וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אינו מצמצם אכילתו כפי שהיה צריך לנהוג אילו היה חל ביום חול, אלא אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו. חל להיות תשעה באב בערב שבת — מביאין לו כביצה בסוף היום ואוכל. כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה.

תניא [שנינו בברייתא], אמר ר' יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה. והביאו לו ביצה מגולגלת (מבושלת מעט) וגמעה בלא מלח. ולא שהיה תאב לה עד כדי כך, אלא להראות לתלמידים הלכה, שאין צריך להשלים את תעניתו בתשעה באב שחל בערב שבת, כדי לא להיכנס לשבת כשהוא מעונה.

ור' יוסי אומר: מתענה ומשלים. אמר להן ר' יוסי: אי אתם מודים לי בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת, שמפסיק מבעוד יום השבת שלפניו? משמע, שמוסיף משעות השבת על הצום, וכן נעשה אף בערב שבת. אמרו לו: אבל (אכן, כן הוא). אמר להם: מה לי ליכנס בה בשבת, כשהוא מעונה. מה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה, שהרי אם הוא מתחיל לצום מבעוד יום, הרי הוא צם זמן מה ביום השבת.

אמרו לו: יש הבדל, אם אמרת לענין לצאת ממנה מן השבת כשהוא מעונה — שהרי אכל ושתה כל היום כולו, ואינו סובל אם מתענה דקות אחדות, תאמר ליכנס בה כשהוא מעונה, כשלא אכל ושתה כל היום כולו.

ואמר עולא: הלכה כר' יוסי, ובתשעה באב שחל בערב שבת מתענה ומשלים. ושואלים: ומי עבדינן [והאם עושים אנו] כר' יוסי? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו: אין גוזרין מלכתחילה תענית על הציבור בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים. ואם התחילו מחזור תעניות, ונזדמנה תענית בימים אלה — אין מפסיקין, דברי רבן גמליאל. אמר ר' מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל שאין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין תענית באותם ימים, וכן אין משלימים בתשעה באב שחל להיות בערב שבת.

ותניא [ושנינו על כך בברייתא]: לאחר פטירתו של רבן (שמעון בן) גמליאל, נכנס ר' יהושע להפר את דבריו לענין תעניות. עמד ר' יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל [רואה אני שלאחר הראש הולך הגוף] ולדעתי יש ללכת אחר דברי הראשונים הגדולים ולא לסטות מהלכות שקבעו. כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו, עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו?! יהושע, אין שומעין לך, שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל, ולא היה אדם שערער בדבר כלום. ואם כן, מברייתא זו למדים אנו שתשעה באב שחל להיות בערב שבת — מתענים ואין משלימים, וכן אמנם נהגו למעשה.

ואמנם את הקושיה דוחים, שאין מכאן ראיה גמורה, כי אמנם בדורו של רבן גמליאל עבוד [עשו] כרבן גמליאל, ואילו בדורו של ר' יוסי עבוד [עשו] כר' יוסי, ומאז נהגו לפסוק כמותו.

ושואלים לגופו של דבר: ובדורו של רבן גמליאל עצמו האם עבוד [עשו] כרבן גמליאל? והתניא [והרי שנינו], אמר ר' אלעזר בן צדוק שהיה בן דורו של רבן גמליאל: אני הייתי מבני סנאב בן בנימין ולהם נקבע יום טוב משפחתי בעשרה באב. פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת, ודחינוהו לאחר השבת, שהרי אין מתענים תשעה באב בשבת, והתענינו בו, ולא השלמנוהו את צום תשעה באב, מפני שיום טוב שלנו היה, ומכאן נדייק: טעמא [טעם הדבר דוקא] שהיה הוא עצמו יום טוב, הא [הרי] אם היה זה ערב יום טוב בלבד — משלימין! ואם כן נמצא שבערבי שבתות וימים טובים מתענים ומשלימים, אפילו בדורו של רבן גמליאל!

אמר רבינא: שאין להקשות מסיפור זה כי שאני [שונה] יום טוב של דבריהם שתקנוהו חכמים, שאינו חמור כיום טוב האמור בתורה. והרי חגם של בני סנאב איננו חג מן התורה, כי רק חכמים קבעוהו. ומתוך שמתענין בו שעות, שהתירו להתענות חלק מן היום ביום טוב של דבריהם, אף משלימין בו גם ערביות (להתענות עד שיעריב היום). ואולם בשבת, הואיל ואין מתענין בה אפילו שעות — אף אין משלימין בה ערביות.

א אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא [לא שמעתי הלכה זו] שפוסקים כר' יוסי (רב יוסף חלה ושכח את תלמודו, ולא זכר שנאמרה הלכה זו). אמר ליה [לו] אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן [אתה אמרת לנו הלכה זו, ועל דבר זה אמרת אותה לנו]: שנינו שאין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים, ואמרינן עלה [ואמרנו עליה על ברייתא זו], אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי ר' מאיר שאמר משום (בשם) רבן גמליאל שאין משלימים, וכן בענין תשעה באב שחל בערב שבת, אבל חכמים אומרים: מתענה ומשלים.

מאי לאו [האם לא] מה שאמרו חכמים "מתענה ומשלים" נאמר אכולהו [על כולם], כלומר על כל הפרטים שנזכרו בברייתא, כולל בענין תשעה באב שחל להיות בערב שבת? לא, הדבר נאמר רק ביחס לחנוכה ופורים שאם קבעו בהם תענית — מתענין ומשלימים, אבל לא לענין קביעת תענית בערב שבת.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר