א תנו רבנן [שנו חכמים]: יש מקרה שבו בן חולץ לאמו מספק, או חולץ לאחותו מספק, או חולץ לבתו מספק, אף שבדרך כלל נשים אלה אינן חייבות כלל במצות ייבום.

כיצד? אמו ואשה אחרת, ולהן שני זכרים, בן לכל אחת, וחזרו וילדו שני זכרים במחבא ונתערבו שני הילדים זה בזה, ובא בנה הוודאי של זו ונשא את אמו של זה, ובנה הוודאי של זו נשא את אמו של זה, ומתו אלו בלא בנים — במקרה כזה, זה, אחד מן התערובות, חולץ לשתיהן שאינו יודע מי אמו ומי יבמתו, וזה חולץ לשתיהן. נמצא כל אחד ואחד מהם חולץ לאמו מספק.

חולץ לאחותו מספק כיצד? אדם שהיה נשוי לאשה ונולדו לו שני בנים ומתה אשתו ונשא אשה אחרת ונולד לו ממנה בן (ואותו בן הוא אחיהם מן האב של הראשונים) ומת האב ונישאה אשתו בשנית לאחר שהיה בעבר נשוי לאחרת והיו לו שני בנים ממנה, והלכה אמו של אותו בן שלישי ואשה אחרת וילדו שתי בנות נקבות במחבא, ונתערבו אותן הבנות זו בזו, ובאו אחיהן מן האב של אותן בנות ושלא מאותה האם ונשאום, ומתו אותם אחים בלא בנים — אותו בן ודאי, שהוא אח מהאם לאחת מהן, חולץ לשתיהן, נמצא חולץ לאחותו מספק.

חולץ לבתו מספק כיצד? אשתו ואשה אחרת שילדו שתי נקבות במחבא, ונתערבו אותן הבנות, ובאו אחיהן של הבעלים הללו ונשאום את הבנות הללו ומתו בלא בנים, במקרה כזה — זה חולץ לבתו מספק, וזה חולץ לבתו מספק.

ב אגב הדיון במקרים מוזרים אלה מביאים ברייתא העוסקת גם היא בצירוף מוזר, אם כי מסוג אחר. תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: איש ואשה פעמים שמולידין חמש אומות. כלומר, ילדים שהם חמישה סוגים שונים מבחינת ייחוסם.

כיצד? ישראל שלקח (קנה) עבד ושפחה מן השוק, ולהן לעבד ולשפחה שני בנים, ונתגייר אחד מהן מן הבנים הללו — נמצא בן אחד גר ובן אחד גוי. הטבילן את העבד והשפחה לשם עבדות ונזקקו זה לזה והולידו בן, הרי כאן לזוג בן אחד גר, ובן שני גוי, ובן שלישי עבד. שחרר האדון את השפחה הזו ובא עליה העבד, שהיה בעלה והוליד ממנה בן, הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר, שלדעתו בן שנולד מישראלית (ושפחה משוחררת דינה כישראלית לענין זה) ועבד — ממזר הוא. שחרר האדון את שניהם, והשיאן זה לזה והולידו בן — הרי כאן גר וגוי ועבד וממזר וישראל.

שואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] דבר חידוש בכל הסיפור הזה — שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

תנו רבנן [שנו חכמים]: יש מוכר את אביו כדי להגבות לאמו את כתובתה. כיצד? ישראל לקח עבד ושפחה מן השוק ולהם בן. ושחרר את השפחה ונשאה, ועמד וכתב כל נכסיו לבנה ובתוכם גם את אביו העבד, ואחר כך מת האדון, נמצא זה הבן שירש כל הנכסים מוכר את אביו העבד שזכה בו כדי להגבות לאמו כתובתה.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה חידוש הלכה השמיע לנו] בכך? ומשיבים: כל הברייתא כולה כשיטת ר' מאיר היא, ובא להשמיע לנו שעבדא מטלטלי [העבד נחשב כמו מטלטלים], ומטלטלי משתעבדי [ומטלטלים משתעבדים] לכתובה. וזהו החידוש: שאף מטלטלים משתעבדים לכתובה, ולא רק קרקעות, ולכן אפשר למכור את העבד לצורך הכתובה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא קמשמע לן [זה השמיע לנו] שעבדא כמקרקע דמי [העבד כמקרקעין נחשב] ולכן הוא נמכר כשאר הקרקעות לצורך גביית הכתובה.

ג משנה האשה שנתערב ולדה בולד כלתה, הגדילו התערובות ונשאו נשים, ומתו אחר כך, בני הכלה הוודאיים חולצין ולא מייבמין לנשים הללו, שכן כל אחת מהן הוא ספק שהיא אשת אחיו, ספק שהיא אשת אחי אביו ואסורה בייבום,

בני הזקנה, כלומר, בני האם הוודאיים, או חולצין או מייבמין, שכן יש פה ספק, או שהיא אשת אחיו או אשת בן אחיו ושתיהן מותרות.

מתו האחים הכשרים (הוודאיים), אותם ילדי התערובות לנשים שנותרו לבני הזקנה — חולצין ולא מייבמין, שכן הוא ספק אשת אחיו וספק אשת אחי אביו. לבני הכלה — אחד חולץ, כי שמא אשת אחיו היא וצריכה חליצה ממנו ואחד מייבם, שאפילו אם היא אשת אחיו של הספק השני, הרי כבר קיבלה חליצה ממנו ומותרת לאחד הזה.

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה — הרי אלו, הוולדות, אוכלים בתרומה בכל מקרה, שכן אם עבד הוא — הרי הוא עבד כהן, ואם בן הכהנת הוא — הרי הוא כהן, וחולקין חלק אחד בגורן,