שמשכים בשחר (שחורות) ומעריב (עורב) עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, לאמור; שמתענה ומסתגף תוך לימוד התורה.

רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב, כי הא [כמו זה] שרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב [היה הולך לבית הרב] ללמוד תורה. אמרה ליה דביתהו [לו אשתו]: ינוקי דידך מאי אעביד להו [התינוקות שלך מה אעשה להם] לפרנסם כשאתה אינך מפרנסם? אמר לה: מי שלימו קורמי באגמא [האם נגמרו כבר הקנים באגם]? ואם אין מאכל אחר, שיאכלו את קני הסוף.

על פסוק אחר אמרו: "ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו" (דברים ז, י). אמר ר' יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב, אי אפשר היה לאומרו מפני כבוד שמים, שכן הוא עלול להתפרש כביכול כאדם שנושא משוי על פניו, ומבקש להשליכו ממנו. והוא שנאמר שאין ה' כביכול מסוגל לשאת את הדבר, אלא מעניש אלא בעולם הבא את הרשע.

על קטע הפסוק "לא יאחר לשנאו" אמר ר' אילא: לשנאיו הוא שלא יאחר מתן שכרם אם קיימו דבריו אבל יאחר — לצדיקים גמורים שמתן שכרם של צדיקים אינו בא מיד אלא לעולם הבא.

והיינו [וזהו] שאמר ר' יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם" (דברים ז, יא) כוונתו "היום לעשותם" — בעולם הזה, ולא למחר לעשותם — שאין בעולם הבא חובה ואפשרות לקיים מצוות. ועוד זאת: היום — לעשותם, ואילו רק למחר לעתיד לבוא — לקבל שכרם.

ובענין זה אמר ר' חגי: ואיתימא [ויש אומרים] ר' שמואל בר נחמני, מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" (שמות לד, ו). ויש לדייק בכתוב: "ארך אפיים", "ארך אף" מבעי ליה [צריך היה לו לומר] ומדוע אמר "ארך אפיים" בלשון רבים?

כוונתו שיש שני מיני הארכת אף: ארך אפים לצדיקים — שהוא ממתין בתשלום שכרם לעולם הבא, ארך אפים לרשעים — שאין פורענותם באה עליהם מיד, אלא אף היא אינה באה אלא לעולם הבא.

א במשנה נאמר שר' יהודה אומר כי את הפסים עושים עד בית סאתים וכו'. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים בבירור הענין] האם הכוונה היא בור ופסין קאמר [הוא אמר], ששטח הבור עצמו על מחיצותיו והרחקו צריך להיות בית סאתים בלבד. או דילמא [שמא] בור עצמו אינו אלא בית סאתים ובלא שטח הפסין והרחקתם קאמר [הוא אמר],

ועיקר בסיסה של השאלה: האם אדם נותן עיניו בבורו ויודע שעושים מחיצה זו משום הבור, ולכן כיון ששטח הבור אינו יותר מבית סאתיים לא גזרינן דילמא אתי לטלטולי [אין אנו גוזרים שמא יבוא לדמות מקום אחר אליו ויטלטל] יותר מבית סאתים בקרפף,

או דילמא [שמא] אדם נותן עיניו במחיצתו, ואינו שם לב לשטח הבור אלא לכל ההיקף שהוא גדול יותר מבית סאתיים, וגזרינן דילמא אתי לאיחלופי [וגוזרים אנו שמא יבוא להחליף] יותר מבית סאתים בקרפף משום הדמיון לפסים.

כדי לפתור מביאים ראיה. תא שמע [בוא ושמע] מה ששנינו בברייתא: כמה הן מקורבין הפסים של הבור — כדי ראשה ורובה של פרה, וכמה הם מרוחקין — אפילו כור אפילו כוריים. ר' יהודה אומר: בית סאתים בלבד — מותר, יתר מבית סאתים — אסור,

אמרו לר' יהודה: אי [אין] אתה מודה בדיר וסהר מוקצה, וחצר שאפילו היו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים שמותר לטלטל בהם.

אמר להם יש לחלק בדברים: זו באותם המקרים בדיר וסהר וכיוצא בהם, מחיצה גמורה יש להם, ומשום כך מותרים הם בטלטול אף ביותר מכבית סאתיים. ואלו שמסביב לבור פסין בלבד, והתירום בטלטול רק אם אין שטחם יותר מכבית סאתיים.

ור' שמעון בן אלעזר אומר: בור בית סאתים אבית סאתים — מותר, ולא אמרו להרחיק את הפסים מן הבור אלא כדי ראשה ורובה של פרה.

ומדייקים: הא מדקאמר [הרי מזה שאמר] ר' שמעון בן אלעזר בור ולא הזכיר פסין אלא בור בלבד. מכלל הדברים נסיק שר' יהודה בור ופסין קאמר [הוא שאמר, התכוון]. ודוחים: ולא היא, ר' יהודה כשאמר שאין השטח המותר בטלטול אלא בית סאתיים הרי של בור בלא פסין קאמר [הוא שאמר].

ושואלים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זהו] בדיוק מה שאמר ר' שמעון בן אלעזר. ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה כשהיה ההיקף אריך וקטין [ארוך וצר] שר' יהודה מתיר בה, ור' שמעון בן אלעזר מתיר רק אם היתה בית סאתיים רבועה.

ומוסיפים: כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר: כל אויר (חלל מוקף מחיצה, ואפילו אינו מקורה) שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר מוקצה וחצר, אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים — מותר בטלטול.

וכל דירה שתשמישה לאויר ולא נעשתה מחיצתה לדור בה אלא לצורך החלל והחצר כגון בורגנין שבשדות, אם היתה בית סאתים — מותר לטלטל בה, יתר מבית סאתים — אסור.

ב משנה ר' יהודה אומר: אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן שהיתה דרך הרבים עוברת בין הפסים — יסלקנה לצדדין שיעברו הרבים סביב הפסים, שהרי לא יתכן שיהו רבים עוברים שם שעדיין דינו כרשות יחיד גמורה. וחכמים אומרים: אינו צריך, ואין הפסים נפגמים על ידי הדרך העוברת ביניהם.

ג גמרא ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: כאן בדברי חכמים הודיעך כוחן של מחיצות, שאף שדרך הרבים עוברת בין המחיצות — עדיין יפה כוח המחיצות להתיר בטלטול, אף שלכאורה אינן מועילות למעשה.

על עצם שיטתו של ר' יוחנן תוהים: האם כוונת דבריו היא שכאן הביעו חכמים סברה זו, וסבירא ליה [וסבור הוא עצמו גם כך] שדרך הרבים אינה מבטלת מחיצות? והאמר [והרי אמר] רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ירושלים אילמלא היו דלתותיה ננעלות בלילה, חייבין עליה משום רשות הרבים, נמצא שאף על פי שיש לעיר חומות אם לא היו דלתותיה ננעלות היתה העיר נחשבת כרשות הרבים, וזאת משום דרך הרבים העוברת בתוכה. הרי שאין כוח המחיצה מספיק לבטל בקיעת רבים.

אלא יש לפרש: כאן אמרו חכמים דבר זה ולא סבירא ליה [והוא עצמו אינו סבור] כך להלכה.

ומעירים: ורמי [והשלך, מצא סתירה] בין דברי ר' יהודה כאן לדברי ר' יהודה במקום אחר. ורמי [והשלך, מצא סתירה] בין דברי רבנן [חכמים] לדברי רבנן [חכמים] במקום אחר.

דתניא [שכן שנינו בתוספתא]: יתר על כן אמר ר' יהודה: מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן ולחי מכאן בצד הפונה החוצה, או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע. שהשטח שבאמצע נעשה כרשות היחיד בשל שתי המחיצות. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך על ידי לחי בלבד, בעוד הרבים ממשיכים להלך ברחוב העיר שבאמצע.

ואם כן קשיא [קשה] מדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה, וקשיא [קשה] מדברי רבנן [חכמים] על דברי רבנן [חכמים].

ומתרצים שיש להבחין בין המקרים: מדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה, לא קשיא [קשה] שיש לחלק: התם [שם] בבתים — דאיכא [שיש] שתי מחיצות מעלייתא [מעולות]. שהרי הבתים מחיצות של ממש הם, ודי בשתי מחיצות כדי לתחום רשות לעצמה. ואילו הכא [כאן] בפסים — ליכא [אין] שתי מחיצות מעלייתא [מעולות], שהרי הפסים אינם מחיצות גמורות,

אף מדברי רבנן [חכמים] על דברי רבנן [חכמים] נמי [גם כן] לא קשיא [קשה], כי הכא [כאן בפסים] — איכא [יש] לפחות שם ארבע מחיצות שהרי הבור מוקף והוא קרוי מוקף בארבע מחיצות, התם [שם בבתים] — ליכא [אין] אפילו שם ארבע מחיצות.

ד אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן: ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים, יתיב [ישב] רב דימי וקאמר ליה להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזאת]. אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: מאי טעמא [מה הטעם] על מה מתבססים דברים אלה?