ודלמא [ושמא] מה שפסק שמואל כר' יוסי מתייחס על ההלכה של "אינו פוסל" את אשת גיסו על גיסו, וכגון שהלכו אשתו וגיסו?! אי נמי [או גם כן] אפשר ליישב את הסתירה כך: ממאי דאיתא [ממה, מניין, שיש] ביסוס לדברי רב הונא בפירוש מחלוקת רב ושמואל, דלמא ליתא [שמא אין] מקום לדבריו של רב הונא כלל, ולא בנושא זה דיברו רב ושמואל, ואפשר לפרש כי בדברי רב המנונא קמיפלגי [נחלקו]. שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה.

ולפי זה נפרש את המחלוקת כך: שרב אמר: הרי היא כאשת איש, ולכן מיפסלא [נפסלת] בזנות, ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ולא מיפסלא [ואינה נפסלת] בזנות. ואי נמי [ואם גם כן] אפשר להסביר כי בשאלה של קדושין תופסין ביבמה קמיפלגי [חלוקים הם], שרב אמר: היבמה הרי היא כאשת איש לגבי כל מי שאינו יבמה ולכן לא תפסי [תופסים] בה קדושין, אם יקדש אותה כל אדם. ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ותפסי [ותופסים] בה קדושין.

על תירוץ אחרון זה שואלים: איך אפשר לפרש כך את המחלוקת הסתומה של שני החכמים, והא אפליגו בה חדא זימנא [והרי כבר נחלקו בכך במפורש פעם אחת] ובוודאי לא יחלקו פעמיים בשני אופנים באותו ענין? ומשיבים: אפשר לומר שלא נחלקו מתחילה בשני נושאים, אלא חדא [אחת] מכלל דברי חברתה איתמר [נאמרה], שרב ושמואל נחלקו רק פעם אחת, אלא שהיו שניסחו את המחלוקת בצורה שונה, וכמסקנה מן המחלוקת הראשונה.

א משנה אמרו לו לאדם: "מתה אשתך", ונשא את אחותה מאביה, ולאחר זמן אמרו לו שמתה האשה השניה, ונשא את אחותה מאמה של אשתו השניה, ולאחר מכן אמרו לו שמתה זו ונשא את אחותה מאביה של האחרונה, ולאחר מכן אמרו לו שמתה ונשא את אחותה מאמה של האחרונה, ולבסוף נמצאו כולן קיימות — מותר באשתו הראשונה, ובשלישית ובחמישית, שהרי אינן אחיות זו לזו, וקידושיו תפסו. ונישואיו נחשבים נישואין גמורים, שאם מת ויבמו אחת מהן — פוטרות צרותיהן.

ואולם אסור בשניה וברביעית, שכל אחת מהם אסורה עליו משום אחות אשה הנשואה לו כדין. ואם מת הוא והיבם בא על אחת מהן — אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, שכיון שהיתה אסורה על אחיו — אין כאן מצות ייבום כלל.

ואם אירע שבא על השניה ברשימה זו לאחר מיתת הראשונה שהראשונה באמת מתה, אף ששאר השמועות לא היו נכונות — מותר אז בשניה וברביעית, והן נשיו לגמרי ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ובחמישית שהן אחיות לנשים הנשואות לו, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.

ולענין אחר, ילד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו — הוא פוסל על ידי (בכך) את האחין בביאה זו, שאסורים לייבם, למרות שעדיין אינו גדול ולא קנה את יבמתו בביאה זו, והאחין פוסלין על ידו את האשה. אלא שההבדל הוא בכך שהוא פוסל רק אם בא עליה תחלה, והאחין פוסלין תחלה וסוף,

כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו — פסל על ידי אחין, שכל האחים אסורים מעתה לייבם אותה. ואם באו עליה אחין או עשו בה מאמר, או נתנו לה גט, או חלצו לה — פוסלין על ידו והוא נאסר בה לעולם.

ב גמרא במשנה בסוף הפיסקה הראשונה נאמר: ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה. ושואלים: אטו כולהו לאו [האם כולם, כל המקרים שבמשנה, לא] לאחר מיתת הראשונה נינהו [הם]? הרי כל הענין התחיל בכך שאמרו לו "מתה אשתך"! אמר רב ששת: לאחר מיתת ראשונה ודאי, כלומר, לא לאחר שמועה שמתה, אלא לאחר שמתה באמת.

ג שנינו במשנה שבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו — פוסל את היבמה לאחים. ושואלים: האם בן תשע שנים ויום אחד רק אם בא עליה בתחלה פסיל [פוסל] אותה לאחים, אך אם בא עליה בסוף לא פסיל [אינו פוסל]? והתני [והרי שנה] רב זביד בר רב אושעיא: העושה מאמר ביבמתו, ואחר כך בא אחיו, שהוא בן תשע שנים ויום אחד, עליה — פסלה, משמע שביאת קטן בן תשע פוסלת גם בסוף!

אמרי [אומרים]: ביאה של בן תשע — פסיל [פוסלת] אפילו בסוף, אבל אם עשה רק מאמר, תחלה — פסיל [פוסל], בסוף — לא פסיל [פוסל]. ושואלים: וביאה אפילו בסוף פסיל [פוסלת]? והא קתני [והרי שנינו במשנה]: אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף. כיצד זה? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וכו'! ומשמע שהמשנה עצמה מפרשת פוסל תחילה על ידי ביאה!

ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: בן תשע שנים ויום אחד — הוא פוסל תחלה, והן פוסלין תחלה וסוף. במה דברים אמורים — במאמר, שעשו אלה מאמר בה, אבל ביאה פוסלת אפילו בסוף. כיצד: בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו לאחר שעשו אחיו מאמר — פסל אותה על ידי (לגבי) האחין.

ושואלים: ומי אית ליה [והאם יש לו] לבן תשע תורת מאמר כלל שיהיה לו ערך על ידי (לגבי) אחין לפוסלם מייבום? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בן תשע שנים ויום אחד, הוא פוסל את היבמה לאחים בדבר אחד, והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים. כיצד? הוא פוסל על ידי אחין בביאה, שאם בא על יבמתו נפסלה לכל האחים, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה!

ודוחים: משם אין ראיה, כי ביאה של קטן שפסלה בין בתחלה בין בסוף — פסיקא ליה [פסוק, גמור ומוחלט לו] הדבר ולכן שנה בדרך זו, מאמר של הקטן שבתחילה אם היה הוא הראשון שעשה בה מאמר פסיל [פוסל], לבסוף לא פסיל [אינו פוסל] לאחר שעשו בה אחים מאמר — לא פסיקא ליה [פסוק גמור, מוחלט לו] הענין, ולכן לא פירט דין זה משום שאינו מקביל בתחילה ובסוף.

איתמר נמי [נאמר גם כן] על ידי אמוראים אחרים, אמר רב יהודה אמר שמואל: יש לו לקטן גט ביבמה, שאם נתן לה גט, אסר אותה על יתר האחים. וכן אמר רב תחליפא בר אבימי: יש לו מאמר. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: יש לו גט, ויש לו מאמר, אלו דברי ר' מאיר.

ושואלים והאם סבר ר' מאיר יש לו גט? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עשו ביאת בן תשע כמאמר שעשה גדול, ור' מאיר אומר: עשו חליצת בן תשע כגט בגדול. ואם איתא [יש מקום] לדברים שאמרנו — ליתני [שישנה] כך: עשו חליצתו של קטן כגיטו, שהרי גם גט יש לו! אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: אית ליה [יש לו] גט ואולם הוא זוטר [קטן] כלומר, תוקפו פחות וקטן מגט של יבם אחר.

שאפילו לדעת רבן גמליאל שאמר שאין גט אחר גט ביבמה, כגון שאם נתן אחד האחים גט שוב אין לגט שנתן אחיו כל תוקף — הני מילי [דברים אלה] אמורים כשניתן הגט בגדול אחר גדול וכן בקטן אחר קטן, אבל גדול שנתן גט אחר קטן שנתן גט — מהני [מועיל] הגט של הגדול לפסול ביבמה, משום שגט של קטן פחות בחשיבותו.

ואילו לרבנן דאמרי [לדעת חכמים שאומרים] יש גט אחר גט — הני מילי [דברים אלה] אמורים בגדול אחר גדול שנתנו שניהם גט, או בקטן אחר קטן, אבל גם הם מסכימים שגט של קטן אחר של גדול לא מהני [מועיל], שכוח הגט של קטן ודאי קטן יותר, לפיכך אמר ר' מאיר עשו חליצת בן תשע כגט בגדול, שלא יועיל אחריו גט של קטן.