כדאיתפח, הדר קא דריש [שהבריא, חזר, ודרש]. אמרי [אמרו] לו תלמידיו: וכי לא קבילת עלך [קיבלת עליך] שלא דרשת בהו? [תדרוש בהם]? אמר: אינהו מי הדרו בהו, דאנא אהדר בי? [והם, האם חזרו בהם בתשובה, שאני אחזור בי מלדרוש בגנותם]?

רב אשי אוקי [עמד, הפסיק] בלמודיו יום אחד סמוך לענין שלשה מלכים, אמר לתלמידים: למחר נפתח את הלימוד בחברין [בחברינו], כלומר, ששלושה מלכים אלו, אף על פי שרשעים היו, מכל מקום היו תלמידי חכמים והם כחברים בהלכה. אתא [בא] מנשה מלך יהודה איתחזי ליה בחלמיה [ונראה לו בחלומו]. אמר לו מנשה בכעס: חברך וחבירי דאבוך קרית לן [חבריך וחברי אביך קורא אתה לנו]! כיצד עושה אתה עצמך חבר לנו?!

הנה אשאלך מהיכא בעית למישרא [מהיכן, מאיזה מקום בככר הלחם צריך אתה לפתוח, לחתוך] לפני ברכת "המוציא"? אמר ליה [לו] רב אשי: לא ידענא [אין אני יודע]. אמר ליה [לו] מנשה: מהיכא דבעית למישרא [מהיכן שצריך אתה לפתוח] לברכת "המוציא" לא גמירת [למדת], ו"חברך" קרית לן [ו"חבריך" אתה קורא לנו]?! אמר ליה [לו] רב אשי למנשה: אגמריה [למד] לי את הדבר, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא [אדרוש אותו בשמך בדרשה הפומבית] אמר ליה [לו] מנשה: מהיכא דקרים בישולא [מהיכן שהקרים והתבשל יפה הלחם] משם חותכים.

אמר ליה [לו] רב אשי: מאחר דחכימתו כולי האי [שהייתם חכמים כל כך], מאי טעמא קא פלחיתו [מה טעם אם כן עבדתם] לעבודה זרה? אמר ליה [לו] מנשה: אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי [אילו היית שם באותם הדורות היית אוחז בשיפולי הגלימה שלך, מגביהה ורץ אחרי] מרוב תשוקתך, שבאותם דורות היתה זו תאוה עזה, ואמונה מקובלת. למחר אמר להו לרבנן [להם רב אשי לחכמים] לפני שפתח בדרשה: נפתח ברבוותא [ברבותינו], באותם מלכים שהיו גדולים מאתנו בתורה ומפני חטאיהם אין להם חלק לעולם הבא.

א ומעתה לענין המלך אחאב. את שמו הפרטי דורשים כך: "אחאב" — שאמנם היה אח לשמים, אבל אב לעבודה זרה. אח לשמים — דכתיב [שנאמר]: "ואח לצרה יולד" (משלי יז, יז), שבעתות צרה נעשה אח לשמים (מהרש"א). אב לעבודה זרה — דכתיב [שנאמר]: "כרחם אב על בנים" (תהלים קג, יג).

נאמר באחאב: "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט" (מלכים א' טז, לא), מכאן אמר ר' יוחנן: עבירות קלות שעשה אחאב היו כעבירות חמורות שעשה ירבעם, שחמורות יותר היו חטאות אחאב משל ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בכל מקום בחטאי מלכי ישראל בירבעם אף שכאמור אחאב הרשיע יותר — מפני שהוא, ירבעם, היה תחילה לקלקלה. על הנאמר: "גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי" (הושע יב, יב), אמר ר' יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה.

ושואלים: ומנא לן [ומנין לנו] שלא אתי לעלמא דאתי [בא אחאב לעולם הבא]? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] "והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל" (מלכים א' כא, כא), והכפילות נדרשת כך: "עצור" — בעולם הזה, "ועזוב" — לעולם הבא.

אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה עמרי מלך ישראל למלכות — מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר: "ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון" (מלכים א' טז, כד).

אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה —

מפני שכיבד את התורה, שניתנה בעשרים ושתים אותיות, וכיצד רואים שכיבד את התורה — שנאמר: "וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה. ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם... כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו... ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות" (מלכים א' כ, ב-ג. מלכים א' כ, ו. מלכים א' כ,ס ט).

ושואלים: מאי [מהו] אותו "מחמד עיניך" שלא רצה לתת לבן הדד אחר שכבר הסכים לתת את נשיו וזהבו, לאו [האם לא] היה זה ספר תורה? ואם כן רואים אנו שהיה מוכן לוותר על הכל, אבל לא לתת את ספר התורה לגויים ובשל כך נמשכה מלכותו.

ושואלים: דילמא [שמא] עבודה זרה היא מחמד עיניו? ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כך, דכתיב [שכן נאמר] ששאל אחאב בענין זה את הזקנים, "ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא "תאבה" (מלכים א' כ, ח), ו"זקנים" משמע כרגיל חכמים. ועוד ממשיכים בשאלה: ודילמא סבי דבהתא הוו [ושמא זקני תוהו, רשעים, היו] ועובדי עבודה זרה? וראיה לדבר — מי [האם] לא כתיב [נאמר] "ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל" (שמואל ב' יז, ד), ואמר רב יוסף: אותם "זקני ישראל" המוזכרים בפסוק היו סבי דבהתא [זקני תוהו], הרי שייתכן שזקני ישראל יהיו רשעים.

ודוחים: התם [שם] באבשלום לא כתיב [נאמר] "וכל העם", הכא כתיב [כאן נאמר] "וכל העם", שאי אפשר שלא הוו בהון צדיקי [היו בהם צדיקים] ואם גם הצדיקים הסכימו לכך — ראיה היא שדבר קדושה היה זה. שהרי כתיב [נאמר]: "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו" (מלכים א' יט, יח).

אמר רב נחמן: אחאב עצמו שקול היה בין טוב ורע, שנאמר: "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה" (מלכים א' כב, כ) ולא היה ברור שהוא רשע גמור. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: מאן דכתב ביה [מי שנכתב בו] "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו" (מלכים א' כא, כה), ותנינא [ושנינו] על כך: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב במשקלו לעבודה זרה, ואת אמרת [ואתה אומר] שקול היה?! אלא, אחאב וותרן בממונו היה שלא הקפיד ולא קימץ, ומתוך שגם ההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה מעוונותיו.

ואגב הזכרת הכתוב מביאים את המשכו: "ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" (מלכים א' כב, כא-כב). ושואלים: מאי [מהו] אותו רוח? אמר ר' יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי שרצה להינקם מאחאב.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "צא" שאמר ה' לרוח? אמר רבינא, כוונתו: צא ממחיצתי ושוב אל תהיה כאן, שכן כתיב [נאמר]: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז), ואינו ראוי להיות עוד לפני ה'. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: "דפרע קיניה [מי שפורע, נוקם, את קנאתו] — הריהו בסופו של דבר מחריב ביתיה [את ביתו שלו] וכן אירע ברוח נבות שנדחה ממחיצת ה'.

על הנאמר "ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו" (מלכים א' טז, לג), אמר ר' יוחנן: שכתב על דלתות שמרון "אחאב כפר באלהי ישראל", לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל.

על הנאמר "ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון" (דברי הימים ב' כב, ט), אמר ר' לוי: מה היה עושה בהחבא? — היה קודר (חותך ומוציא) את אזכרות שם ה' הכתובות בספרי התורה וכותב שם עבודה זרה תחתיהן.

ב מעתה מדברים מענין מנשה. מדוע נקרא כן — מפני שנשה (שכח) יה. דבר אחר: מנשה — שהנשי (השכיח) את ישראל לאביהם שבשמים. ומנלן [ומנין לנו] שהוא לא אתי לעלמא דאתי [בא לעולם הבא]? — דכתיב [שנאמר]: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושל ם... ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל" (מלכים ב' כא, א. מלכים ב' כא ג), ונלמד מכאן: מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא — אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.

ג שנינו במשנה שר' יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו" (דברי הימים ב' לג, יג). אמר ר' יוחנן: ושניהם, ר' יהודה וחכמים החולקים עליו ולדעתם אין למנשה חלק לעולם הבא, מקרא אחד דרשו. שנאמר: "ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו" (ירמיה טו, ד) מר סבר [חכם זה, ר' יהודה, סבור]: "בגלל מנשה" — שלבסוף עשה תשובה, ואינהו [והם] לא עבוד [עשו] והוא גנאי לישראל שאף רשע גמור כמנשה יכול לעשות תשובה והם אינם עושים. ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבורים]: