סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

פירוש שטיינזלץ

מאי [מה] ברשות ומאי [ומה] שלא ברשות איכא [יש כאן]? שלגבי שורו של אדם זר אין הבדל אם הכניס זה את פירותיו לחצר חבירו ברשותו או שלא ברשותו!

אמרי [אומרים] בתשובה: אם ברשות הכניס — הויא לה [הריהי] לגבי אותו שור בכלל נזקי שן ברשות הניזק שלענין הפירות הריהי כחצר שלו, ושן ברשות הניזק חייבת. ואם הכניס שלא ברשות — אם כן הויא לה [הריהי] כשן ברשות הרבים, ושן ברשות הרבים פטורה. על כל פנים מכאן לא למדנו דבר לענייננו.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקום אחר, ששנינו בברייתא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ונגחופטור, ואם הכניס ברשותחייב. ונברר: מאן [מי] פטור ומאן [ומי] חייב? לאו [האם לא] פטור כוונתו בעל חצר, וחייב בעל חצר? ומכאן יש ראיה ששמירת כל הנזקים קיבל עליו בעל הבית.

ודוחים: לא, פטור בעל השור המזיק, וחייב בעל השור המזיק. ושואלים: אי הכי [אם כך] מאי [מה] ברשות ומאי [ומה] שלא ברשות איכא [יש כאן], ומה ההבדל לגבי שור מזיק זה? שהרי בנזקי קרן חייב על נגיחה בכל מקום, ואף ברשות הרבים!

אמרי [אומרים] בתשובה: הא מני [זו כשיטת מי היא] — כשיטת ר' טרפון היא, שאמר: משונה (דין שונה יש) לקרן בחצר הניזקנזק שלם משלם. ולפי שיטתו כך פירושה של הברייתא: אם ברשות הכניס הניזק את שורו — הויא לה [הריהי] קרן בחצר הניזק, ומשלם המזיק נזק שלם, אם שלא ברשות נכנס — הויא לה [הריהי] קרן ברשות הרבים, ופטור מנזק שלם, ולא משלמא [משלמת] אלא חצי נזק.

א מסופר: ההיא איתתא דעלתה למיפא בההוא ביתא [אשה אחת שנכנסה לאפות בבית אחד] ובידה עיסת בצק, אתא ברחא דמרי דביתא אכלה ללישא חביל ומית [בא התיש של בעל הבית אכל את העיסה של האשה וכתוצאה מכך התחמם ומת], חייבה רבא את האשה לשלומי [לשלם] את דמי ברחא [התיש].

ושואלים: לימא פליגא [האם לומר כי חלוק] רבא על רב, שהרי אמר רב במכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות והוזקה בהמת חבירו באכילתם, שפטור בעל הבית, משום הויא [שהיה] לה שלא תאכל?

אמרי [אומרים] בדחיה: הכי השתא [וכי כך אתה משווה]?! התם [שם] שהכניס פירותיו שלא ברשותלא קביל עליה נטירותא [קיבל על עצמו שמירה] שלא יזיקו, הכא [כאן] שהיה הדבר ברשותקביל עליה נטירותא [קיבל על עצמו, כלומר, האשה, שמירה].

ושואלים: ומאי שנא במה שונה] זה ממה ששנינו בברייתא: האשה שנכנסה לטחון חטין אצל בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הביתפטור בעל הבית מלשלם לה, ואם הוזקה בהן הבהמה — חייבת האשה. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] משום שנכנסה שלא ברשות, הא [הרי] אם נכנסה ברשות — היה דינה: פטור!

אמרי [אומרים] בתשובה: אם נכנסה לטחון חטים, כיון דלא בעיא צניעותא מידי [שאינה צריכה צניעות כלל]לא בעי מסלקי מרוותא דחצר נפשייהו, ועליה דידיה רמי נטירותא [אין צריכים בעלי החצר לסלק עצמם משם, ועליו עצמו מוטלת השמירה]. אבל אם נכנסת למיפא [לאפות], כיון דבעיא [שצריכה] היא צניעותא [צניעות] משום שהיא מגלה את זרועותיה תוך כדי לישה, משום כך מרוותא [בעלי] החצר מסלקי נפשייהו [מסלקים את עצמם] משם, כדי שתוכל לאפות, הלכך עלה דידה רמיא נטירותא [על כן עליה עצמה מוטלת השמירה] של כל הנמצא בחצר.

ב שנינו במשנה: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות וכו'. ועוד בענין זה של שור הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות וגרם בכניסתו זו לנזק, אמר רבא: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, וחפר בה השור בורות שיחין ומערותבעל השור חייב בנזקי החצר, במה שקילקל שורו את החצר, ובעל החצר חייב בנזקי הבור אם נתקל מישהו ונפל בבור זה.

אף על גב [אף על פי] שאמר מר [החכם] שיש לפרש את הכתוב "כי יכרה איש בר" (שמות כא, לג) כהדגשה למיעוט: "איש" — ולא שור שכרה בור, והיה צריך איפוא בעל החצר להיות פטור על בור זה, הכא [כאן] כיון דאית ליה להאיך [שיש לו לזה], לבעל החצר חובה למלוייה [למלאותו] את הבור בעפר ולא קא מלייה [מילאו]כמאן דכרייה דמי [כמי שכרה את הבור הוא נחשב].

ועוד אמר רבא בענין דומה: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק השור את בעל הבית, או בעל הבית נתקל והוזק בוחייב בעל השור. רבץ השור והזיק בכך — פטור.

ותמהים: ומשום שרבץ והזיק ברביצתו הוא פטור? אמר רב פפא: מאי [מה פירוש] "רבץ" — הכוונה היא שהרביץ (הטיל) על האדמה גללים ואחרי כן נטנפו בהם כליו (בגדיו) של בעל הבית, דהויא [שהריהם נעשו] הגללים כהיזק בור, ולא מצינו (מצאנו) בור שחייב בו את נזקי הכלים.

ושואלים: הניחא [זה נוח] לשיטת שמואל שאמר: כל תקלה בכלל נזק בור הוא, שיש לה דיני בור לפוטרו מנזקי כלים. אלא לשיטת רב שאמר שאין רכושו של אדם נחשב לבור עד (אלא אם כן) הוא מפקר ליה [מפקיר אותו], מאי איכא למימר [מה יש לומר]?

אמרי [אומרים]: סתם גללים אפקורי מפקיר להו [מפקיר אותם] בעל השור, ואם כן הרי זה בור גמור גם לדעת רב.

ועוד הלכה בענין דומה אמר רבא: אדם או בעל חיים שנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, והזיק את בעל הבית או בעל הבית הוזק בו, שנתקל בו — חייב, ואם הזיקו בעל הביתפטור.

אמר רב פפא: לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא כשלא הוה ידע ביה [היה בעל הבית יודע בו] שנכנס, אבל אם הוה ידע ביה [היה יודע בו] שנכנס, אף שנכנס בלא רשות, אם הזיקו בעל הביתחייב. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם]? משום דאמר ליה [שאומר לו הניזק לבעל החצר]: נהי דאית [אמנם יש] לך רשותא לאפוקי [רשות להוציא אותי ], מחצרך, אבל לאזוקי לית [להזיק אותי אין] לך רשותא [רשות].

ומעירים: ובשיטתם זו, שמחייבים בכל מקרה את הנכנס שלא ברשות על נזקי בעל הבית, אזדו לטעמייהו [הולכים הם, רבא ורב פפא, לשיטתם], שאמר רבא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב פפא:

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר