אי אתה מודה לפחות שיש לחשוש שמא יבקע הנוד, ונמצא שותה טבלים למפרע? אמר להן: לכשיבקע, אני איני חושש לאפשרות זו.

א משנה ר' אליעזר אומר: יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה — ביום ששי, ובין לאחריה — ביום ראשון: מערב אדם שני עירובין, ואומר: עירובי ביום הראשון לצד מזרח, וביום השני למערב. או בראשון למערב ובשני למזרח, או שאומר: עירובי בראשון, ובשני אהיה כבני עירי. או שאומר: עירובי בשני, וביום הראשון אהיה כבני עירי.

וחכמים אומרים: אי אפשר לחלק כך, אלא או מערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר. או מערב לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר.

כיצד יעשה? מוליכו לעירוב בעצמו או על ידי שליח ביום הראשון ומחשיך עליו, ונוטלו אם אין בידו אחר, ובא לו וחוזר לביתו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו, ונמצא משתכר, כלומר זוכה בקביעת תחום על ידי עירוב בהליכתו ביום הראשון, ומשתכר ביום השני על ידי עירובו שהניח.

ואם מצא שנאכל עירובו ביום הראשון — הרי עירובו מועיל ליום הראשון, ואין עירובו מועיל לשני.

אמר להן ר' אליעזר: אם כן נמצא שמודים אתם לי ששבת ויום טוב הן שתי קדושות, שהרי אין עירוב אחד מועיל לשני הימים כאחד, ואם כן אף אתם תודו לי שיכול אדם לערב לכתחילה לשני הימים ולשני כיוונים שונים.

ב גמרא על לשון חכמים במשנתנו מקשים: "לרוח אחת" מאי ניהו [מה הוא, מה משמעו] — שלשני ימים צריך לערב לאותו כיוון. "לשני ימים" מאי ניהו [מה הוא, מה משמעו] — שיכול לערב רק ברוח אחת, אם כן היינו קמייתא [הרי זו ממש הראשונה] ומה ההבדל בין הדברים?

ומבארים: הכי קאמרי ליה רבנן [כך אמרו לו חכמים] לר' אליעזר: אי [אין] אתה מודה שאין מערבין ליום אחד חציו לצפון וחציו לדרום? אמר להן: אבל כלומר, אכן, כן הוא. אמרו לו: כשם שאין מערבין ליום אחד חציו לדרום וחציו לצפון — כך אין מערבין לשני ימים שהם קדושות סמוכות יום אחד למזרח ויום אחד למערב.

ור' אליעזר מה הוא אומר? אומר הוא: התם [שם] ביום אחד — קדושה אחת היא, ואי אפשר לחלק חציו של יום לצד זה וחציו לצד אחר. הכא [כאן] יום טוב ושבת הסמוכים זה לזה — שתי קדושות הן, ואפשר לחלק ביניהם אף לענין עירוב.

אמר להן ר' אליעזר: אי [אין] אתם מודים לי שאם לא היה לו פת כדי לקנות בה שביתה ולכן הלך הוא בעצמו ועירב ברגליו ביום ראשון שקנה שביתה באותו מקום מכוח שהותו בו בין השמשות, ובכל זאת צריך להיות מערב ברגליו ביום שני, ואין די בעירוב אחד, וכן אם נאכל עירובו ביום ראשון — אין יוצא עליו ביום שני.

אמרו לו: אבל, נכון הוא. אמר להם: הא לאיי [הרי אם כן] שתי קדושות הן, ואם כן אף לכתחילה נוכל לחלק ביניהם. ורבנן ספוקי מספקא להו, והכא לחומרא והכא לחומרא [וחכמים ספק מסתפקים הם בדבר, וכאן הולכים הם להחמיר וכאן להחמיר],

אמרו לו חכמים לר' אליעזר: אי אתה מודה שאין מערבים בתחילה מיום טוב לשבת? שאם היה יום טוב בערב שבת ושכח לערב בערב יום טוב אינו יכול לערב בתוך החג עירוב תחומים, אמר להן: אבל, כן הוא. אמרו לו: הא לאיי [הרי אם כן] קדושה אחת היא!

ודוחים כי ר' אליעזר סבור כי התם [שם] שאין מערבים מיום טוב עבור השבת לא משום שהיא קדושה אחת, אלא מטעם אחר, משום הכנה, שאסור להכין דברים מיום טוב לשבת, ואפילו עירוב.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: עירב ברגליו ביום ראשון שבא לאותו מקום בבין השמשות וקבע שביתתו בו — מערב ברגליו ביום שני. ואם עירב מלכתחילה במאכל ונאכל עירובו ביום ראשון — אין יוצא עליו ממקומו למקום עירובו ביום השני, אלה דברי רבי.

ר' יהודה אומר: