אבל אם ישב שם רק שית [שש שנים] הרי במקרה זה כאשר מכר הבעלים הראשונים את השדה לאדם אחר בתוך שלוש השנים שישב בה המחזיק — אין לך מחאה גדולה מזו שמחה בתוך הזמן הראוי, ואין כאן חזקה.

ומסופר על שני אנשים שהיו מתווכחים על קרקע שהחזיק אחד מהם, זה אומר: הקרקע היתה של אבותי וירשתיה מהם, וזה אומר: של אבותי. האי אייתי סהדי דאבהתיה [זה הביא עדים שהעידו כי של אבותיו] היא, והאי אייתי סהדי [וזה הביא עדים] שאכלה שני (שנות) חזקה.

אמר רבה: יש להאמין לזה שהחזיק בקרקע כי של אבותיו שלו היתה, שכן מה לו לשקר? אי בעי [אם היה רוצה לשקר] אמר ליה [היה אומר לו]: מינך זבנתה [ממך קניתיה] ואכלתיה שני חזקה, והיה זוכה בקרקע. אמר ליה [לו] אביי: "מה לי לשקר" במקום עדים לא אמרינן [אין אנו אומרים]. שכיון שיש עדים שמעידים שהקרקע היתה של אבותיו של האחר, אין לבטל את עדותם על פי סברה של "מה לי לשקר".

ומסופר, הדר אמר ליה [חזר אותו מחזיק ואמר לו למערער]: אין, דאבהתך [כן, של אבותיך] היא וזבנתה מינך [וקניתיה ממך], והאי דאמרי [וזה שאמרתי] לך שהיא דאבהתי [של אבותי], כוונתי היתה דסמיך לי עלה כדאבהתי [שאני סומך עליה כאילו היתה של אבותי] לפי שקניתיה והחזקתי בה כדין.

ועלתה השאלה: האם יכול אדם להיות טוען טענה אחת וחוזר וטוען טענה אחרת להסביר את דבריו הראשונים, או אין טוען וחוזר וטוען? עולא אמר: טוען וחוזר וטוען. נהרדעי אמרי [אומרים]: אינו טוען וחוזר וטוען.

ומעירים: ומודי [ומודה] עולא היכא [היכן] שאמר ליה [לו] בתחילה "של אבותי היתה ולא של אבותיך", שאינו טוען וחוזר וטוען, שהרי טענתו השניה היא הכחשה מוחלטת לטענתו הקודמת. ורק אם טען דברים שאינם סותרים לגמרי את דבריו הראשונים, יכול לחזור ולטעון טענה אחרת בנוסף על הראשונה. ועוד מודה עולא היכא דהוה קאי בי דינא [היכן שהיה עומד בבית הדין] ולא טען טענה חדשה, ואתא מאבראי [ובא אחר כך מבחוץ] וטען — שאף במקרה זה אינו חוזר וטוען. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — טענתיה אגמריה [טענותיו אלה האחרונות לימד אותו מישהו] ואין זו טענת אמת.

ומצד שני, מודו [מודים] חכמי נהרדעי היכא דאמר ליה [היכן שאומר לו] כהסבר לדבריו הראשונים: כשאמרתי לך "של אבותי" כוונתי היתה — של אבותי שלקחוה מאבותיך, שחוזר וטוען ומאמינים לו. וכן מודים חכמי נהרדעא היכא דאישתעי מילי אבראי [היכן שסיפר דברים מחוץ] לבית הדין ולא טען, ואתא לבי דינא [ובא לבית הדין] וטען, שבמקרה כזה חוזר וטוען. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — עביד איניש [עשוי אדם] שלא מגלי טענתיה [מגלה את טענותיו] אלא לבי דינא [לבית דין] ולא לאחרים.

אמר אמימר: אנא [אני] מנהרדעא אנא [אני] וסבירא לי [וסבור אני] כדעת עולא שטוען וחוזר וטוען. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא] שטוען וחוזר וטוען.

מקרה אחר, זה אומר: קרקע זו של אבותי היא, וירשתיה מהם, וזה אומר: של אבותי. האי אייתי סהדי דאבהתיה [זה הביא עדים שהיתה של אבותיו] ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי [וזה הביא עדים] שאכלה שני חזקה באותן שנים עצמן.

אמר רב נחמן: כיון שיש עדים לענין חזקה לשני הצדדים והם מכחישים זה את זה אוקי [העמד] אכילה לבהדי [כנגד] אכילה ובטל את שתי העדויות הללו, לפי שהן סותרות, ואוקי ארעא בחזקת אבהתא [והעמד את הקרקע בחזקת האבות] לפי העדות שהיתה של אבותיו של אחד מהם, שעל כל פנים טענה זו לא נסתרה. אמר ליה [לו] רבא: הלא הא [זו] עדות מוכחשת היא, שברור שאחת מכתות העדים העידה שקר, ואי אפשר לסמוך על עדות מפוקפקת כזו! אמר ליה [לו] רב נחמן: נהי דאיתכחש [אמנם נכון שהוכחשה העדות] בענין אכילתה של הקרקע,