שקדושתה קדושת דמים הוא, שהיא נכס של ההקדש, ואולם אין בה קדושת הגוף לעצמה, עד שתוכנס לכף לשם הקטרה.

הקשה עליו רבה: אלא מעתה, אם כן, כיון שיש בה רק קדושת דמים, לא תפסל במגע של טבול יום (טמא ביום שטבל לטהרתו, שעדיין אינו רשאי לגעת בתרומה ובקדשים); אלמה תניא [מדוע שנויה ברייתא]: נתנה, את הקטורת, במכתשת שבה מכינים אותה — נפסלת מאותה שעה בטבול יום!

וכי תימא [ואם תאמר]: כל הדברים שיש בהם קדושת דמים מיפסלי [נפסלים] בטבול יום, והתנן [והרי שנינו במשנה]: המנחות מועלין בהן (יש בהן דין מעילה) משהוקדשו, שאף בקדושת דמים יש איסור הנאה מן ההקדש. לאחר שקדשו בכלי — הוכשרו (נעשו ראויות) ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים אם נגע בהן אדם שחייב להביא קרבן לטהרתו (כגון יולדת או זב), ובלינה שאם עבר עליהן הלילה בכלי שרת — נפסלו.

ונדייק מכאן: אם קדשו בכלי — אין [כן], הוכשרו ליפסל בטבול יום, אבל אם לא קדשו בכלי — לא!

ומקשה עליו רב חסדא: אלא מאי [מה] תאמר, שהקטורת קדושת הגוף היא? אלא מעתה תיפסל בלינה; אלמה תנן [משום מה שנינו במשנה]: הקומץ שקומצים מכל מנחה ומקטירים על המזבח, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים (שמעלים אותה כולה למזבח), ומנחת כהן משוח ("מנחת חביתין", שמביא הכהן הגדול בכל יום), ומנחת נסכים — מועלים בהן משהוקדשו, ואם קדשו בכלי — הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.

ונדייק: קדשו בכלי — אין [כן], לא קדשו בכלי — לא נפסלו בלינה!

אמר ליה [לו] רבה: לינה קאמרת [אומר אתה]? משם אין להוכיח לענין קדושת הקטורת, כי שאני [שונה] קטורת שאינה נפסלת בלינה, למרות שהיא קדושה קדושת הגוף, הואיל וטיבה וצורתה נשמרים בכל השנה כולה.

וחוזרים ושואלים: גם אם מוכיחים שהקטורת אכן קדושה בקדושת הגוף, ונמצא שהמשנה מתירה לפדות אותה בעודה ראויה להקרבה, מכל מקום עדיין קשיא [קשה], כפי שהקשה רב חסדא מתחילה על דברי ר' יוחנן בענין תמידים: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה? אמר רבה: צריך לומר כי דברים הנלקחים לצורך קרבנות ציבור, לב בית דין מתנה עליהן, בשעת קנייתם, תנאי זה: אם הוצרכו לשימוש בקודש — הוצרכו, ואם לאו [לא] — יהיו קדושים רק לדמיהן.

אמר ליה [לו] אביי, והא מר [והרי אדוני עצמו] הוא שאמר: הקדיש זכר כלומר, איל זכר הראוי להקרבה, לדמיו בלבד — הריהו קדוש קדושת הגוף, שכיון שהוא תמים וראוי להקרבה חלה עליו קדושת הגוף. וכן נאמר גם בקטורת ובתמידים, שכיון שראוים לכך — תחול עליהם קדושת הגוף! השיב לו רבה: לא קשיא [אין זה קשה], יש להפריד בין שני אופנים של הקדשה, הא [זה] שקדוש בקדושת הגוף, הרי זה במקרה שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי עולה, שכיון שהוזכר בו שם עולה — חלה עליו קדושת הגוף. הא [זה] שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי נסכים, שמתחילה הוקדש כדי שישתמשו בדמיו לצורך אחר.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו בברייתא: פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם,