והלא דמי חטאת מעורבין בהן במעות הסתומות הללו, וכיצד ילכו כולן לנדבה שכולה עולה? אמר ר' יוחנן: הלכה מקובלת היא בנזיר שמעות סתומות של נזיר הולכות כולן לנדבה, אף שיש בהן דמי חטאת. ריש לקיש אמר: אמר הכתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה" (ויקרא כב, יח) התורה אמרה: מותר נדר יהא לנדבה. ואף כאן, כיון שנדר הנזירות הזה איננו יכול לבוא לידי מימוש, שהרי מת האיש — הולכים המעות לנדבה.

ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר' יוחנן שאמר הלכה היא בנזיר — אמטו להכי [משום כך] אם היו סתומין — אין [כן], ואם היו מפורשין — לא, שכך היא ההלכה. אלא לדעת ריש לקיש הסומך על הכתוב "לכל נדריהם ולכל נדבותם", מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] מעות סתומין? אפילו מעות מפורשין שמת בעליהם ילכו לנדבה!

אמר רבא: מפורשין לא מצית אמרת [אין אתה יכול לומר] כי כבר פסקה [פסק, חתך, זאת] התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל, שכך דרש על הכתוב המחייב להעלות קדשים לבית המקדש "רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך" (דברים יב, כו) — בולדי קדשים (שנולדו לבהמה נקיבה שהפריש לשלמים) וכן בתמורתם (שאמר על בהמת חולין שתהא היא קדושה תמורת בהמת הקדשים) הכתוב מדבר, שאף הם

מה תקנתן — "תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'" (דברים יב, כו). יכול שהכוונה היא רק שיעלם לבית הבחירה (בית המקדש), שיביא אותם למקום אשר יבחר ה', ואולם לא יקריבם, אלא ימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו — תלמוד לומר: "ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל" (דברים יב, כז),

לומר לך: כדרך שאתה נוהג בעולה — נהוג כמו כן בתמורתה ותעלה אף אותה כליל, וכדרך שאתה נוהג בשלמים — נהוג כמו כן אף בולדיהם שמקריבים את האימורים והבעלים אוכלים את השאר. יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם יהא דינם כן, שינהג בתמורה ובוולד כמו שנוהג בהם, ויקרבו על גבי המזבח — תלמוד לומר: "רק" למעט את אלו, אלו דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר: אינו צריך לדרשה זו לענין אשם, שהרי הוא אומר "אשם הוא" (ויקרא ה, יט), לומר: בהוויתו יהא, שרק הוא עצמו כפי שהוא קרב, ולא תמורתו. הרי שבברייתא זו נתבאר במפורש שלא ניתן להביא במותר חטאת קרבן למזבח, ולכן דמים שהופרשו לצורך חטאת נזיר, כיון שמת בעליהם — ילכו לים המלח, ולא לנדבה, ואף להסברו של ריש לקיש.

א כיון שהובאה ברייתא זו מבררים אותה לפרטיה. קתני [שנה]: יכול יעלם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון בשביל שימותו — תלמוד לומר: "ועשית עלתיך". ושואלים: אמאי [מדוע] יעלה על הדעת לעשות כן? הא [הרי] ולד חטאת הוא דגמירין [שאנחנו למודים] בה שהולך למיתה, אבל לא בקדשים אחרים, ומדוע צריך לדרוש את הכתוב למעטם? ומשיבים: אי לאו קרא [אם לא הכתוב המפורש] הוה אמינא [הייתי אומר] כי ההלכה באה ללמד שולד חטאת מומת בכל מקום, ואין צריכים להביא אותו דווקא לבית הבחירה כדי להמיתו שם,