פחות מארבע אמות — פטור, כיון שאין לחייבו לא משום העברה ולא משום הוצאה. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע, חידש לנו] בהלכה זו? ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: ראשית שרשויות מצטרפות, ואף שרשות הרבים אחת מופרדת מרשות הרבים האחרת על ידי רשות היחיד — מחשיבים אותן כאחת, ושנית דלא אמרינן [שאין אנו אומרים] קלוטה כמה שהונחה, ולכן אין החפץ נחשב כאילו היה ברשות היחיד תוך כדי מהלכו, ולכך פטור.

א אמר רב שמואל בר יהודה שכך אמר רב אבא שכך אמר רב הונא שכך אמר רב: המעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה — פטור, וטעמו של דבר: לפי שאינו דומה לדגלי מדבר, ששם היתה רשות הרבים שאינה מקורה. על כך תוהים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] העגלות עליהן נשאו את קרשי המשכן שמקורות הויין [היו], שהרי קרשי המשכן היו מכסים את העגלות כתקרה, ובכל זאת אמר רב משום (בשם) ר' חייא: עגלות, תחתיהן וביניהן וצדיהן נחשבים כרשות הרבים, נמצא שאף תחת העגלות שהוא רשות רבים המקורה דינו כרשות הרבים! ומתרצים: כי קאמר [כאשר אמר] רב שתחת העגלות נחשב כרשות הרבים אמר זאת בדראתא [בשורות], כלומר, שלא היו הקרשים מונחים ומכסים את כל שטח העגלה, אלא סודרו שורות שורות ובין השורות היה חלל פנוי.

ומקשים עוד: מכדי, אורכא [אורך] העגלה כמה הואי [היה] — חמש אמין [אמות], פותיא [רוחב] הקרש כמה הואי [היה] — אמתא ופלגא [אמה וחצי], כמה קרשים מותיב [יכול הוא להושיב, להניח] על העגלה — תלתא [שלושה], שהם ביחד רוחב ארבע חצי אמות, ואם כן פשא ליה פלגא דאמתא [נשאר לו חצי אמה] ריקה על העגלה, כי שדי ליה מר ביני וביני [כאשר יזרוק, יחלק את החלל הזה בין לבין], כלומר, בין שורות הקרשים — כלבוד דמי [נחשב], שהרווח פחות משלושה טפחים, ופחות משלושה טפחים נחשב כצמוד! ומתרצים: מי סברת [האם סבור אתה] כי הקרשים אפותייהו הוה מנח להו [על רוחבם היה מניח אותם]? אחודן מנח להו [על עוביים היה מניח אותם], ויש מקום מרובה בין השורות.

ומקשים שוב: סוף סוף סומכא [עוביו] של קרש כמה הוי [היה] — אמתא [אמה], כמה הוה מותיב [היה מושיב, מניח] — ארבעה קרשים, פשא [נשארה] לה אמתא [נשארה לה אם כן אמה], כי שדי לה מר ביני וביני [כאשר ישליך, יחלק אותה בין שורות הקרשים] ימצא בכל חלל פחות משני טפחים, וכלבוד דמי [נחשב]. ומוסיפים: הניחא למאן דאמר [דבר זה של רב נוח לשיטת מי שאומר] קרשים שבמשכן מלמטן עוביין אמה, מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע — לשיטה זו שפיר [יפה], שלפחות בין קצות הקרשים נשאר חלל רב ואין העגלה נחשבת כמקורה. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הלא בשל רוחב הקרשים העגלה היא למעשה מקורה!

אמר רב כהנא: באטבעי [בטבעות, מסגרות] שמה שאמרנו שהיה תחת העגלות רשות הרבים היה זה לא בזמן שהיו עליה הקרשים אלא משום המסגרת שהיתה מונחת עליה לחיזוק הקרשים, וכיון ויש בה חלל מרובה הרי תחתיה רשות הרבים! ושואלים: והרי אטבעי היכא מנח להו [את המסגרות היכן היה מניח אותן] — אגבא [על גבי] העגלה כאשר הקרשים כבר מונחים עליה, והרי העגלה גופא [עצמה] מקורה הואי [היתה] על ידי הקרשים כפי שאמרנו (גאונים).