קורה ארבעה מתרת במים אם היתה מונחת על בור שבין שתי חצירות.

והלוא אפשר לשאול: הא קא אזיל [הלוא הולך] הדלי ששואב בו לאידך גיסא [לצד השני] מתחת לקורה, ומייתי [ומביא] מים מן החצר האחרת? ומשיבים: קים להו לרבנן [מוחזק להם לחכמים] שאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים הצידה מן המקום ממנו הורידוהו, ולכן הדלי נשאר בצד המחיצה שקבעו לו מתחילה.

ומקשים: תחת קורה מיהא הא עריבי מיא [בכל אופן הרי מתערבים המים], ונמצא שהדלי מעלה מים של החצר השניה! אלא יש לומר כי אין הטעם משום חציצה ממשית אלא משום דקל [שקולא, הקלה] הוא שהקילו חכמים במים, שמחיצה התלויה מעל המים נחשבת כסותמת. כדבעא מיניה [כמו ששאל ממנו] ר' טבלא מרב: מחיצה תלויה, מהו שתתיר בחורבה? אמר ליה [לו]: אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים, קל הוא שהקילו חכמים במים.

א שנינו במשנה: אמר ר' יהודה שאין צורך במחיצה בבור, שלא תהא מחיצה של תוך הבור חשובה מן הכותל שעל הבור. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ר' יהודה בשיטת ר' יוסי אמרה, שאמר ר' יוסי: מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה, ונחשבת כיורדת עד למטה וסותמת.

ולכן לדעתו אין המחיצה צריכה להיות קבועה כלל בתוך חלל הבור, דתנן [שהרי שנינו במשנה]: המשלשל [אורג] דפנות של סוכה מלמעלה למטה, בזמן שגבוהות הדפנות מן הארץ שלשה טפחים — פסולה, שאין הן נחשבות כמחיצות לסוכה, ואולם אם עשה מחיצות ממטה למעלה, אם גבוהות עשרה טפחים, אף על פי שאינן מגיעות לסכך — כשירה.

ואילו ר' יוסי אומר: כשם שמלמטה למעלה די בעשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה, אפילו גבוהים הרבה מעל הארץ, נידונים כדופן שלימה. וכן סבר ר' יהודה שמחיצה התלויה מעל הבור נחשבת כיורדת וסותמת.

ודוחים: ולא היא, אין הדבר כן ואפשר לחלק בין השיטות ולומר כי לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי ולא ר' יוסי סבר לה כר' יהודה.

ומפרטים: ר' יהודה לא סבר לה כר' יוסי כי יש לחלק עד כאן לא שמענו שקאמר [אמר] ר' יהודה עקרון זה אלא בעירובי חצירות שהן דרבנן [מדברי חכמים] אבל סוכה דאורייתא [שהיא מן התורה] — לא אמר שאפשר לסמוך על מחיצות תלויות.

וכן לא ר' יוסי סבר כר' יהודה, כי עד כאן לא שמענו שקאמר [אמר] ר' יוסי אלא בסוכה שאיסור עשה הוא, שהרי מצות סוכה היא מצות עשה שאין נענשים מן התורה בבית דין על ביטולה, ואין להחמיר בה עד כדי כך. אבל שבת שהיא איסור סקילה, שהיא חמורה ביותר והעובר עליה נידון בסקילה — לא אמר ר' יוסי, ושמא מודה הוא שבכל דיני שבת — אף אלה שהם דברי סופרים — יש להחמיר ביותר.

ואם תאמר אותו מעשה שנעשה בציפורי שסמכו על מחיצות תלויות ביבשה בשבת, על פי מי נעשה? אם כפי שאמרנו לא ר' יוסי הוא, והלוא ר' יוסי הוא שהיה הסמכות ההלכתית הקובעת בציפורי! יש לומר שלא על פי ר' יוסי נעשה, אלא לאחר פטירתו, ועל פי ר' ישמעאל בר' יוסי נעשה, והוא סבר שמחיצה תלויה מתירה אף בשבת ואף ביבשה.

וכך היה מעשה דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר: פעם אחת שכחו ולא הביאו מבית שבחצר אחרת ספר תורה מבעוד יום לבית הכנסת, ולא היה ספר לקרוא בו. למחר פרסו סדין על העמודים שהיו בין בית הכנסת והבית שהיה בו הספר, וסדינים אלה יצרו כעין מסדרון שמחיצותיו תלויות מכל צד, והביאו ספר תורה וקראו בו.

ותוהים על הלשון, וכי פרסו בשבת סדינים?! לכתחלה מי שרי [האם מותר] לעשות כן? והא [והרי] הכל מודים שאין עושין אהל עראי מלכתחילה בשבת והפורס סדינים על העמודים הרי הוא כעושה אוהל.

אלא יש לומר: מצאו סדינים פרוסין על העמודים וסמכו עליהם משום מחיצה, ועל ידי כך הביאו ספר תורה וקראו בו.

ב אמר רבה: ר' יהודה ור' חנניא בן עקביא אמרו דבר אחד שהקלו מאד בדין מחיצה שעל המים. ר' יהודה, הא דאמרן [זו שאמרנו], ואילו ר' חנניא בן עקביא, דתנן [שכן שנינו במשנה] ר' חנניא בן עקביא אומר: גזוזטרא שיש בה שטח ארבע אמות על ארבע אמות והיא תלויה מעל למים