וגנו אפרקיד [ושוכבים פרקדן על גבם], והוה זקיפא ברכיה דחד מינייהו [והיתה זקופה ברכו של אחד מהם], ועיל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה [ונכנס ערבי תחת ברכו כאשר הוא רוכב על גמלו ורומחו זקוף בידו] ולא נגע ביה [בו] מרוב גודלו. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו [חתכתי קרן, פינה, אחת של תכלת, קצה טלית ובו ציצית, של אחד מהם], ולא הוה מסתגי לן [היינו יכולים ללכת]. אמר לי הערבי: דלמא שקלת מידי מינייהו [שמא לקחת דבר מהם]? אהדריה [החזר אותו], דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה [שאנו יודעים במסורת שמי שלוקח דבר מהם אינו יכול ללכת]. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן [הלכתי החזרתי אותו, את קצה הטלית ואחר כך יכולים היינו ללכת].

ומוסיף רבה בר בר חנה: כי אתאי לקמיה דרבנן [כאשר באתי לפני החכמים] וסיפרתי להם זאת, אמרו לי בנזיפה: כל "אבא" — חמרא [חמור הוא], וכל "בר בר חנה" — סיכסא [שוטה]! למאי הלכתא עבדת הכי [למה, לצורך איזו הלכה עשית כך] לחתוך את הציצית? למידע אי [לדעת אם] הלכה כבית שמאי אי [אם] כבית הלל בענין זה? איבעי [היה] לך למימני [למנות] חוטין ולמימני [ולמנות] חוליות ולא היית צריך לקחת.

ועוד אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך את הר סיני. אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי [הלכתי, באתי וראיתי שמקיפים אותו עקרבים והם עומדים וקומתם כמו חמורים לבנים]. שמעתי בת קול שאומרת: "אוי לי שנשבעתי להגלות את ישראל, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי"?

כי אתאי לקמיה דרבנן [כאשר באתי לפני חכמים] וסיפרתי להם זאת, אמרו לי בנזיפה: כל "אבא" — חמרא [חמור הוא], כל "בר בר חנה" — סיכסא [שוטה]! היה לך לומר "מופר לך". ומסבירים: והוא רבה בר בר חנה שלא היפר, משום שסבר: דלמא שבועתא [שמא שבועת] המבול הוא [היא], שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא מבול לעולם, ולכן לא רצה להפר. ורבנן [וחכמים] מה סבורים? אם כן, אם היתה זו שבועת המבול "אוי לי" למה? אלא ודאי היתה זו שבועה על גלות ישראל.

ומוסיף רבה בר בר חנה, ועוד אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך את בלועי [הנבלעים] באדמה בחטא קרח. חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא [ראיתי שני בקעים באדמה שהיו מוציאים עשן]. שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא [לקח אותו ערבי גיזת צמר וטבל אותה במים] ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם [ונעץ אותה בראשו של רומח והכניס אותו לשם], וכי אפיק, הוה איחרך איחרוכי [וכאשר הוציא אותו היה הצמר חרוך]. אמר לי: אצית מאי שמעת [הקשב מה אתה שומע], ושמעית דהוו אמרין [ושמעתי שהיו אומרים]: "משה ותורתו אמת והן עצמם בדאין (שקרנים) ". אמר לי: כל תלתין יומי [שלושים יום] מהדר להו [מחזיר אותם] הגיהנם להכא [לכאן] כבשר המתבשל בקלחת (סיר) שהמים שבתוכה רותחים ומטלטלים את הבשר ממקום למקום, ואמרי הכי [ואומרים כך]: "משה ותורתו אמת והן בדאין".

ועוד אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי [היכן שנוגעים הארץ והרקיע זה בזה]. שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא [לקחתי את הסל שלי, הנחתי אותו בחלון שברקיע]. אדמצלינא, בעיתיה [עד שהתפללתי, חיפשתי אותו] ולא אשכחיתה [מצאתי אותו]. אמינא ליה [אמרתי לו]: איכא גנבי הכא [יש גנבים כאן]? אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוה דהדר [זהו גלגל הרקיע שמסתובב] ובו קבוע החלון ובו הסל, נטר [המתן] עד למחר הכא ומשכחת לה [כאן ותמצא אותו].

א ר' יוחנן משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא [וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים], ודמיין עייניה כתרי סיהרי [והיו עיניו דומות כשני ירחים], ונפוץ מיא מתרתי זימיה כתרי מברי [ויצאו מים משני הזימים שלו כשני הנהרות] שבסורא. רב ספרא משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דאפקיה לרישיה מימא [וראינו דג אחד שהוציא את ראשו מן הים], והוה ליה קרני וחקיק עליה [והיו לו קרנים והיה חקוק עליו]: "אנא [אני] בריה קלה שבים", כלומר, מהדברים הקטנים שבים, "והוינא תלת מאה פרסי [והייתי, גודלי היה שלוש מאות פרסות], ואזילנא לפומא [ואני הולך לפיו] של הלויתן למזונו". אמר רב אשי: ההוא עיזא דימא [זה עז הים] הוא, דבחישא [שהיא בוחשת] וחופרת בים ואית [ויש] לה קרני [קרנים].

ב ר' יוחנן משתעי [היה מספר]: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההיא קרטליתא דהוו קא מקבעי בה [וראינו ארגז אחד שהיו קבועות בו] אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכוורי דמקרי כרשא [וסובבהו מיני דגים שנקראים כרישים]. נחית