למאי ניחוש [למה נחשוש] לה במקרה של שטר? אי [אם] נחשוש לנפילה, שמא נפל השטר מיד בעליו וזה מצאו — מזהר זהיר ביה [זהיר הוא בו] שלא לאבדו, שיודע שיש בעיר אחרים ששמם כשמו. ואי [ואם] נחשוש לפקדון, שמא מסרו לו — כיון דשמיה כשמיה [ששמו כשמו של המחזיק בפיקדון לא מפקיד גביה [יפקיד אצלו שטר] בלי להבטיח את עצמו.

מאי אמרת [מה יכול אתה לומר], שיש לחשוש דלמא [שמא] מסר ליה [לו] לזה, ששמו כשמו, את השטר, שנתנו או מכרו לו שיגבנו לעצמו, אולם אז יפה עושה המחזיק שגובה בשטר, כי אותיות (שטרות) נקנות במסירה בלבד, ואין צורך בקנין נוסף, והשטר הוא באמת בבעלותו של זה שהוציא אותו, למרות שלא נכתב עבורו מתחילה. ואם כן מכאן אין להביא ראיה.

מסופר: ההוא גיטא דאשתכח [גט אחד שנמצא] בעיר סורא וכתיב ביה הכי [והיה כתוב בו כך]: "בסורא מתא [העיר] אנא [אני] ענן בר חייא איש נהרדעא פטרית ותרכית [פטרתי ושלחתי] וגירשתי את פלונית אנתתי [אשתי] ", ובדקו רבנן [חכמים] מסורא ועד נהרדעא כמעט בכל בבל, ולא הוה [היה] ענן בר חייא אחרינא [אחר], לבר [חוץ] מענן בר חייא מחגרא דהוה [שהיה] בנהרדעא, ואתו סהדי ואמור דההוא יומא כי איכתב ההוא גיטא [ובאו עדים ואמרו שבאותו יום כאשר נכתב אותו גט] ענן בר חייא מחגרא גבן הוה [אצלנו היה] בנהרדעא ולא בסורא.

אמר אביי: אף לדידי דאמינא חיישינן [לשיטתי שאני אומר שבדרך כלל חוששים אנו לאיש אחר] — הכא לא חיישינן [כאן אין אנו חוששים], דהא קאמרי סהדי [שהרי אומרים עדים] שבנהרדעא הוה [היה], מאי בעא [ומה הוא מבקש, עושה] בסורא, ואם כן אין לחשוש כלל שהאיש האחר הוא שכתב את הגט.

אמר רבא: אף לדידי דלא חיישינן [לשיטתי שאין אנו חוששים] — הכא [כאן] שנודע שיש עוד אחד באותו שם, חיישינן [אנו חוששים] דלמא בגמלא פרחא אזל [שמא בגמל פורח, מהיר מאוד, הלך] והגיע מנהרדעא לסורא באותו יום. אי נמי [או גם כן] בקפיצה (קפיצת הדרך), בדרך נס, הגיע. אי נמי מילי [או גם כן שדברים, שליחות] מסר וכתבו את השטר במקום שהוא לא היה בו.

כדאמר להו [כמו שאמר להם] רב לספרי [לסופרי בית הדין], וכן אמר להו [להם] רב הונא לספרי [לסופרים]: כי איתנכו [כאשר אתם נמצאים] במקום ששמו שילי כתובו [כתבו] שהשטר נכתב בשילי, ואף על גב דמימסרן מילי [ואף על פי שנמסרו לכם הדברים] בהיני. וכן כי איתנכו [כאשר אתם נמצאים] במקום ששמו היני כתובו [כתבו] שהשטר נכתב בהיני, אף על גב דמימסרן מילי [אף על פי שנמסרו הדברים] בשילי.

אף שאלה ראשונה ששאלנו לא נפתרה, ושואלים: מאי הוה עלייהו דשומשמי [מה היה עליהם על השומשומים], האם אנחנו אומרים שהם שייכים למפקיד או שאומרים שאולי הכניס שומר הפקדון שומשומים אחרים באותה חבית ואת השומשומים האחרים החזיר למפקיד? רב יימר אמר: לא חיישינן [אין אנו חוששים] שמא אחרים הם. רבינא אמר: חיישינן [חוששים אנו] שמא אחרים הם. ומסכמים, והלכתא [והלכה]: חיישינן [חוששים אנו] שהוציא אותם, ואין אנו סומכים על הסימנים שנתן התובע.

א שנינו במשנה שאם מעידה על מות בעלה לאחר שהיתה קטטה בינו לבינה — אין סומכים על עדותה. ושואלים: היכי דמי [כיצד זה בדיוק] מצב של קטטה בינו לבינה? אמר רב יהודה אמר שמואל: במקרה ששמעו אנשים שאומרת לבעלה "גרשיני". ותוהים: וכי זו ראיה? כולהו נמי אמרו הכי [כל הנשים כולן כשכועסות גם כן אומרות כך], ואין זו ראיה שהיתה קטטה כזו שאין אחריה השלמה. אלא יש לומר שמצב של קטטה הוא באומרת לבעלה "גירשתני", שטוענת שהיא גרושה.

ושואלים: אם אמרה "גרשתני" — וליהמנה [ושנאמין לה] מכח דברי רב המנונא. שאמר רב המנונא: אשה שאמרה לבעלה "גירשתני" — נאמנת, ומדוע? — חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לשקר בדבר שהוא יודע שאינו כך, ואם כן, מדוע אין אנו סומכים עליה לומר שהיא גרושה, ואין צריכים עוד לעדות שמת!

ומשיבים: באומרת "גירשתני בפני פלוני ופלוני" והם היו העדים, ושאילנא [ושאלנו] אנשים אלה ואמרו: "לא היו דברים מעולם", שכן ברור איפוא שהיתה קטטה גדולה ביניהם, אבל אין לסמוך עליה שבאמת היא גרושה.

ולבירור הטעם, מאי טעמא [מה הטעם] שבמקרה של קטטה ביניהם אין אנחנו סומכים על עדותה? — רב חנינא אמר: משום דמשקרא [שהיא משקרת] ביודעים, שכיון שהתקוטטו היא עשויה להעיד בשקר שמת בעלה. רב שימי בר אשי אמר: משום דאמרה בדדמי [שאומרת במה שנדמה לה], שכאשר שלום ביניהם, היא מדקדקת היטב לברר אם מת, וכאשר יש קטטה, איננה חוששת לדקדק כל כך, ושמחה שנפטרה ממנו. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] הלכה למעשה, אם זהו הטעם או זה?