ר' נחמיה אומר: אם חזרו למקומן — יאכלו, שלא במקומן שעדיין הם מחוץ לתחום — לא יאכלו,

ומבררים: מאי [מה פירוש] במקומן? אילימא [אם תאמר] שחזרו למקומן במזיד — והא קתני בהדיא [והרי שנינו במפורש], ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין, משמע: בשוגג — אין [כן] במזיד — לא.

אלא לאו [האם לא] במקומן משמעו שחזרו בשוגג למקומם, וחסורי מחסרא, והכי קתני [וחסרה הברייתא, וכך יש לשנותה]: פירות שיצאו חוץ לתחום, בשוגג — יאכלו, במזיד — לא יאכלו.

במה דברים אמורים — שלא במקומן כלומר, שעדיין לא חזרו למקומם, אבל אם הם במקומן — אפילו במזיד יאכלו. ואתא [ובא] ר' נחמיה למימר [לומר]: אפילו במקומן נמי [גם כן] בשוגג — אין [כן, מותר] במזיד — לא.

את ההסבר הזה דוחים: לא, אין זה מחייב, ואפשר גם לבאר כך: במזיד במקומן — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חולקים] שאסור, והכא [וכאן] — בשוגג שלא במקומן פליגי [נחלקו]: תנא קמא [התנא הראשון] סבר שאם יצאו בשוגג שרי [מותר לאוכלם] אפילו שלא במקומן, ור' נחמיה סבר: אפילו שוגג, אם חזרו והם במקומן — אין [כן, מותר], ואם הם עדיין שלא במקומן — לא.

ומקשים: והא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנינו בסופה של ברייתא זו]: ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין. הרי אפשר לדייק מכאן בבירור כי: שוגג — אין [כן, מותר] אולם במזיד — לא, ואם ר' נחמיה סבור כי המזיד אסור אפילו במקומם, מכלל דתנא קמא [מכאן שהתנא הראשון] סבר: במזיד נמי שרי [גם כן מותר] ואם כן, הסבר זה אינו יכול להתקבל, ומסכמים: אכן שמע מינה [נלמד ממנה שכך].

א אמר רב נחמן אמר שמואל: היה מהלך במקום ואינו יודע תחום שבת שלו היכן הוא, מהלך אלפים פסיעות בינוניות ממקום שביתתו לכל צד שירצה, וזו היא תחום שבת, ששיעורה של פסיעה בינונית הוא אמה בערך.

ב ועוד אמר רב נחמן אמר שמואל: שבת בבקעה (במישור), והקיפוה גוים מחיצה בשבת לצורך דירה — מהלך אלפים אמה בלבד, שאינו יכול לסמוך אלא על מחיצות שהיו כבר בשעת קניית השביתה, ואולם מטלטל בכולה אף באותו חלק שמחוץ לאלפים אמה. אולם רק על ידי זריקה, שהרי הוא עצמו אינו יכול להוליך את החפץ הלאה.

ואילו רב הונא אמר: מהלך אלפים אמה, ואולם מטלטל אפילו בשטח זה רק בארבע אמות הסמוכות לו כבכרמלית. ושאלו: ומדוע לא ניטלטל [יטלטל] בכולה על ידי זריקה? שכן אף על פי שהוא עצמו אינו יכול להלך בכולה, הרי מכל מקום מחיצה היא זו, ויהיה מותר לטלטל בתוכה!

ומשיבים: שמא ימשך אחר חפצו, והרי הוא אסור לצאת מתחום אלפיים אמה, ואם יטלטל בזריקה — שמא יצא אחרי חפצו מתחום המותר לו.

ושואלים: בתוך אלפיים אמה מיהת לטלטל כי אורחיה [בכל אופן שיטלטל כדרכו]? שהרי מותר לו מלכתחילה להלך בהם, ואין חשש שמא ימשך!

ומשיבים שדבר זה נאסר מצד אחר בדיני עירובין, משום דהוי [שהוא] כמחיצה שנפרצה במלואה למקום האסור לה. שהרי יותר מאלפים אמה אינו יכול לטלטל, והבקעה כולה מוקפת ביותר מאלפיים אמה, ונמצא שהחלק המותר לו פרוץ כולו לחלק האחר האסור לו, ולכן נאסר הטלטול בכולה אפילו על ידי זריקה.

ואילו חייא בר רב אמר: מהלך אלפים אמה, ומטלטל כדרכו אפילו שלא על ידי זריקה באלפים אמה. ושואלים: כמאן [כשיטת מי]? שלא כשיטת רב נחמן ולא כשיטת רב הונא, והרי לכאורה אין מקום כאן במחלוקת זו לשיטה שלישית!

ומשיבים: אימא [אמור, תקן]: מטלטל בארבע אמות. ושואלים: אי הכי, היינו [אם כך תתקן, הרי זו] ממש שיטתו של רב הונא. ומשיבים: אימא [אמור, תקן]: וכן אמר ר' חייא בר רב.

אמר ליה [לו] רב נחמן לרב הונא: לא תיפלוג עליה דשמואל [אל תחלוק עליו, על שיטת שמואל] שהביאה רב נחמן משמו בענין זה של בקעה שהוקפה מחיצה בשבת, דתניא כוותיה [שכן שנויה הברייתא כמותו]. דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: