש שמא יראו התלמידים שהפסקנו ויקבעו הלכה לדורות כר' יהודה שלא כרצוננו. אמרו חכמים לאחר מכן: אכן, לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי שאין צורך להפסיק.

א אמר רב יהודה אמר שמואל: לענין הפסקה זו אין הלכה לא כר' יהודה שאמר שמפסיקים לגמרי ומזיזים את השלחן ממקומו ולא כר' יוסי שאמר שאין מפסיקים כלל, אלא פורס מפה על השולחן ומקדש את השבת, וממשיך סעודתו. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לצורך קידוש