אבל אם אמר "מודרני הימך" לחודיה [לבדו] — שניהן אסורין, שלשון זו אינה מבחינה אם הוא רוצה להדיר את עצמו מליהנות מחבירו, או רוצה להדיר את חבירו שייאסר ליהנות ממנו. כי הא [כמו זו] שאמר ר' יוסי בר' חנינא: האומר "מודרני הימך" — שניהן אסורין.

תנן [שנינו במשנה]: האומר לחבירו "הריני עליך חרם" — המודר, האיש האחר שאליו נאמר הדבר, אסור ליהנות מן המדיר, שהרי האומר עשה את עצמו חרם עבור אותו אדם, אבל מדיר לא, אינו אסור ליהנות מן המודר. ומדוע לא נאמר גם כאן כדברי שמואל ששניהם אסורים? ומשיבים: כאן מדובר כגון דפריש [שפירש] ואמר: "ואת [ואתה] עלי לא תהיה חרם".

ומקשים, שנינו שם עוד: אם אומר "את עלי חרם" — הנודר אסור, אבל מודר לא. ובניגוד לדברי שמואל! ומשיבים: אף כאן כגון דפריש [שפירש] "ואנא עלך [ואני עליך] לא".

ושואלים: אבל אם אמר סתמא [סתם] לשון זו מאי [מה] יהא הדין? לפי זה מובן ששניהן אסורים. אולם הא מדקתני סיפא [הרי ממה ששנה בסוף]: אם אמר "הריני עליך ואת עלי" — שניהן אסורים, נדייק שדווקא הדין [זה] הוא האופן ששניהם אסורין, הא סתמא [הרי כשאמר סתם] כגון "את עלי חרם", ולא פירש "והריני עליך" — הוא אסור וחברו מותר!

אלא הכי אתמר [כך נאמר] בדברי ר' יוסי בר' חנינא: "מודר אני לך" — שניהם אסורין, שמלשון זו משמע שעל שניהם חל הנדר, אבל אם אמר "מודרני הימך" — הוא אסור וחברו מותר.

ומקשים: והא מתניתין דקתני [והרי משנתנו ששנה] בה במפורש "הימך", ואוקימנא למתניתין [והעמדנו את משנתנו] לדעת שמואל: בכולן עד שיאמר "שאני טועם לך" ו"שאני אוכל לך" הוא שאסור וחברו מותר, אבל באומר "מודרני הימך", שניהם אסורין. וקשה לשמואל!

אלא יש לדחות מה שאמרנו ולומר כך: מעיקרא [מעיקרם] של דברי שמואל הכי איתמר [כך נאמר]: טעמא [הטעם] דווקא שאמר "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" הוא שאין הוא אסור אלא באכילה. הא [אבל] אם אמר בלשון כללית יותר "מודרני ממך" — אסור אפילו בהנאה.

ומקשים: אי הכי [אם כך] היתה כוונתו, לימא [יאמר] שמואל הכי [כך]: ואם לא אמר אלא "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" אין אסור אלא באכילה. שהרי לשונו "עד שיאמר", מורה ש"שאני אוכל לך" מוסיף איסור על הנאמר ב"מודרני"!

אלא, יש לדחות את מה שאמרנו והכי איתמר [כך נאמר] בדברי שמואל: טעמא [הטעם] דווקא שאמר: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם לך" הוא שאסור, אבל אם אמר לשון: "מודרני הימך" לא משמע מדברים אלה שאמר שהוא אסור בנדר כלל. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — שאפשר לומר כי מה שאמר "מודר אני ממך" — לא משתעינא בהדך [אין אני מדבר איתך] משמע, וכן אם אמר "מופרשני ממך" — דלא עבידנא [שאין אני עושה] עמך משא ומתן משמע הדבר. וכן אם אמר "מרוחקני ממך" — דלא קאימנא [שאין אני עומד] בארבע אמות דילך [שלך] משמע. אבל כל אלה אינם נדר ממש שאוסר עצמו מהנאה ואכילה אצל חבירו זה, כי הלשונות הללו אינן ברורות דיין.