דאיצטנע מינך [שאסתתר ממך] באותה שעה, אם אני רוצה לעשות אז דבר שאינני רוצה שתראהו.

א עד כאן היתה שיטה אחת של הדיון בפירושה של המשנה. לישנא אחרינא אמרי לה [לשון אחרת אומרים אותה כך]: סברוה [חשבו] הלומדים כי מאי [מה] פירוש "מחיצה" האמורה במשנה — פלוגתא [חלוקה], וראיה לדבר דכתיב [שנאמר]: "ותהי מחצת העדה" (במדבר לא, מג), ופירוש המשנה לפי זה הוא שכיון שרצו לחצות, לחלק — בונין את הכותל בעל כורחן. ומעירים: אלמא [מכאן] שהיזק ראיה שמיה [שמו נקרא] היזק.

ומקשים: אימא [אמור]: מאי [מה פירוש] "מחיצה"? גודא [גדר], דתנן [שכן שנינו בברייתא]: מחיצת הכרם שנפרצה — אומר לו "גדור", נפרצה — אומר לו "גדור", נתיאש הימנה ולא גדרה — הרי זה קידש (אוסר) את התבואה משום כלאי הכרם, וחייב באחריותה. והרי ש"מחיצה" — כותל היא.

ולפי זה טעמא [הטעם דווקא] במקרה שרצו בונים כותל, הא [הרי] אם לא רצו לעשות כותל — אין מחייבין אותו; אלמא [מכאן] שהיזק ראיה לאו שמיה [אין שמו, אינו נקרא] היזק!

על כך משיבים: אי הכי [אם כך] ש"מחיצה" פירושה כותל, הלשון "בונין את הכותל" אינה נכונה, ובמקומה "בונין אותו" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! ומקשים מן הצד השני: אלא מאי [מה] אתה מפרש ש"מחיצה" פירושה פלוגתא [חלוקה]? אי הכי [אם כך], הלשון "שרצו לעשות מחיצה" אינה מדוייקת, "שרצו לחצות" מבעי ליה [צריך היה לו לומר]! ומשיבים: דבר זה הוא כדאמרי אינשי [כפי שאומרים האנשים]: תא נעביד פלוגתא [בוא נעשה חלוקה], ואם כן אפשר לומר גם בלשון משנתנו שרצו לעשות חלוקה ביניהם.

ולפי הבנה זו, ש"מחיצה" משמעה חלוקה, שואלים: ואי [ואם] היזק ראיה שמיה [שמו, נקרא] היזק, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] אם רצו בונים כותל? אפילו לא רצו נמי [גם כן] יעשו כותל ביניהם! אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: משנתנו — כשאין בה בחצר דין חלוקה מצד עצמה, ששותף אינו יכול לחייב את חבירו לחלקה ביניהם, לפי שהיא קטנה מן השיעור הראוי לחלוקה לכל שותף (ארבע אמות רבועות). ולכן דווקא והוא במקרה שרצו חולקים את החצר.

ושואלים: לפי פירוש זה מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] — דכי לית ביה [שכאשר אין בו, במקום] דין חלוקה בכל זאת כי [כאשר] רצו פליגי [חולקים]? אולם דבר זה תנינא [שנינו כבר] במשנה אחרת: אימתי אין מחלקים בפחות משיעור? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים — אפילו פחות מכאן חולקין! ודוחים: אי מהתם, הוה אמינא [אם משם בלבד הייתי אומר] אפילו פחות מכאן חולקים במסיפס (בסבכה) בעלמא [בלבד] שאינה מונעת היזק ראיה, ועל כן קא משמע לן הכא [השמיע לנו כאן] שאם רצו לחלוק, בונים דווקא כותל.

ושואלים: אם כן, וליתני הא ולא ליתני הך [ושישנה את זו ושלא ישנה את ההיא]? שהרי ממשנתנו למדים יותר מאשר מן המשנה ההיא! ומשיבים: באמת לא היה צריך לשנות אותה לגופה, אלא סיפא [סופה] של אותה משנה איצטריכא ליה [הוצרכה לו], ששנה שם: וכתבי הקדש של שותפים הכתובים כולם על כרך אחד, אף על פי ששניהם רוצים לחלק — לא יחלוקו.

(לישנא אחרינא [לשון אחרת] יש לחלקה האחרון של שמועה זו: וכי [וכאשר] רצו לחלוק מאי הוי [מה בכך]? מה האילוץ הנוצר משום כך שיבנו כותל? ליהדר ביה [שיחזור בו] כל אחד מהם שהתחרט ואינו רוצה לחלוק! אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מדובר כאן שלא רק שהסכימו בדברים על כך, אלא גם בשקנו מידו שעשו מעשה של קנין לגבי הסכמה זו, ואז אין הצדדים יכולים עוד לחזור בהם.

ומקשים: אדאשמעינן [עד שהוא משמיע לנו] בשאין בה דין חלוקה והוא במקרה שרצו, לישמעינן [שישמיע לנו] ביש בה דין חלוקה ואף על גב [ואף על פי] שלא רצו! ומשיבים: אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] רק ביש בה דין חלוקה ואף על גב [ואף על פי] שלא רצו, הוה אמינא [הייתי אומר]: במקרה שאין בה דין חלוקה אפילו רצו לחלוק נמי [גם כן] לא יעשו מחיצה בעל כרחו של אחד מהם, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכן.

ושואלים: ומי מצית אמרת הכי [והאם יכול אתה לומר כך]? והא קתני סיפא [והרי שנינו בסוף, במשנה להלן]: אימתי? — בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים — יחלוקו. מאי לאו [האם לא] מדובר על כותל שיכולים לכפות זה את זה לבנות כותל? ודוחים: לא, אפשר לפרש שם אמסיפס בעלמא [על סבכה בלבד] ולא בכותל ממש.

ומקשים: כיוון שאנו מפרשים כך את משנתנו, אם כן ליתני האי [שישנה את זו, משנתנו] ולא ליתני האי [ישנה את זו], שהרי נאמר בה יותר משנאמר באותה משנה! ומשיבים: סיפא [סופה] של אותה משנה אצטריכא ליה [הוצרכה לו], ששנה שם: ובכתבי הקדש, אף על פי ששניהם רוצים — לא יחלוקו).

וממשיכים: במאי אוקימתא למתניתין [במה העמדת והסברת, את משנתנו]? — בשאין בה דין חלוקה, אי [אם] בשאין בה דין חלוקה, כי רצו מאי הוי [כאשר הם רוצים מה יש בכך]? כלומר, מדוע יכול כל אחד מהם להכריח את חבירו לבנות כותל? נהדרו בהו [שיחזרו בהם]! אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מדובר כאן באופן שקנו מידן, ואין יכולים לחזור בהם לאחר מעשה קנין.

ושואלים: וכי [וכאשר] קנו מידן מאי הוי [מה יש בכך]? הלא קנין דברים בעלמא [בלבד] הוא, שהרי לא היה פה קנין של דבר, של חפץ מסויים, אלא הסכמה על תכנית לעתיד, ובדבר כזה אין קנין ממש! ומשיבים: בשקנו מידן ברוחות [בצדדים], כלומר, לא רק הסכימו על חלוקה כעיקרון, אלא אף סיכמו ביניהם איזה צד יהא שייך לכל אחד מהם. ונמצא שהיה הקנין על דבר שיש בו ממש, על חלקת אדמה מסויימת. רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך החלק שלו והחזיק (עשה על ידי כך מעשה חזקה) וזה הלך בתוך שלו והחזיק.

ב שנינו במשנה: מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבינין כו'. ומסבירים את המילים: גויל פירושו — אבני דלא משפיא [אבנים שאינן מסותתות]. גזית — אבני דמשפיא [אבנים מסותתות], דכתיב [שנאמר]: "כל אלה אבנים יקרת כמדות גזית מגוררות במגרה" (מלכים א' ז, ט). ומכאן למדים שאבני גזית הן אבנים שיישרו ושייפו אותן. כפיסין פירושו — ארחי [אריחים, חצאי לבנים]. לבינין פירושו בארמית — ליבני [לבנים].

אמר ליה [לו] רבה בריה [בנו] של רבא לרב אשי: ממאי [ממה], מנין יודע אתה שגויל אבני דלא משפיא נינהו [אבנים שאינן מסותתות הן] והאי טפח יתירא [וטפח יתר זה] של כותל גויל על כותל של גזית למורשא דקרנתא [לבליטות הקרנות] הוא. שמאחר והאבנים אינן מהוקצעות ומיושרות הריהן בולטות קצת החוצה, ולכן רוחב הקיר ששה טפחים? דילמא פלגא [שמא חצי] של גזית הוא, שאבני גויל הן דווקא אבנים מסותתות שעוביין הוא רק שני טפחים וחצי (מחצית ממידת אבני גזית), והאי [וזה] הטפח יתירא [היתר] בכותל של גויל, לביני אורבי [לבין השורות] הוא, שבונים מכל צד באבנים דקות, ומשאירים טפח אחד באמצע למלא אותו בטיט ומלט להחזיקן.

והוכחה לאפשרות של הסבר זה היא כדקאמרינן [כפי שאנו אומרים]: כפיסין פירושו — ארחי [אריחים] שעוביין רק כחצי לבינה, לבינין פירושו — ליבני [לבנים], והאי [וזה] הטפח יתירא [היתר] שעושים בכותל של כפיסים לביני אורבי [לבין שורות האריחים] הוא!

אמר ליה [לו] רב אשי: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שכפיסין הם ארחי [אריחין] מנלן [מנין לנו זאת]? אלא גמרא גמירי לה [במסורת למודים אנו אותה]. גויל נמי [גם כן] שהם אבני דלא משפיא [אבנים שאינן מסותתות] — גמרא גמירי לה [במסורת למודים אנו אותה]. זו היתה לשון אחת.

איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: ממאי [מנין] יודע אתה דהאי כפיסין ארחי נינהו [שכפיסין אלה אריחים הם] ברוחב חצי לבינה, והאי [וזה] הטפח יתירא [היתר] שעושים בכותל של כפיסים לביני אורבי [לבין השורות] הוא? דילמא מאי [שמא מה פירוש] כפיסין — אבני דלא משפיין [אבנים שאינן מסותתות], והאי [וזה] הטפח יתירא [היתר] למורשא דקרנתא [לבליטת הקרנות], כדקאמרינן [כפי שאנו אומרים]: גויל — אבני דלא משפיין [אבנים שלא מסותתות], גזית — אבני דמשפיין [אבנים מסותתות], והאי [וזה] הטפח יתירא [היתר] למורשא דקרנתא [לבליטת הקרנות] הוא?

אמר ליה [לו] רב אשי: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שגויל הוא אבני [אבנים] שלא משפיין מנלן [מסותתות, מנין לנו]? אלא גמרא גמירי לה [במסורת למודים אנו אותה], הכא נמי גמרא גמירי לה [כאן גם כן במסורת למודים אנו אותה].

אמר אביי, שמע מינה [למד מכאן]: כל שעושים ביני אורבי [בין השורות] — הוא רוחב טפח. ומעירים: הני מילי [דברים אלה אמורים דווקא] בטינא [בטיט], אם מניח בין שורות האריחים מילוי של טיט, אבל בריכסא בעי טפי [במילוי של אבנים קטנות צריך יותר]. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים]: הני מילי בריכסא [דברים אלה אמורים דווקא באבנים קטנות], אבל בטינא [בטיט] לא בעי כולי האי [צריך כל כך] ויכול לעשות פחות מעובי טפח.

ג אגב כך שואלים: למימרא [האם לומר] שבגזית שכל ארבע אמות גובה, אי הוי פותיא חמשא [אם היה הרוחב חמישה] טפחים — קאי [עומד], אי [אם] לא — לא קאי [עומד], שזה היחס שצריך להיות בין גובה הקיר ועוביו? והא, [והרי] קיר של אמה טרקסין שהיתה במקדש דהואי [שהיה] גבוה תלתין אמהתא [שלושים אמות], ולא הוה פותיא [היה רחב] אלא שית פושכי, וקם [ששה טפחים, והיה עומד]! ומשיבים: כיון דאיכא [שיש שם] טפח יתירא [יתר] — הרי זה קאי [עומד] אפילו בגובה רב.

ושואלים: ובמקדש שני מאי טעמא [מה טעם] לא עבוד [עשו] אמה טרקסין כמו במקדש ראשון? ומשיבים: כי קאי [כאשר עומד] ברוחב זה — בתלתין קאי בשלושים אמה הוא עומד], טפי לא קאי [ביותר מזה אינו עומד], ומקדש שני גבוה היה יותר ממקדש ראשון, והיו צריכים לעשות מחיצה גבוהה יותר.

ומעירים: ומנלן דהוה [ומנין לנו שהיה] בית מקדש שני גבוה טפי [יותר] מהראשון? — דכתיב [שנאמר]: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב, ט), ובפירושו של פסוק זה נחלקו רב ושמואל, ואמרי לה [ויש אומרים] שנחלקו בכך ר' יוחנן ור' אלעזר, חד [אחד] מהם אמר: הכוונה שגדול יהיה כבודו בבנין — שהבנין השני היה גבוה יותר מן הראשון, וחד [ואחד] מהם אמר: