א משנה כל קרבן התדיר (נוהג לעתים תכופות) יותר מחבירו — קודם את חבירו בהקרבה. ומשום כך קרבנות התמידין הקרבים בכל יום קודמין לקרבנות המוספין הבאים רק בימים מיוחדים. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש כשחל ראש חודש בשבת, כיון שהם תדירים מהם. וכן בראש חודש תשרי שהוא גם ראש השנה, מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה. וכלל זה, שהתדיר קודם נלמד ממה שנאמר במוספי היום הראשון של פסח: "מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג), הרי שתחילה מקריבים את עולת התמיד, ואחר כך אלה, קרבנות המוספים.

ב גמרא על דברי המשנה שכל קרבן התדיר יותר מחבירו, קודם לו בהקרבתו, שואלים: מנא לן [מנין לנו] הלכה זו? ותוהים על עצם השאלה: מנא לן [מנין לנו]?! כדקאמר טעמא [כמו שאומר התנא בעצמו במשנה את הטעם]: שנאמר "מלבד עלת הבקר"! ומסבירים את השאלה: אם מכתוב זה בלבד, דילמא [שמא] דווקא קרבנות תמידין הן דקדמו [שקודמים] למוספין משום דתדירי [שהם תדירים] כשלעצמם, שהרי כל יום ויום הם מוקרבים, אבל מוספין למוספין אחרים התדירים פחות מהם, מנא לן [מנין לנו]?

אמר ר' אילעא בתשובה לשאלה זו: לאחר הפסוק "מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה" (במדבר כח, כג) האמור במוספי היום הראשון של פסח, אמר קרא [המקרא]: "כאלה תעשו ליום שבעת ימים" (במדבר כח, כד), ללמדנו שיהיה דינם של אלה המוספים הנזכרים בפסוק השני כדינם של אלה, התמיד והמוספים שנזכרו בפסוק הראשון, שהתדיר קודם לפחות תדיר ממנו.

ומקשים על לימוד זה: והאי מיבעי ליה לגופיה [ווהרי כתוב זה נצרך לו לגופו], ללמד שכמו שעושים ביום הראשון של פסח, כך עושים בכל שבעת ימי החג! ומשיבים: אם כן, רק ללמד דבר זה, ניכתוב [שיכתוב]: "אלה תעשו ליום שבעת ימים" בלבד, ואין צורך ב"כאלה".

ודוחים: אי כתב [אם היה כותב] "אלה תעשו ליום שבעת הימים", הוה אמינא [הייתי אומר]: אלה לשבעת הימים (— אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא) כלומר, שבכל שבעת הימים יחד יקריבו את הקרבנות האמורים בפסוק הראשון. לכן הוצרך "כאלה", ואין הוא מיותר! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי "ליום" כתיב [נאמר], ומשמע לכל יום משבעת הימים.

ומקשים: ואכתי אימא [ועדיין אמור]: אילו היה כתוב "אלה" הייתי אומר: אלה ליום הראשון, אבל שאר יומי לא ידענא [הימים איני יודע] כמה, ולכך הוצרך "כאלה"! ומשיבים: לא ניתן לומר כן, שהרי אמר קרא [המקרא]: "תעשו" — שיהו כל העשיות בכל הימים הנזכרים שם שוות, ומ"כאלה" למדנו איפוא לדין קדימה.

אביי אמר מקור אחר לכלל שהתדיר קודם בכל הקרבנות, והוא מגופה דקרא [מגופו של הכתוב] שהביאה המשנה: אם כן, שרק קרבן תמיד קודם למה שתדיר פחות ממנו, לימא קרא [שיאמר הכתוב] רק "מלבד עלת הבקר" ותישתוק [ושישתוק], "אשר לעלת התמיד" למה לי? למימר [לומר ללמד], דהך דתדירא תיקדום [שזו העולה שתדירה יותר תקדום] לעולות האחרות, שאינן "תמיד" כמותה.

ג משנה ועוד כלל בדיני קדימות של קרבנות: כל המקודש יותר מחבירו — קודם את חבירו. ומפרטים: דם חטאת ודם עולה העומדים לזריקה על המזבח — דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שהוא מרצה (מכפר) על עבירות חמורות שיש בהן עונש כרת. איברי עולה ואימורי חטאת העומדים להקטרה על גבי המזבח — איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהוא (קרבן העולה) כליל לאישים (מוקרב כולו על אש המזבח), ואילו מן החטאת מקריבים רק אימורים בלבד.

חטאת ואשם — חטאת קודמת לאשם, למרות ששניהם מרצים, מפני שדמה ניתן לארבע קרנות המזבח, וכן שיירי דמה ניתנים על היסוד, ואילו דם האשם ניתן רק על שתי קרנות. אשם קודם לתודה ולאיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים, ותודה ואיל נזיר הריהם קדשים קלים. תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, מפני שהן נאכלין רק ליום אחד כקדשי קדשים, ואילו שלמים נאכלים לשני ימים. וכן תודה ואיל נזיר טעונין (מביאים עימם) לחם (ארבעת מיני לחם בתודה, ושני מיני לחם באיל נזיר), מה שאין כן בשלמים.

היו לפניו שלמים ובכור — השלמים קודמין לבכור, מפני שהן טעונין מתן ארבע (שתי נתינות על המזבח שהן כארבע), וכן הם חייבים בסמיכה על ראש הקרבן, ולהביא עימם נסכים (מנחת נסכים), ויש בהם גם תנופות (הנפת) חזה ושוק על ידי הכהן והבעלים, מה שאין כן בבכור. בכור ומעשר בהמה — הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם אמו, ולא על ידי הקדשה כמעשר. וכן יש בו מעלה יתירה שנאכל לכהנים, מה שאין כן המעשר, שנאכל לבעלים.

מעשר בהמה וקרבנות מן העופות — המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, כלומר, מן הבהמה שיש בה זביחה (שחיטה בסכין), בעוד שהעוף נמלק ביד, ובהמה חשובה מן העוף. ויש בו במעשר בהמה שני חלקים שהם קודש קדשים, דמו הנזרק על המזבח, וגם אימוריו הקרבים על המזבח, ואילו בקרבן העוף אין למזבח אלא דמו בלבד. העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים, שמזים מדמם על המזבח, וכפרתו של הדם מרובה. היו לפניו שתי מנחות: האחת מנחה הבאה על חטא (כגון קרבן עני על חטא שבועת העדות וכיוצא בו, ראה ויקרא ה, יא), ומנחה הבאה בנדבה — מנחת חוטא קודם למנחת נדבה, מפני שהוא בא כדי לכפר על חטא. חטאת העוף קודמת לעולת העוף. וכן בהקדישה שכאשר מקדיש זוג עופות ("קן") של חטאת ועולה, צריך תחילה לומר איזהו חטאת, ואחר כך איזהו עולה.