אם נתיאש הימנה מלגדור את הפירצה הזו ולא גדרה — הרי זה קידש (אוסר) את התבואה משום כלאי הכרם, וחייב באחריותה לשלם לבעל התבואה את נזקו, שהרי הוא אשם בכך שהתבואה נאסרה בהנאה.

ולפי פירוש זה בלשון "מחיצה", יש לדייק מן המשנה כי טעמא [הטעם, דווקא] אם רצו שניהם בונים מחיצה, ונדייק: הא [הרי] אם לא רצו — אין מחייבין אותו, למרות ששותפו אינו רוצה שיראה מה הוא עושה בחצירו; אלמא [מכאן] אפשר להסיק כי היזק ראיה לאו שמיה [אין שמו, אינו נקרא] היזק, שמה שאנשים אחרים רואים מה אדם עושה בחצירו אינו נחשב להיזק.

ומקשים על כך: ואימא [ואמור] ש"מחיצה" האמורה במשנתנו פירושה — פלוגתא [חלוקה], וראיה לדרך פירוש זו כדכתיב [כמו שנאמר]: "ותהי מחצת העדה" (במדבר לא, מג), שכוונתו — חלק העדה. ונדייק מן המשנה כך: כיון שרצו לעשות חלוקה ביניהם בחצר — בונין את הכותל בעל כרחו, אלמא [מכאן] שהיזק ראיה שמיה היזק!

ודוחים: אי הכי [אם כך] אתה מפרש, אם כן האי [זו] הלשון "שרצו לעשות מחיצה" אינה מתאימה, שכן במקומה "שרצו לחצות" מבעי ליה [צריך היה לומר]! על כך משיבים: אלא מאי [מה] תפרש שמחיצה היא גודא [גדר], אם כן מדוע נאמר "בונין את הכותל"? הרי "בונין אותו" מבעי ליה [צריך היה לומר]! ומשיבים: אי תנא [אם היה שונה] רק "בונין אותו", הוה אמינא [הייתי אומר] במסיפס (סבכה) בעלמא [סתם] כלשהי, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שבונים כותל ממש, כפי הנהוג באותו מקום.

א על הנאמר במשנה כי אם רצו לעשות מחיצה בונין את הכותל באמצע, שואלים: הרי פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שאם הסכימו לבנות כותל — שצריכים לעשותו בשל שניהם!

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] להיאמר הלכה זו במשנתנו אלא באופן דקדים חד ורצייה לחבריה [שקדם האחד וריצה את חבירו] שיבנו את הכותל, והוא אכן התרצה לו. מהו דתימא מצי אמר ליה [שתאמר שיכול לומר לו] השני אחר כך, כשבא הראשון לתבוע ממנו את חלקו: כי איתרצאי [כאשר התרציתי] לך — הרי זה דווקא באוירא [באויר, בחלל], שתעשה מחיצה כלשהי, ואולם בתשמישתא [בשימוש בשטח החצר] — לא איתרצאי [התרציתי] לך ולא הסכמתי שיילקח לשם כך גם חלק מחצרי, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיון שהסכימו הריהם בונים בשטח של שניהם.

ב כיון שפירשנו "מחיצה" במשנתנו במשמעות כותל, נמצא לדרך זו כי היזק ראיה אינו נחשב היזק, ועל כך מקשים: והאם היזק ראיה לאו שמיה [אין שמו, אינו נקרא] היזק? (סימן להוכחות הבאות נגד הנחה זו הוא: גינה, כותל, כופין, וחולקין, חלונות, דרב נחמן).

תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה: וכן בגינה מחייבים אותו לגדור, ומשמע שיש בזה היזק ראיה!

ומשיבים: גינה שאני [שונה] בדין זה של היזק ראיה, וכדברי ר' אבא, שאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: אסור לאדם לעמוד (להיעצר ולהתבונן) בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה (בזמן שיש בה יבול), משום שעל ידי שהוא מסתכל בה הוא מזיק לה, והוא הדין בגינה. אבל בחצר שאין בה כל גידול קרקע אין דין היזק ראיה.

ושואלים: והא [והרי] "וכן" קתני [שנה במשנה], משמע שדין גינה הוא כדין חצר! ומשיבים: מה שנאמר "וכן" אינו מתייחס לעצם החובה לבנות גדר, אלא לגבי הדין של גויל וגזית, שאף המחיצה בגינה נעשית מאותם חומרים שמהם נעשית מחיצת החצר, וכמנהג המדינה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר מן המשנה הבאה: כותל חצר שנפל — מחייבין אותו לבנות עד ארבע אמות. משמע שיש בזה חיוב, והטעם בוודאי משום היזק ראיה! ודוחים: מקרה זה שנפל הוא שאני [שונה], כיון שכבר היתה מחיצה, ולכן חייב לשוב ולבנות.

ותוהים: ודקארי לה מאי קארי לה [ומי שהקשה אותה קושיה, מה הקשה אותה כלל]? הרי בפירוש מדובר שם בכותל שנפל, ומשמע — משום שכבר הוסכם ביניהם בעבר לעשות כותל! ומשיבים: סבור הוא כי אף במקום שלא היה כותל לפני כן מחייבים אותו לבנות, ומשום היזק ראיה. ולא לעצם חובת הבניה הובא דין זה, אלא סיפא איצטריכא ליה [סופו של הדין הוצרך לו לומר] מה שנאמר שם הלאה, שאף במקרה שהיה שם קיר גבוה — מארבע אמות ולמעלה אין מחייבין אותו לבנות, משום שאין כאן עוד היזק ראיה.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת לכך שיש דין היזק ראיה, ממה ששנינו להלן: כופין בני החצר אותו, את אחד מהם שאינו רוצה בכך לבנות עימם בית שער (מבנה שדרכו נכנסים לחצר) ודלת לחצר המשותפת, על מנת שלא תהיה החצר פרוצה לרשות הרבים. שמע מינה [למד מכאן] שהיזק ראיה שמיה [שמו] היזק! ומשיבים: אין מכאן ראיה לענייננו שכן הזיקא [היזק] ראיה של רבים שמסתכלים בחצר שאני [שונה], שזה וודאי נחשב היזק.

ושואלים: והיזק של יחיד לא נחשב כהיזק? תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לכך שהוא נחשב היזק ממה ששנינו: אין חולקין את החצר המשותפת עד שיהא בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה; ונדייק מכאן: הא [הרי] אם יש בה שטח מספיק כדי לזה וכדי לזה — חולקין, מאי לאו [האם לא] בכותל באופן שלא יוכלו לראות זה את זה? ומשיבים: לא, במסיפס (בסבכה) בעלמא [סתם]

ואפילו היא כזו שאפשר לראות דרכה. ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: אם בונה אדם כותל כנגד החלונות של חבירו, בין מלמעלה בין מלמטה ובין מכנגדן (ממולם) — מרחיק את הכותל מהם ארבע אמות. ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: אם היה הכותל מלמעלן מגביה ארבע אמות — כדי שלא יציץ למטה ויראה, מלמטן משאיר הפרש גובה של ארבע אמות, יותר מקומת אדם — כדי שלא יעמוד על הכותל ויראה, מכנגדן מרחיק — כדי שלא יאפיל את האור בבית. משמע שאנו חוששים משום היזק ראיה!

ודוחים: הזיקא [היזק] ראיה של בית הוא שאני [שונה] כי בבית ודאי אנשים עושים דברים שבצינעה, ואינם רוצים שאחרים יראו אותם. אבל החצר היא מקום פתוח, ושמא אינם מקפידים על כך.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה שאמר רב נחמן אמר שמואל: גג הסמוך לחצר חבירו — עושין לו לגג מעקה גבוה ארבע אמות, משמע שדנים דין היזק ראיה בחצר! ודוחים: שאני התם [שונה שם], דאמר ליה [שאומר לו] בעל החצר לבעל הגג: לדידי קביעה לי תשמישי [לי קבוע שימושי] בחצר, שהרי אנשים רגילים להיכנס בחצר בכל עת, לדידך [לך] לא קביעה [קבוע] לך תשמישתך [שימושך] בגג, שהרי אנשים משתמשים בגג רק לעיתים מזדמנות, ולא ידענא בהי עידנא סליקא ואתית [ואיני יודע באיזה זמן עולה ובא אתה לגג]