ואולם ולדי קדשים אחרים מביאים בבית הבחירה ושם ממיתים אותם, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא ממיתים את וולדי שאר קדשים, ומביאים אותם לקרבן.

ומוסיפים לדון בפרטי הדברים. קתני [שנה] שם: יכול אף ולד חטאת ותמורת אשם כן שיקרבו על גבי המזבח — תלמוד לומר: "רק". ושואלים: למה לי קרא [כתוב] לענין זה? הלא הילכתא גמירי לה [הלכה למשה מסיני למודים אנו אותה] שולד חטאת למיתה אזיל [הולך]! ומשיבים: הכי נמי [כך הוא גם כן] לענין ולד חטאת, וקרא [והכתוב] ללמד לענין אשם הוא דאתא [שבא].

ושואלים: אשם נמי הילכתא גמירי לה [גם כן הלכה למשה מסיני למודים אנו אותה] והיא: כל שאילו בחטאת מתה, כלומר, כל קרבן שיש בו פסול כזה שאם היה זה חטאת היה הולך למיתה, ובכלל זה תמורה, אם היה זה באשם — רועה, כלומר, את קרבן האשם הזה משאירים אותו שירעה עד שיפול בו מום ואינו קרב על גבי המזבח. ואם כן, לשם מה אנו צריכים את הלימוד מהמקרא לענין זה?

אלא כך צריך לומר: אי מהילכתא [אם מן ההלכה] בלבד הייתי למד, הוה אמינא: [הייתי אומר]: הילכתא [הלכה] היא שצריך לעשות כך, שוולד חטאת ימות ותמורת אשם תרעה, ואולם אי אקריביה [אם הקריב אותו] בכל זאת — לא ליחייב [יתחייב] עליה ולא כלום, על כן קא משמע לן קרא [השמיע לנו הכתוב] דאי [שאם] מקריב ליה [אותו] — קאים עליה [עובר עליו] בעשה, באיסור הנובע מן המיעוט הכתוב "רק קדשיך" (דברים יב, כו).

שנינו באותה ברייתא: ר' עקיבא אומר אינו צריך לימוד מפסוק "רק קדשיך" לאשם, הרי הוא אומר "אשם הוא" (ויקרא ה, יט) — בהוייתו יהא. ושואלים: למה לי קרא [כתוב] לצורך זה? הלא גמרא גמירין לה [בהלכה למודים אנו אותה]: כל שבחטאת מתה — באשם רועה ולכן ברור שבמקרה זה אין מקריבים אותו!

ומשיבים: הכי נמי [כך הוא גם כן], וכי אתא קרא [וכאשר בא הכתוב] — לצורך ענין אחר שאמר רב הוא שבא. שאמר רב הונא אמר רב: קרבן אשם שניתק לרעייה, כלומר, שפסקו דינו שילך לרעיה, שאי אפשר להקריבו כקרבן אשם, ודינו שירעה עד שיפול בו מום ואז יימכר ויביא בדמיו עולה כנדבה, ועבר ושחטו אותו עצמו (ולא את הבהמה שקונים בדמיו), אם שחטו לשם עולה — כשר.

ויש לדייק בדברי רב: טעמא [הטעם, מדובר דווקא] באשם שניתק לרעיה, הא [הרי, אבל] אם לא ניתק לרעיה — לא, וסתם אשם שהקריבו אותו לעולה — פסול. שאמר קרא [הכתוב] "אשם הוא" — כלומר, בהוייתו יהא ולא כקרבן אחר, ואם הקריבו כקרבן אחר — פסול.

א וחוזרים לענין קרבנות נזיר. אמר מר [החכם] ר' יוחנן: הלכה היא בנזיר שמעות סתומים שלו שיש בהם גם דמי חטאת ילכו לנדבה. ושואלים: מלשונו משמע שדווקא בנזיר ישנה הלכה זו ותו ליכא [וכי אין עוד] דברים שיש בהם הלכה כזו, ולא רק בנזיר? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ושאר חייבי קינין שבתורה, כלומר, אלה שנתחייבו להביא קרבן עוף בלבד אם היו עניים, כגון מצורע, שמביא שני תורים אחד לעולה ואחד לחטאת במקום כבש וכבשה,