ואף אחיה השילוני טעה באותו דבר וחתם שמקבל על עצמו כל שיאמר ירבעם, דהא [שהרי] יהוא צדיקא רבה הוה [צדיק גדול היה], שנאמר: "ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל" (מלכים ב' י, ל), וכתיב [ונאמר]: "ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל" (מלכים ב' י, לא),

מאי גרמא ליה [מה גרם לו] לעשות כן? אמר אביי: ברית כרותה לשפתים, שנאמר שאמר יהוא בערמה: "אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה" (מלכים ב' י, יח), וכיון שהוציא דבר זה מפיו גרם לו שנגרר אחרי הדברים ועשאם. רבא אמר: חותמו של אחיה השילוני ראה על המלכת ירבעם, וטעה וחשב שהדבר מותר.

א ועוד בענין ירבעם. על מה דכתיב [שנאמר]: "ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם" (הושע ה, ב), אמר ר' יוחנן, אמר הקדוש ברוך הוא: הם העמיקו והחמירו מגזירותי שלי. שאני אמרתי: כל שאינו עולה לרגל — עובר בעשה, והם אמרו: כל העולה לרגל ידקר בחרב, וכך הצליח ירבעם למנוע את ישראל מלעלות לרגל.

ושוב בדברי רב: נאמר "ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושל ם וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה" (מלכים א' יא, כט). תנא [שנה החכם] משום (בשם) ר' יוסי: "בעת ההיא", כוונתו: עת היא מזומנת לפורענות.

וכן על הנאמר "בעת פקדתם יאבדו" (ירמיה נא, יח), תנא משום ר' יוסי: עת היא מזומנת לפורענות. וכיוצא בו מה שנאמר: "בעת רצון עניתיך" (ישעיה מט, ח), תנא משום ר' יוסי: יש עת שהיא מזומנת לטובה. וכן על הנאמר "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם" (שמות לב, לד), תנא משום ר' יוסי: עת היא מזומנת לפורענות. וכן "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" (בראשית לח, א), תנא משום ר' יוסי: עת היא מזומנת לפורענות.

ועוד בירבעם, נאמר: "וילך רחבעם שכם כי שכם בא כל ישראל להמליך אתו" (מלכים א' יב, א) תנא משום ר' יוסי: שכם הוא מקום מזומן לפורענות; בשכם עינו את דינה, בסביבות העיר שכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.

ועל הנאמר "וירבעם יצא מירושל ם" (מלכים א' יא, כט), אמר ר' חנינא בר פפא: שיצא מפיתקה של ירושלים, כלומר, הוציא את עצמו מכלל יושבי ירושלים ודריה, שלא לחזור לשם לעולם.

נאמר שם: "וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה" (מלכים א' יא, כט) מאי [מה משמע], ומה מלמדנו האמור "בשלמה חדשה"? אמר רב נחמן: כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי (פגם) — אף תורתו של ירבעם לא היה בה אז שום דופי. דבר אחר: "שלמה חדשה" — שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם.

מאי [מה] מלמדנו האמור "ושניהם לבדם בשדה"? אמר רב יהודה אמר רב: שכל תלמידי חכמים שבדור דומין לפניהם כעשבי השדה, ששניהם היו למעלה מכולם בחכמה. ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] ופירש: שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה.

על הנאמר: "לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל" (מיכה א, יד), אמר ר' חנינא בר פפא: כשהמליכו את ירבעם יצאה בת קול ואמרה להן לישראל: דמי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת, כלומר, דוד המלך, תתנו שילוחים לבניו ותמרדו בהם? סופכם כי "בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל", שאף מלכי ישראל יוכזבו על ידי נתיניהם שכולם לא יהיו נאמנים להם.

אמר רב חיננא בר פפא: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה הריהו כאילו גוזל גם את הקדוש ברוך הוא שהכל שלו, וגם את כנסת ישראל, שהוא מביא עליה קללה אם אינו מברך. ורמז לדבר — שנאמר: "גוזל אביו ואמו ואמר אין פושע חבר הוא לאיש משחית" (משלי כח, כד), ואין "אביו" אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "הלא הוא אביך קנך" (דברים לב, ו), ואין "אמו" אלא כנסת ישראל, שנאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך" (משלי א, ח), שמשמע שתורת האם היא המסורת המקובלת בישראל.

מאי [מה פירוש] "חבר הוא לאיש משחית" — חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים.

על הנאמר "וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה" (מלכים ב' יז, כא), אמר רבי חנין: כשתי מקלות המתיזות (זורקות) זו את זו, שמתוך הריב שנוצר על ידי כך גרר ירבעם את ישראל מאחרי ה'.

ב אגב הזכרת עגלי ירבעם מזכירים את העגל הראשון, על הנאמר: "ודי זהב" (דברים א, א), אמרו דבי [חכמי בית מדרשו] של ר' ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל כה הרבה, עד שיאמרו דיי לנו — הוא שגרם להם לעשות להם אלהי זהב מפני השפע והבטלה, שהיתה דעתם לדברים כאלה. ומשל לדבר: אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה (סל) של תבן, אלא מתוך קופה של בשר, ואם כן לא רק הם אשמים בכך.

אמר ר' אושעיא: עד ירבעם היו ישראל יונקים, כלומר, סובלים על חטאתם מעגל אחד שעשו במדבר, מכאן ואילך משנים ושלשה עגלים שהוסיף ירבעם בישראל. אמר ר' יצחק: אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שבתוך המשקל היו מוסיפים דבר קטן כדי להכריע את כף המאזניים, ואחד מעשרים וארבע בהכרע ליטרא הוא דבר קטן מאוד, וכוונתו, שחלק קטן מזעיר מחטא עגל הראשון נזכר בכל חטאי ישראל, שכן נאמר: "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם" (שמות לב, לד), שחטא זה לא נמחל, אלא נפרע מישראל בכל דור.

אמר ר' חנינא: לאחר עשרים וארבעה דורות מאז חטא העגל נגבה פסוק זה, שנאמר: "ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו" (יחזקאל ט, א), שמאז חטא העגל עד גלות בבל היו עשרים וארבעה דורות.

נאמר בירבעם "אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה" (מלכים א' יג, לג) מאי [מהי] משמעות "אחר" שנאמר? מהו אותו מאורע שמרומז לו? אמר ר' אבא: אחר שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו כלומר, ששלח נביאים והפציר בו, ואמר לו: חזור בך, ואז אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי יהיה בראש? אמר לו ה': בן ישי ילך בראש. אמר ירבעם: אי הכי, לא בעינא [אם כך, אין אני רוצה], שמפני גאוותו לא רצה לחזור בו.

ג מסופר: ר' אבהו הוה [היה] רגיל דהוה קא דריש [לדרוש], ולהאריך בדרשה על המשנה בשלשה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא. חלש, קביל עליה [נחלש, חלה, וקיבל על עצמו] שלא דריש [ידרוש] עוד במשנה זו. כיון