אתרי גישרי [על שני הגשרים] של הנהר רוגנג, ושואר מהאי להאי ומהאי להאי [וקפץ מזה לזה ומזה לזה], ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה [והיה מחזיק שתי כוסות יין בידו], ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי [ושופך מזו לזו ומזו לזו] ולא נטפא ניטופתא לארעא [נטפו נטפים לארץ], ואותו היום שאירע בו הדבר, יום סערה, כגון שנאמר ביורדי הים ביום שכזה: "יעלו שמים ירדו תהומות" (תהלים קז, כו) הוה [היה], עד ששמעו בי מלכותא וקטלוהו [בבית המלוכה והרגו אותו].

א אמר רבה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה [אני ראיתי ראם בן יומו] דהוה [שהיה] גדול כהר תבור, והר תבור כמה הוי [הוא]? ארבע פרסי [פרסות]. ומשאכא דצואריה תלתא פרסי [ואורך צווארו שלוש פרסות], ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא [ומקום הנחת ראשו פרסה ומחצה]. רמא כופתא וסכר ליה לירדנא [הטיל גלל וסכר על ידו את הירדן].

ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא [אני ראיתי צפרדע אחת שהיתה גדולה כמו מבצר] הגרוניא, ואקרא [המבצר] של הגרוניא כמה הויא [הוא]? שתין בתי [כשישים בתים]. אתא תנינא [בא תנין] בלעה את הצפרדע, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא [בא עורב ובלע את התנין] וסליק יתיב באילנא [ועלה וישב באילן]. תא חזי [בוא וראה] כמה נפיש חיליה דאילנא [גדול כוחו של האילן] שיכול לשאת אותו. אמר רב פפא בר שמואל: אי [אם] לא הואי התם [הייתי שם] ורואה זאת, לא הימני [הייתי מאמין].

ג ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו], ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף]. וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות], ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות], ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות], ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן]. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה], חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות], ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו].

ד ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו], סברינן יבשתא [חשבנו שיבשה] היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו], וכד חם גביה אתהפיך [וכאשר התחמם גבו התהפך], ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].

ה ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה]. וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].

ו ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא ציפרא דקאים [וראינו ציפור אחת שעומדת] עד קרצוליה במיא [קרסוליה במים] ורישיה [וראשה] ברקיע, ואמרינן ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין [ואמרנו לעצמנו אין כאן מים עמוקים, ורצינו לרדת לקרר עצמנו], ונפק בת קלא ואמר לן [ויצאה בת קול ואמרה לנו]: לא תיחותו הכא [אל תרדו כאן], דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני [שנפל לו כאן גרזן לנגר זה שבע שנים] ועדיין לא קא מטיא אארעא [הגיע לקרקעית], ולאו [ולא] משום דנפישי מיא [שמרובים, עמוקים, המים] אלא משום דרדפי מיא [שסוערים המים]. אמר רב אשי: וההוא [אותו] עוף זיז שדי הוא, דכתיב [שנאמר]: "ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי" (תהלים נ, יא).

ז ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [וראינו אווזים ששמוטות כנפיהם מרוב שומנם] וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו [ויורדים נחלי שמן מתחתם]. אמינא להו [אמרתי להם]: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [יש לנו בכם חלק לעולם הבא]? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא [אחד הרים לי כנף, ואחד הרים לי רגל] כאומרים "כן". כי אתאי לקמיה [כאשר באתי לפני] ר' אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין שאינם עושים תשובה, ואווזים אלה, העומדים וממתינים לינתן להם בשכרם, סובלים, משום שהם משמינים והולכים.

ח (סימן לדברים שהראה ערבי אחד לרבה בר בר חנה: כעפרא דתכילתא טרקתיה עקרבא לסלתיה [כעפר של תכלת עקצו עקרב לסלו]

). ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], ואיתלוי בהדן ההוא טייעא [ונתלווה עמנו ערבי אחד] דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר [ושהיה לוקח עפר ומריח אותו ואומר]: הא אורחא לדוכתא פלן, והא אורחא לדוכתא פלן [זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני] לפי ריח העפר, אמרינן ליה [אמרנו לו]: כמה מרחקינן ממיא [רחוקים אנו ממים]? ואמר לן [לנו]: הבו [תנו] לי עפרא [עפר] להריח, יהבינן ליה [נתנו לו], ואמר לן [לנו]: תמני פרסי [שמונה פרסות]. תנינן ויהבינן ליה [שנינו פעם שניה ונתנו לו שוב], ואמר לן [לנו] דמרחקינן תלתא פרסי [שאנו רחוקים שלוש פרסות]. אפכית ליה [הפכתי לו] את מיני העפר לנסותו, ולא יכילית ליה [יכולתי לו] שבאמת היה בקיא.

אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך את מתי מדבר, בני ישראל יוצאי מצרים, שמתו בשעתם במדבר. אזלי, חזיתינהו [הלכתי, ראיתי אותם] ודמו כמאן דמיבסמי [ונראים היו כמו שמשתכרים]