דהאי ארעא דידי [שקרקע זו שלי] היא ואת [ואתה] לא זבינתה מינאי [קניתיה ממני]? זיל לאו [לך מכאן לא] בעל דברים דידי את [שלי אתה] ולך למי שמכר לך, ותבע ממנו. אמר רבא: דינא קאמר ליה [דין אמר לו], כלומר, הדין עימו, והוא יכול להפקיע את הקרקע.

ועוד מסופר, ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לו לחבירו]: מאי בעית בהאי ארעא [מה אתה מבקש, עושה בקרקע זו] שהיא שלי? אמר ליה [לו]: מפלניא זבינא [מפלוני קניתיה] ואכלתיה שני חזקה. אמר ליה [לו]: אותו פלניא גזלנא [פלוני גזלן] הוא וגזלה ממני.

אמר ליה [[לו]: והא אית [והרי יש] לי סהדי [עדים] דאתאי אימלכי [שבאתי ונמלכתי, התיעצתי] בך ואמרת לי "זיל זבין" [לך קנה] את הקרקע], והרי זה מוכיח שאין הקרקע שלך! אמר ליה [לו]: השני נוח לי, כלומר, חשבתי שיהיה נוח לי להתדיין אתך, הראשון קשה הימנו ואיני יכול להתדיין איתו, ולכן העדפתי שאתה תקנה. אמר רבא: דינא קאמר ליה [דין אמר לו], שאין בעצתו משום הודאה בבעלות המוכר על הקרקע.

ושואלים: כמאן [כדעת מי] אמר דבר זה, האם כדעת אדמון? דתנן [שכן שנינו במשנה]: העורר על השדה לומר ששלו היא, ונגזלה מידו, ונמצא שהוא עצמו חתום עליה, על שטר המכירה שלה, בעד, שמכרה הגזלן לאדם אחר. אדמון אומר: יכול העורר הזה לומר: השני הקונה את הקרקע נוח לי שאוכל להוציא מידו את השדה ביתר קלות, ואילו הראשון קשה הימנו, ולכן הסכמתי להיות עד באותה מכירה. וחכמים אומרים: כיון שחתם איבד את זכותו.

ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבנן [חכמים] שאמרו כי משעה שחתם איבד את זכותו, התם עבד ליה [שם שחתם עשה לו] מעשה, אבל הכא [כאן] שנתן עצה, דבורא [דיבור בלבד] הוא ובכגון זה, עביד איניש דמיקרי ואמר [עשוי אדם שיזדמן ויאמר] ואין בכך בכדי לאבד את זכותו.

ועוד מסופר, ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לחבירו]: מאי בעית בהאי ארעא [מה מבקש אתה בקרקע זו] שהיא שלי? אמר ליה [לו]: מפלניא זבינתה [מפלוני קניתיה] ואכלתיה שני חזקה. אמר ליה [לו]: אותו פלניא גזלנא [פלוני גזלן] הוא וגזל אותה ממני. אמר ליה [לו]: והא אית [והרי יש] לי סהדי דאתית באורתא [עדים שבאת בערב] ואמרת לי: זבנה ניהלי [מכור אותה לי], ואם שלך היתה מדוע לא תבעת שתחזור לך בלא לשלם עבורה? אמר ליה [לו]: אמינא איזבון דינאי [אמרתי אקנה את דיני], כלומר, אקנה ממך בכסף מועט, כדי שלא אזדקק לבוא לדין. אמר רבא: עביד איניש דזבין דיניה [עשוי אדם שיקנה את דינו], ולכן מדבריו אלה אין הוכחה שויתר על טענת הבעלות.

ומסופר עוד, ההוא [אדם אחד] שאמר ליה לחבריה [לו לחבירו]: מאי בעית בהאי ארעא [מה מבקש אתה בקרקע זו] שהיא שלי? אמר ליה [לו]: מפלניא זבינא [מפלוני קניתיה] ואכלתיה שני חזקה! אמר ליה [לו]: והא נקיטנא שטרא דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני [והרי מחזיק אני שטר שאני קניתי אותה ממנו זה ארבע שנים].

אמר ליה [לו]: מי סברת [האם סבור אתה] שכשאמרתי "שני חזקה" תלת שני קא אמינא [שלוש שנים אני אומר], ושטרך קודם? שני חזקה טובא קא אמינא [הרבה אני אומר] ושנים רבות השתמשתי בקרקע זו. אמר רבא: עבידי אינשי דקרו לשני טובא [עשויים אנשים שקוראים לשנים הרבה] "שני חזקה".

ומעירים: והני מילי [ודברים אלה אמורים] אם יכול המחזיק להביא עדים שאכלה את השדה הזה שבע שנים, דקדים [שקודמת] החזקה דהאי לשטרא דהך [של זה לשטר של האחר].