סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

פירוש שטיינזלץ

יתומין קטנים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שהוריש להם, בית דין מעמידין להן, לכל אחד, אפוטרופוס, ובוררים להן האפוטרופסים חלק יפה לכל אחד ואחד, וכאשר הגדילו (גדלו ובגרו) היתומים — יכולין למחות ולומר שלא היתה החלוקה כראוי, ולבטלה. ורב נחמן דידיה [עצמו] אמר בניגוד לדברי שמואל: אם הגדילואין יכולין למחות. שאם כן, שאתה אומר שיכולים למחות מה כח בית דין יפה? משמע שהוא מקבל נימוק זה של מה כח בית דין יפה!

ומשיבים: אין זו סתירה, התם [שם] לגבי היתומים הרי זה ענין של ממונא [ממון], שיש מקום לעמוד על כבוד בית דין בענין זה, ואילו הכא [כאן] בגיטין הרי זה ענין של איסורא [איסור] ולא יתירו אשת איש רק משום טעם זה.

א מסופר: איש אחד ששמו גידול בר רעילאי שדר [שלח] לה גיטא לדביתהו [גט לאשתו], אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולה [הלך השליח מצא אותה שהיתה יושבת ואורגת], אמר לה: הא [הרי] גיטיך. אמרה ליה [לו]: זיל השתא מיהא ותא [לך עכשיו מכאן ובוא] למחר ואז תתן לי את הגט. אזל לגביה [הלך אליו] השליח אל גידול בר רעילאי ואמר ליה [לו] מה שאירע. פתח גידול בר רעילאי ואמר: "ברוך הטוב והמטיב", ששמח שגט זה לא ניתן.

ונחלקו בדינו של גט זה, אביי אמר: אמנם אמר "ברוך הטוב והמטיב", ששמח שלא ניתן, ואולם לא בטל על ידי כך גיטא [הגט]. רבא אמר: אמר "ברוך הטוב והמטיב", ובטל גיטא [הגט].

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? ומשיבים: בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי [בגילוי דעת בגט נחלקו], כלומר, כשמגלה הבעל דעתו שאין רצונו בגט, אבל לא אמר במפורש שהוא מבטל אותו, האם הדבר הזה מועיל כדי לבטל את הגט או לא. שאביי סבר [סבור]: גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא [גילוי דעת בגט לא כלום הוא] ואינו נחשב, ורבא סבר [סבור]: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא [גילוי דעת בגט דבר הוא] וחוששים לו.

אמר רבא: מנא אמינא לה [מניין אני אומר אותה] את הלכה זו? שרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה [נטל גט מאדם אחד בעל כורחו] על מנת לתיתו לאשתו של הלה. ומה עשה אותו אדם — אמר להו לסהדי [להם לעדים]: הכי [כך] אמר, הורה, לכו [לכם] רב ששת: לבטל גיטא [שיתבטל הגט], ואצרכיה [והצריכו] רב ששת לכתוב גיטא אחרינא [גט אחר]. משמע שמכיון שגילה את דעתו שאין רצונו בגט, אף שלא אמר שהוא עצמו מבטל את הגט, אלא שרב ששת הורה כן — הרי הוא בטל.

ואביי משיב על כך: אטו [וכי] רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה [גיטי אנשים היה]? אלא האמת היא שאיהו בטלה [הוא עצמו, הבעל, ביטלו] את הגט, והאי דקאמר להו הכי [וזה שאמר להם כך] בלשון זו משום דפנוי [מכות] ששמשי בית דין של רב ששת היו מכים אותו אם היה עושה שלא כדברי הדיין.

ואמר אביי: מנא אמינא לה [מניין אני אומר אותה], את דעתי, שגילוי דעת בגט אין בו ממש? שרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה [נטלו, הכריחו לתת גט לחתנו] של ר' ירמיה ביראה [מבירי] ובטליה [וביטל אותו] האיש את הגט, תנא אשקליה ובטליה [חזר, רב יהודה נטל ממנו וביטלו] הלה, הדר תנא ואשקליה על כרחיה [חזר רב יהודה, שנה ונטל ממנו גט בעל כורחו], ואמר להו לסהדי [להם לעדים] באותה שעה: אותיבו קרי באוניכו וכתובו ליה [שימו חתיכות דלעת באוזניכם וכיתבו לו] גט, שלא תוכלו לשמוע אם יאמר לכם שהוא מבטל. ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא מילתא היא [ואם עולה על דעתך לומר שגילוי דעת בגט דבר הוא], הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו [הרי העדים רואים אותו שהוא רץ אחריהם] ואף שאינם שומעים את קולו הם יכולים להבין שרצונו לבטל!

ורבא משיב על כך: כיון שאינם שומעים — אין זה גילוי דעת, כי האי דקא רהיט בתרייהו [זה שהוא רץ אחריהם] אינו ראיה, שהרי יכול להיות דאמר להו הוא רוצה לומר להם]: אשור הבו לה הייא [מהרו התחזקו ותנו לה את הגט במהרה], כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא [כדי שיגמר כבר צערו של אותו אדם], כלומר, צערי, בזה שאשתי מתגרשת ממני.

ואמר אביי עוד: מנא אמינא לה [מניין אני אומר אותה], את ההלכה שגילוי דעת בגט אין בו ממש? דההוא אדם אחד] שאמר להו [להם] לעדים כאשר נתן גט על מנת לתיתו לאחר זמן: אי [אם] לא אתינא [אבוא] עד תלתין יומין [שלושים יום] ליהוי גיטא [יהא זה גט], אתא ופסקיה מברא [בא והפסיקתו המעבורת] ולא יכול היה לעבור את הנהר ולהגיע למקום, אמר להו [להם], לעומדים מעבר הנהר: "חזו דאתאי, חזו דאתאי" [ראו שבאתי, ראו שבאתי], ואמר שמואל: לא שמיה מתיא [אין שמו, אינו נחשב ביאה]. משמע שאף על פי שהוא מגלה דעתו, מכל מקום הגט נשאר בעינו.

ורבא אמר: מכאן אין ראיה, אטו התם לבטולי גיטא בעי [וכי שם לבטל את הגט רצה]? התם, לקיומי תנאיה קא בעי [שם, לקיים את תנאו רצה] והא [והרי] לא איקיים תנאיה [התקיים תנאו].

מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם] כאשר נתן גט לארוסתו: אי [אם] לא נסיבנא [אשא אותך לאשה] עד תלתין יומין [שלושים יום]ליהוי גיטא [יהא זה גט]. כי מטו תלתין יומין [כאשר הגיעו שלושים יום], אמר להו [להם]: הא טרחנא [הרי טרחתי] ולא הצלחתי.

ושואלים: למאי ניחוש לה [למה נחשוש לו] לגט זה? אי [אם] משום אונסא [אונס ] שבדבר, שהרי טרח ונאנס ולא עלה בידו — הלא כלל הוא שאין טענת אונס בגיטין. אי [אם] משום גלויי דעתא בגיטא [גילוי הדעת בגט] שגילה דעתו שאינו רוצה בגט הזה, אם כן פלוגתא [מחלוקת] של אביי ורבא הוא, וכמבואר להלן — בזה הלכה כאביי.

וכן מסופר: ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם]: אי [אם] לא נסיבנא [אשא לאשה] את ארוסתי לריש ירחא דאדר, ליהוי גיטא [עד ראש חודש אדר, שיהא זה גט]., כי מטא ריש ירחא דאדר [כאשר הגיע ראש חודש אדר], אמר להו [להם]: אנא לריש ירחא דניסן אמרי [אני לראש חודש ניסן אמרתי]. ומעתה, למאי ניחוש [למה נחשוש] לה? אי [אם] משום אונס שהיה בזה — אין אונס בגיטין. אי [אם] משום גלויי דעתא [הדעת]פלוגתא [מחלוקת] של אביי ורבא, והלכה כאביי.

ומסכמים את ההלכה: והלכתא [והלכה] כרב נחמן, שאמר שביטול גט יכול להתבצע אפילו בפני שנים. והלכתא [והלכה] כרב נחמן, שאמר שהלכה כרבי בשתיהם.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר