והא [והרי] אמר ר' שמעון: ראויה לכהן גדול — מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול — אין מטמא לה. וזו, כיון שנתגרשה, שוב אינה ראויה לכהן! ומשיבים: שאני התם דרבי רחמנא [שונה שם כיון שריבתה התורה] וכתבה "קרובה", ומשמע: כל שהיא קרובה, גם אם איננה ראויה להינשא לכהן.

ומקשים: אי הכי [אם כן] מוכת עץ נמי [גם כן] נרבה לר' שמעון! ומשיבים: רבי [ריבה] הכתוב "קרובה" — אחת ולא שתים וממילא הלימוד מוגבל רק לענין אחד! ושואלים: ומה ראית לומר שמוכת עץ אתה אוסר, וגרושה אתה מתיר, אולי הנכון הוא להיפך? ומשיבים: הא [זו] מוכת עץ — אתעביד [נעשה] בה מעשה בגופה. הא [זו] הגרושה — לא אתעביד [נעשה] בה.

ושואלים: ור' יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה [מכיון שעזב את בן זוגו] ר' שמעון, שלענין ארוסה הסכים אתו — מכלל הדברים אתה למד כי במוכת עץ כשיטת ר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא] שמיטמא לה, ואם כן מנא ליה [מניין לו] דבר זה — ממה שנאמר שאסור לכהן להיטמא לאחותו "אשר לא היתה לאיש", ומוכת עץ הרי לא היתה לאיש.

ושואלים: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת אותו], למדת מביטוי זה כדעת ר' שמעון לענין ארוסה! ומשיבים: חד [ענין אחד] למד ר' יוסי מ"לא היתה" כלומר, לא התקדשה, וחד [ואחד] מ"לאיש", שדווקא אם היא אינה בתולה בגלל איש, ולא בגלל משהו אחר.

אמרנו שלדעת כולם: "אליו" — לרבות הבוגרת שאף לה מיטמא כל עוד אינה נשואה. ומקשים: והא [והרי] אמר ר' שמעון לגבי נישואי בוגרת לכהן גדול: "בתולה" — בתולה שלימה משמע ואין הבוגרת בכלל זה! ומשיבים: טעמא דידיה נמי התם מהכא [הטעם שלו שם, גם כן מכאן] הוא, דדריש הכי [שהוא דורש כך]: מאחר שהביטוי שנאמר "אליו" בא לרבות את הבוגרת, מכלל הדברים אתה למד כי "בתולה" בכל מקום אחר ובכלל זה לענין נישואין — בתולה שלימה משמע, והבוגרת כיון שאינה בכלל בתולה שלימה — אסורה.

א אגב הדיון בהגדרת בתולה ובפרט לדעת ר' שמעון, מביאים דיון בנושא קרוב, תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד — כשירה לכהונה, שנאמר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (במדבר לא, יח), משמע — לכולכם. והרי פנחס היה עמהם, ופנחס כהן היה ואסור בגיורת, משמע שהטף, כלומר, ילדות פחותות מגיל שלוש מותרות אף לכהן.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? לדעתם: "החיו לכם" אין כוונתו שתהיינה להם לנשים, אלא לעבדים ולשפחות. ומקשים: אי הכי [אם כך] בת שלש שנים ויום אחד נמי [גם כן], יהיו מותרות לדעת ר' שמעון ואפילו לכהן, כשלא ידעו משכב זכר?

ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שרב הונא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד "וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו" (שם יז), הא [הרי] מכאן מובן כי זו שאינה יודעת — קיימו, ומכלל הדברים אתה למד שהטף, הקטנות, שאינן בגדר אשה, בין ידעו בין לא ידעו — קיימו. וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (שם יח) הא ידעי [הרי אם ידעו] — הרוגו, ואפילו טף בכלל, ויש פה איפוא סתירה!

ויש לתרץ: הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר, שאין הכתוב מחלק בין זו שנבעלה ובין זו שלא נבעלה, אלא כשאומר "יודעת איש" כוונתו הראויה להיבעל, וכל קטנה מעל גיל שלוש בכלל ראויה להיבעל ואסורה.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], מה שנאמר: "וכל אשה ידעת איש" (שם יז) — בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ודנה הברייתא: אתה אומר בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" (שם יח), יש לדייק: אבל אשה אפילו לא יודעת משכב זכר תיהרג, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

ושואלים לעצם המעשה: מנא ידעי [מניין ידעו] אם ילדה מסויימת הגיעה לגיל זה שראויה כבר להיבעל? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ של כהן גדול, ובדרך נס כל שהיו פניה מוריקות — בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות — בידוע שאינה ראויה ליבעל. ובדומה לזה אמר רב נחמן: סימן לעבירה — הדרוקן שעוברי עבירה חולים במחלה זו ופניהם מוריקים.

כיוצא בדבר, במעשה של פילגש בגבעה, שהרגו את כל אנשי יבש גלעד פרט לבתולות, אתה אומר: "וימצאו מישבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר" (שופטים כא, יב), ואף כאן יש לשאול: מנא ידעי [מניין ידעו] איזו היא אשר ידעה איש? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה — ריחה נודף, בתולה — אין ריחה נודף.

ושואלים: ונעברינהו [ונעביר אותן] לפני הציץ כפי שעשו לבנות מדין? אמר רב כהנא בריה [בנו] של רב נתן: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (שמות כח, לח), "לרצון" כתיב [נאמר], כלומר, לרצון ולא לפורענות, ומאחר שהבעולות נהרגו, הרי זה בכלל פורענות ואין להשתמש לכך בציץ. ומקשים: אי הכי [אם כך] במדין נמי [גם כן] מדוע השתמשו בציץ לענין של פורענות? אמר רב אשי: "להם" כתיב [נאמר], כלומר, להם לישראל לרצון ולא לפורענות, ולגוים — אפילו לפורענות.

אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי, שגיורת הפחותה מבת שלוש כשרה לכהונה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך [שמעת] שהלכה כן, או מכללא שמיע לך [מכלל הדברים שמעת זאת]? שלא שמעת פסק הלכה מפורש אלא הסקת זאת מדבר אחר.

ושואלים: מאי כללא [מהו הכלל] שרמז לו ר' זירא? ומסבירים: שאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, שהיתה שמועה שיש פסול יוחסין במשפחה אחת בעיר זו, ושגר (ושלח) רבי את ר' רומנוס, ובדקה, ומצא שהיתה בה בת של גיורת שנתגיירה בהיותה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנישאה לכהן, והכשירה רבי לכהונה. ואם כן, מכאן היה יכול להסיק שפסק ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון. אמר ליה [לו] ר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לי [שמעתי זאת], שכך אמר במפורש.

ושואלים: ואי מכללא מאי [ואם מכלל הדברים שמע, מה] בכך? הרי לכאורה ראיה גמורה היא! ומשיבים: דלמא שאני התם [שמא שונה שם] בכך: הואיל ואנסיב [ונישאה] — אנסיב [נישאה], שלכתחילה אף הוא סבור שאסור, אבל בדיעבד אינו פוסל. דהא [שהרי] רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואולם אם נשא — נשוי.

ודוחים: הכי השתא [כך עכשיו, כיצד אתה משווה]?! בשלמא התם [נניח שם] בבוגרת יש טעם להתירה בדיעבד מפני הנימוק כי סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, ולכן, אם עבר ונשאה — איננו מקפידים בכך, אבל הכא [כאן] וכי סופה להיות זונה תחתיו?! אלא אפשר היה באמת להסיק מכאן שזו דעת ר' יהושע בן לוי.

ומעירים: אכן רב ספרא מתני לה מכללא [היה שונה את ההלכה הזו מכלל הדברים], שלא קיבל אותה במפורש כהלכה פסוקה, אלא למד אותה מאותו מעשה, וקשיא ליה [והיה קשה לו] כפי שהקשינו: שמא יש לחלק ביניהם שהואיל ונישאה נישאה, ומשני ליה הכי [והיה מתרץ את הדבר כך] כפי שתירצנו.

ולענין הלכה למעשה מספרים: ההוא כהנא דאנסיב [כהן אחד שנשא] גיורת שהתגיירה כאשר היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: מאי האי [מה זה] שאתה עושה שלא כדין? אמר ליה [לו] שאמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי המכשיר אותה לכהונה. אמר ליה [לו]: זיל אפיק [לך, הוצא, גרש אותה] ואי [ואם] לא תגרשנה — מפיקנא לך [אוציא לך] את ר' יעקב בר אידי מאוניך [מאוזניך], כלומר, אנקוט כנגדך אמצעים חמורים עד שתציית ותגרש אותה ולא תוכל לסבור כר' יעקב בר אידי.

ב תניא [שנויה ברייתא]: וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: