פנו מקום חשוב יותר לבן מאתים מנה. אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי: רבי, אביו של זה, בונייס, יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה. ועשיר מופלג הוא, וצריך לתת לו מקום מכובד יותר. אמר לו: לכשתגיע אצל אביו של זה אמור לו: אל תשגרהו (תשלח אותו) בכלים (בלבושים) הללו לפני, אלא ילבש לפי עושרו וכבודו, ואז יכבדוהו כראוי לו.

ומעירים בביאור הדברים, רבי מכבד היה עשירים ונותן להם מקום נכבד בזכות עושרם. וכן ר' עקיבא מכבד היה עשירים. ומסבירים שטעם הדבר הוא כפי שדרש רבא בר מרי על הכתוב: "ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו" (תהלים סא, ח) — אימתי ישב עולם לפני אלהים? בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו, שיהיו אנשים עשירים המסוגלים לתת מנות מזון ("מן") וחסד לאחרים. ומשום כך ראוי לכבד את העשירים הגומלים חסד.

רבה בר בר חנה אמר: כיצד היא תפיסת יד, כגון שיש לו לבעל הבית יתד של מחרישה בבית הדייר. וכיון שאסור לדייר לטלטל יתד זו מביתו ביום השבת, משום איסור מוקצה, נמצא שיש לבעל הבית תפיסת מקום קבועה בבית זה.

אמר רב נחמן, תנא דבי [שנה התנא מבית מדרשו] של שמואל בברייתא זו: היה לבעל הבית אצל הדייר דבר הניטל בשבת — אוסר, שאיננו נחשב תפיסת יד לבעל הבית, ודירה זו אוסרת. אבל דבר שאינו ניטל בשבת — אינו אוסר.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם יש לו לבעל הבית אצל הדייר טבל (תבואה שלא עושרה) ואסור לטלטלה בשבת, או שיש לו עששית (גושי מתכת או זכוכית), וכיוצא בזה כל דבר שאינו ניטל בשבת — הדייר אינו אוסר

א משנה המניח ביתו שבתוך חצר משותפת והלך לשבות בעיר אחרת, אחד גוי ואחד ישראל — הרי זה אוסר כאילו היה מצוי בביתו, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: אינו אוסר, שדירה ריקה אינה אוסרת.

ר' יוסי אומר: גוי — אוסר, ישראל — אינו אוסר. וטעמו של דבר, שאין דרך ישראל לבא בשבת. וכיון שלא יחזור, דירתו הריקה אינה אוסרת. אבל הגוי כיון שיתכן שיבוא בחזרה במשך יום השבת, אין עקירתו מביתו חשובה כעקירה ואוסר.

ר' שמעון אומר: אפילו ישראל שרק הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר — אינו אוסר, שאף שיכול לכאורה לחזור בכל עת לביתו, אנו מניחים שכבר הסיע (הסיח) מלבו לחזור אל הבית, וקבע דירתו לשבת במקום אחר.

ב גמרא אמר רב: הלכה כר' שמעון לענין זה. ומעירים: ודוקא שהלך לבית בתו, אבל הלך לבית בנו — לא, אין הוא בטוח שיוכל להתארח שם, שמא לא תרצה כלתו בכך, ויצטרך לשוב לביתו. דאמרי אינשי [שאומרים האנשים] בפתגם מקובל: נבח בך כלבא [כלב] — עול [הכנס], נבח בך גורייתא [נבחה בך כלבה] — פוק [צא], כלומר קשה התנגדותה של נקבה, כגון כלתו, שבודאי לא יעמוד בנו כנגדה, מהתנגדותו של זכר, כגון חתנו.

ג משנה בור שבין שתי חצירות שחלק ממנו בתוך כל חצר — אין ממלאין ממנו בשבת, שלא יהא אחד ממלא מרשות חבירו, אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים להבדיל בין רשות לרשות. בין שהיתה מלמטה בתוך מי הבור, בין מתוך אוגנו חללו של הבור למעלה מן המים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מחלוקת קדמונים היתה בדבר זה שבית שמאי אומרים: מחיצה המתרת צריך שתהא מלמטה, ובית הלל אומרים: מלמעלה. אמר ר' יהודה: לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם, ודי בכותל שבין שתי החצירות אם הוא עובר מעל לבור כדי לשמש הפסק ביניהן, ואין צורך לעשות מחיצה בחללו של הבור.

ד גמרא אמר רב הונא: מה ששנינו בשם בית שמאי למטה — משמעו למטה ממש סמוך למים, למעלה שאמרו בית הלל — פירושו למעלה ממש גבוה מעל למים, וזה וזה בתוך חלל הבור. ואילו רב יהודה אמר: למטה פירושו — למטה מן המים, שחלק מן המחיצה מצוי בתוך המים. למעלה — משמעו למעלה מן המים בלי שהמחיצה נוגעת במים.

אמר ליה [לו] רבה בר רב חנן לאביי: הא [זו] שאמר רב יהודה "למטה — למטה מן המים", יש מקום לשאול: מאי שנא [מה שונה] למטה בתוך הבור סמוך לפני המים ממש שלא, משום שהוא חושש דעריבי מיא [שמתערבים המים] מתחת למחיצה. ואולם אם היא מצויה למטה מן המים סמוך לקרקעית הבור, נמי [גם כן] הא עריבי מיא [הרי מתערבים המים] מעליה.

אמר ליה [לו]: האם לא שמיע לך הא [שמעת דבר זה] שאמר רב יהודה אמר רב, ומטו [ויש שהגיעו] בה, ביחוס שמועה זו משום [בשם] ר' חייא: צריך שיראו ראשן של קנים המשמשים כמחיצה למעלה מן המים טפח, ואם כן יש מחיצה גמורה בין מלמעלה בין מלמטה.

ותו [ועוד] יש לשאול, הא [זו] שאמר רב יהודה: "למעלה — למעלה מן המים". מאי שנא [מה שונה] למעלה ממש שלא — דעריבי מיא [שמתערבים המים], הלוא למעלה מן המים נמי [גם כן] הא עריבי מיא [מתערבים המים] אמר ליה [לו]: האם לא שמיע לך הא דתני [שמעת דבר זה ששנה] יעקב קרחינאה (מקרחינא): צריך שישקע ראשי קנים המשמשים מחיצה בתוך המים טפח, ונמצא שהמחיצה מחלקת גם את מי הבור.

ושאל: ואלא הא [דבר זה] שאמר רב יהודה: קורה ארבע מתרת בחורבה, שקורה שרוחבה ארבעה טפחים המצויה מעל למחיצות חורבה הרי קצה הקורה מכל צד נחשב כיורד עד למטה וסותם את המעבר, וכאילו היה סתום במחיצה, ומותר לטלטל תחתיה, ורב נחמן אמר רבה בר אבוה: