קובעת לה וסת (זמן קבוע למחזור הדם החודשי שלה), שאפשר יהיה לסמוך שזהו זמן הופעתה הקבועה, עד שתקבענה שלש פעמים ביום מסויים, ואז נעשית זאת חזקה. ואין מטהרת מן הוסת שלא לחשוש ליום זה שמא ראתה בו דם עד שתעקר ממנה וסת זו שלש פעמים שלא ראתה דם בימים שהיתה רגילה לראות בהם. ושור המועד — דתנן [שכן שנינו במשנה]: אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו שנגח שלשה פעמים, משמע שרק בשלוש פעמים נוצרת חזקה, כרבן שמעון בן גמליאל.

א לענין נישואיה של אשה שלא היו לה בנים, תנו רבנן [שנו חכמים]: ניסת לראשון ולא היו לה בנים, לשני ולא היו לה בנים, ורוצה להינשא לשלישי — לא תנשא אלא למי שיש לו בנים, שקיים כבר מצות פריה ורביה, שהרי יש לה כבר חזקה שאינה מסוגלת ללדת. נישאת למי שאין לו בנים ולא הודיעה לו על חזקתה זו — תצא בלא כתובה, שוודאי היו אלה נישואי טעות.

איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: נישאת לשלישי ולא היו לה בנים במשך עשר שנים, מהו דליתבעוה הנך קמאי [האם יכולים לתבוע אותה אותם הראשונים] שתחזיר להם את הכתובה שפרעו לה, משום מקח טעות? מי מצו אמרי [האם הם יכולים לומר] לה: איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת [נתגלה הדבר עכשיו שאת היא שגרמת] שלא היו לנו ילדים. או דלמא מצית אמרה להו [שמא יכולה היא לומר להם]: השתא [עכשיו] הוא דכחשי [שכחשתי], שאינני צעירה עוד כבתחילה, אבל אז היו יכולים להיות לי בנים מבעל אחר. ומשיבים: מסתברא [מסתבר] כי מצית אמרה להו [יכולה לומר להם]: השתא [עכשיו] הוא דכחשי [שכחשתי].

איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: אם נישאת לרביעי, והיו לה בנים ממנו, מהו דתיתבעיה [שתתבענו] לשלישי שהוציא אותה בלא כתובה, ולומר לו: הרי הוכחה שלא בי היתה האשמה! ומשיבים: אמרינן [אומרים אנו] לה: שתיקותיך [שתיקתך] יפה מדיבוריך [מדיבורך], כלומר, מוטב לך לשתוק ולא להעלות טענה זו. שאם תטען כך דמצי אמר [שיכול הוא לומר] לה: אנא אדעתא דהכי [אני על דעת כן] שאת מסוגלת ללדת לא גרשתיך, ועכשיו שאני יודע זאת — אני מתחרט על הגט, ונמצא הגט בטל ונישואיה לבעל הרביעי בטלים ובניה מן הרביעי ממזרים.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב פפא: אי איהי שתקא, אנן מי שתקינן [אם היא שותקת האם אנחנו שותקים], כלומר, אם יש מקום לחשוש לפסול הגט, הרי החשש אינו נובע רק מחמת טענתה, אלא הוא בעיה לעצמה, ואם כן נמצא הגט בטל, ובניה מבעלה האחרון ממזרין! אלא אמרינן [אומרים אנו] גם כנגד טענה זו: השתא הוא דברייתא [עכשיו הוא שהבריאה], כלומר, קודם לא היתה מסוגלת ללדת ועכשיו נשתנה גופה.

ב ובאותו ענין, הוא, הבעל, אמר כי האשמה לחוסר ילדים היא מינה [ממנה] והיא אמרה: מיניה [ממנו], שאיננו מסוגל לבעול כראוי. אמר ר' אמי: בדברים שבינו לבינה כגון אלה — נאמנת האשה. ומסבירים: וטעמא מאי [וטעם הדבר מה הוא]? היא — קיימא [מוחזק, ברור] לה אם בזמן ביאה הוא יורה כחץ, הוא — לא קים ליה [מוחזק, ברור לו] אם הוא בגדר יורה כחץ.

ואם במקרה כזה, אמר איהו [הוא]: איזיל אינסיב איתתא ואיבדוק נפשאי [אלך אשא אשה אחרת ואבדוק את עצמי] אם אמנם הפגם הוא בי. אמר ר' אמי: אף בזו יוציא את אשתו הראשונה ויתן כתובה. שאני אומר: כל הנושא אשה על אשתו — יוציא ויתן כתובה. ואילו רבא אמר: שומעים לו, כי לדעת רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו ואין בכך איסור, והוא דאית ליה למיזיינינהי [שיש לו כדי לפרנסן], את כולן,