סקר
איך אתה מסתדר עם פירוש הרשב"ם לב"ב?





 

פירוש שטיינזלץ

שאין משלם קנס במפותה, שמי שפיתה אשה ואינו רוצה לשאתה — צריך לשלם קנס, וזה, כיון שנשאה, אף שצריך להוציאה — אינו משלם קנס, משום שכבר נשאה.

מסופר: כאשר אזל [הלך] רב גביהה ממקום הנקרא בי כתיל, אמרה לשמעתא [את ההלכה] הזו שאמר רב הונא שאם נשאה צריך לגרשה קמיה [לפני] רב אשי. אמר ליה [לו] רב אשי: והא [והרי] רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואם נשא — נשוי.

אלמא [מכאן], שטעם הלכה זו, מאחר שסופה להיות בוגרת תחתיו כשתהיה עמו, וכן סופה להיות מוכת עץ תחתיו, כלומר, בסופו של דבר הרי לא תשאר בתולה, לכן הכא נמי [כאן גם כן] במפותת עצמו קיים אותו נימוק, כיון שסופה להיות בעולה תחתיו, ואם כן אם נשא — לא יגרש. ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] לדברי רב הונא.

א שנינו בברייתא: אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא. ואם נשאר' אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר. אמר רב הונא אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב. וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כר' אליעזר בן יעקב.

איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר, שאמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר בן יעקב — משום שסבר לה [שסבור הוא] כשיטת ר' אלעזר שפנוי הבא על הפנויה — עשאה זונה, ולכן, אנוסת חבירו ומפותת חבירו, כיון שביאתן היתה לשם זנות, ממילא נחשבת אותה אשה זונה, ואסורה לכהן, והוולד הנולד לה חלל.

ושואלים: ומי סבר לה כותיה [האם סבור הוא באמת כמותו]? והא קיימא לן [והרי מוחזק לנו] כי משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר, מעטה היא, אבל בכל מה שאמר — הלכה כמותו. ואם כן הלכה כמותו גם בענין זה, ואילו בהא הלכה זו] של ר' אלעזר אמר רב עמרם אמר רב: אין הלכה כר' אלעזר. ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.

רב אשי אמר: לא זה טעם המחלוקת, אלא בשאלה האם יש חלל מביאה על חייבי עשה קמיפלגי [חלוקים הם], שהרי שאר איסורי כהונה הם מצוות לא תעשה, ואילו בבעולה לכהן גדול יש רק איסור עשה. שר' אליעזר בן יעקב סבר: יש חלל מחייבי עשה, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אין חלל מחייבי עשה.

ומאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר בן יעקב — דכתיב [שנאמר]: "אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יד), וכתיב [ונאמר] בהמשך: "ולא יחלל זרעו בעמיו" (שם טו), ולדעתו חילול זה מוסב אכולהו [על כולם], שבכל מקום שנשא אשה שאינה ראויה לו, בין כשהיא עליו בלא תעשה ובין שהיא עליו בעשה, הריהו מחלל את זרעו.

ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים על כך — לדעתם הביטוי "אלה" הפסיק הענין, שרק בנשים שנאמר בהן "את אלה לא יקח" נאמר שהוא מחלל את זרעו. ור' אליעזר בן יעקב אמר: "אלה" שנאמר שם בא, למעוטי [למעט] נדה, שאם בא כהן על אשה נידה, למרות שביאה זו היא ביאת איסור — מכל מקום הוולד איננו חלל, משום שאיסור זה אינו מאיסורי כהונה.

ושואלים: כמאן אזלא דעת מי הולכת] הא דתניא [שיטה זו ששנינו בברייתא]: דווקא הנולדים מ"אלה" הנזכרים בפרשה כאסורים לכהונה אתה עושה חלל, ואי אתה עושה חלל את הנולד מכהן הבא על הנדה. כמאן דעת מי]כדעת ר' אליעזר בן יעקב. ושואלים: ולדעת ר' אליעזר בן יעקב אם כן נכתביה [שיכתוב] המקרא ל"אלה" לבסוף לאחר בתולה, ולא יפסיק, ויהא ברור שגם היא נכללת בדין של חללות? ואומרים: אכן, קשיא [קשה].

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אף שאסור לכהן להיטמא לאחותו הנשואה, מכל מקום אחותו שהיא ארוסה, ר' מאיר ור' יהודה אומרים: כהן מטמא לה במותה, ר' יוסי ור' שמעון אומרים: אין מטמא לה. אחותו אנוסה או מפותה — דברי הכל אין מטמא לה, ומוכת עץ אין מטמא לה, אלו דברי ר' שמעון. שהיה ר' שמעון אומר כלל: אם היתה אחותו ראויה להינשא לכהן גדול — מטמא לה, ואולם זו שאין ראויה לכהן גדול, שאינה בתולה — אין מטמא לה.

ובוגרתמטמא לה, לדברי כל אדם, כלומר, אף אלה שאומרים שאסור לכהן גדול לשאת בוגרת, לפי שאינה בתולה שלימה, מכל מקום אף לדעתם לענין טומאה נחשבת היא כבתולה.

ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' מאיר ור' יהודה — דדרשי הכי הם דורשים כך], נאמר: "ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא" (ויקרא כא, ג), ולמדים מזה: פרט לאנוסה ומפותה שאינן בתולות.

יכול שאני מוציא אף מוכת עץ שגם היא אינה בתולה — תלמוד לומר "אשר לא היתה לאיש", וכוונתו: מי שהוייתה (העשותה בעולה) על ידי איש, יצאה זו שאין הוייתה (בעולה) על ידי איש אלא על ידי חפץ. נאמר "הקרובה" — לרבות הארוסה, שאף לה מיטמא, הרי קירבתם בעינה עומדת. "אליו" — לרבות אחותו הבוגרת, שכל עוד לא נישאה, הריהו מיטמא לה.

ושואלים: הא [ולזה] למה לי קרא [פסוק] מיוחד? והאמר [והרי אמר] ר' מאיר לענין כהן גדול: "בתולה" — אפילו מקצת בתולה משמע, ואם כן, לשיטתו, הבוגרת אף שאין בתוליה שלמים כמו בקטנה — בתולה גמורה היא, ואינה צריכה ריבוי מיוחד! ומשיבים: בכל זאת, כאן לגבי אחותו איצטריך [נצרך] הדבר לאומרו, כי סלקא דעתך אמינא [שמא יעלה על דעתך לומר] נילף [נלמד] "בתולה" "בתולה" מהתם [משם] מדין בתולה לכהן גדול, ותאמר: מה להלן בתולה זו נערה ולא בוגרת, אף כאן נמי [גם כן] אינו מיטמא אלא לאחותו הנערה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] ריבוי הכתוב "אליו", ללמד שגם אחותו הבוגרת ואפילו זקינה במשמע, שגם היא קרובה אליו.

ור' יוסי ור' שמעון, שלדעתם אין הכהן מיטמא לאחותו הארוסה, מאי טעמייהו [מה טעמם] — דרשי הכי [דורשים הם כך]: "ולאחתו הבתולה" — פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ, שאינן בתולות, "אשר לא היתה לאיש" — פרט לארוסה, אף שלא נעשתה עדיין אשת איש לגמרי, "הקרובה" — לרבות ארוסה שנתגרשה, שחזרה ונעשתה קרובה אליו ומיטמא לה, "אליו" — לרבות את הבוגרת. וממשיכים לדון בשיטה זו, אמרנו: "הקרובה" — לרבות ארוסה שנתגרשה,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר