שתי פרות היו חורשות בהר המשחה (הר הזיתים) בערב פסח כל זמן ששתיהן חורשות — כל העם אוכלין עדיין חמץ, ניטלת (פורשת) אחת מהן — תולין, כלומר, לא אוכלין עוד את החמץ ולא שורפין. ניטלו שתיהן — התחילו כל העם שורפין.

א משנה כיון שדנו בהלכות ביעור החמץ, ובכללו חמץ של לחמי תודה ותרומות בערב פסח, מביאים הלכה המתקשרת עם סוגיה זו. ר' חנינא סגן הכהנים אומר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה (כגון שנגע בראשון לטומאה ונעשה הוא עצמו שני לטומאה) עם הבשר שנטמא באב הטומאה, (כלומר שנגע באב הטומאה שהוא עצמו ראשון לטומאה) אף על פי שמוסיפין לו לפי שעה טומאה על טומאתו שהרי קודם לכן היתה טומאתו פחותה בדרגה,

הוסיף ר' עקיבא ואמר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן של תרומה שנפסל בטבול יום ששמן זה היה בדרגת שלישי לטומאה, שכן טבול יום עצמו הוא שני לטומאה והשמן שנגע בו — שלישי, בנר שנטמא בטמא מת שהוא ראשון לטומאה ונמצא השמן שנוגע בו נעשה שני, אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.

אמר ר' מאיר: מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח כלומר, בהגיע זמן הביעור מפני אותו נימוק, שכיון שסוף שתיהן לשריפה — שוב אין מקפידים אם תיטמא קודם לכן בדרגת טומאה חמורה יותר. אמר ר' יוסי: אינה היא המדה, כלומר אין להשוות את הדברים, ששם דובר בשריפת דברים טמאים יחד, וכאן התרומה היא טהורה ודאי.

ומודים ר' אליעזר ור' יהושע שנחלקו בענין ביעור תרומה, ששורפין, זו — תרומה טהורה לעצמה, וזו — הטמאה לעצמה, על מה נחלקו — על התרומה התלויה שהיא טמאה מספק ועל הטמאה. שר' אליעזר אומר: תשרף זו לעצמה וזו לעצמה, ור' יהושע אומר במקרה זה אפשר לשרוף שתיהן כאחת.

ב גמרא מתחילה באים לברר את דברי המשנה כדיוקם; מכדי [הרי] בשר שנטמא בוולד הטומאה מאי הוי [מה נעשה] שני לטומאה, כי שריף ליה בהדי [כאשר ישרוף אותו עם] בשר שנטמא באב הטומאה מאי הוי [מה יהיה] — שני, שהרי הבשר שנטמא באב הטומאה הריהו ראשון לטומאה ויכול לעשות שני, ונמצא שסוף הבשר שמונח לידו אינו אלא שני,

אם כן שני ושני הוא. מאי [מה] מוסיף לו טומאה על טומאתו איכא [יש כאן] הלוא אין כאן שינוי כלל!?

אמר רב יהודה: יש לתקן ולומר כי הכא [כאן] בוולד וולד עסקינן [עוסקים אנו], שמה שנאמר במשנה "שנטמא בוולד הטומאה" אין להבינו כדיוקו אלא הכוונה היא שנטמא ב"ולד ולד הטומאה" (שני לטומאה) ואם כן הבשר הוי ליה [הריהו] שלישי, וקסבר ר' חנינא סגן הכהנים כי במקרה כזה שלישי לטומאה מותר לעשותו שני, שהרי כשנוגע הבשר שהוא שלישי לטומאה בבשר שהוא ראשון לטומאה הריהו נעשה שני לטומאה.

ומקשים מצד אחר: וכיצד אפשר לומר שבשר הנוגע בבשר נטמא על ידו? והא [והרי] כלל בידינו שאין אוכל מטמא אוכל דתניא [שכן שנינו בברייתא]: יכול יהא אוכל מטמא אוכל — תלמוד לומר "וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם" (ויקרא יא, לח) ומכאן דייקו: הוא האוכלים הראשונים — טמא, ואין עושה כיוצא בו טמא. הרי, שאוכל אינו יכול לטמא אוכל אחר כלל.

הניחא [דבר זה נוח] לשיטת אביי שאמר: לא שנו הלכה זו שאין אוכל מטמא אוכל אלא בחולין, אבל בתרומה וקדשים אף אוכל עושה את האוכל שנוגע בו כיוצא בו,

וכן לרב אדא בר אהבה משמיה [משמו] של רבא נמי [גם כן] שאמר: לא שנו הלכה זו שאין אוכל מטמא אוכל אלא בחולין ותרומה, אבל בקדשים — עושה כיוצא בהן — שפיר [יפה] שכיון שמדובר כאן בבשר קדשים הרי לשיטות אלו אף אוכל מטמא אוכל.

אלא לרבינא משמיה [משמו] של רבא, שאמר: מקרא מלא דיבר הכתוב שלא חילק, אלא לא שנא [שונה] חולין לא שנא [שונה] תרומה, לא שנא [שונה] קדשים — אינו עושה אוכל אחר כיוצא בו. אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר] וכיצד תתווסף כאן טומאה?

ומתרצים לשיטה זו: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? דאיכא [שיש] משקין בהדי [יחד עם] הבשר בשעה שנטמא באב הטומאה ועדיין הוא עליו, דקא [שהוא] הבשר שנוגע בו ובמשקים שעליו מיטמא מחמת משקין, שלמרות שאין האוכל מטמא אוכל אחר הרי המשקין מטמאים את האוכל האחר הנוגע בהם.

ומקשים: אי הכי [אם כן], האי [ביטוי זה] "עם הבשר שנטמא באב הטומאה" אינו ביטוי נכון, "עם הבשר ומשקין" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר] שהרי מציאות המשקים כאן היא חלק מהותי מתהליך הטומאה! אלא כך יש לתרץ: נהי [אף על פי] שאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא [מדין תורה], מדרבנן [מדברי חכמים] מיהו [על כל פנים] מטמא שגזרו חכמים טומאה אף על אוכל שנגע באוכל טמא.

ג שנינו במשנה שהוסיף ר' עקיבא הלכה אחרת: מימיהן של כהנים אף לא נמנעו מלהדליק שמן שנפסל בטבול יום בתוך נר שנטמא בטמא מת. ושואלים: מכדי [הרי] שמן שנפסל בטבול יום מאי הוי [מהו] מבחינת ההלכה — שלישי, שטבול יום שני הוא, והשמן שלישי. וכי מדליק ליה [וכאשר מדליק אותו] בנר שנטמא בטמא מת מאי הוי [מה יהיה] — שני. כי הנר נטמא בטמא מת ונעשה ראשון, כאשר נוגע השמן בנר נעשה שני לטומאה.

ואם כן, מאי קא משמע לן [מה אם כן משמיע לנו] בכך — כי שלישי מותר לעשותו שני, היינו הך [הרי זה אותו דין עצמו] שאמר ר' חנינא סגן הכהנים, לפי מה שהתבאר, ומה חידש ר' עקיבא?! אמר רב יהודה: הכא [כאן] בנר של מתכת עסקינן [עוסקים אנו] שיש בו דין מיוחד דרחמנא [שהכתוב] אמר